מקום סודי, המפורסם ביותר בארץ, על פי מקורות זרים.

הם, המקורות הזרים, טוענים כי בכור הגרעיני בדימונה מייצרים פצצות גרעיניות ממשפחת האטום.

הממשלה הישראלית מתעקשת לקרוא למקום: "קריה למחקר גרעיני" (ובקיצור: קמ"ג), ונציגיה מוכנים רק להתבטא בתגובה הידועה כ"אין תגובה", בכל התייחסות למקום. ואם נפלטו לחבר כנסת או שר בממשלה, כמה מילים מפורשות שמפזרות את הערפל - הוא נאלץ מיד להתנצל ולומר שדבריו הוצאו מהקשרם, ושהמילים שלו לא הובנו כהלכה.

ובכל זאת,

סביב השטח הענק השוכן בשטח השיפוט של העיר דימונה, בנגב, מרחפת הילה מיוחדת ומסתורית. אותה הילה עטופה בערפל שיש לו שם: "עמימות גרעינית" – ביטוי מקורי בעברית שהמציא הממסד הביטחוני כדי לייצר הרתעה. שיידעו אויבינו, או שידמיינו, איזה נשק יש לנו בארסנל, ושלא יעזו להתעסק איתנו יותר מדי.

אם להאמין למקורות הזרים, מה שמיוצר בקמ"ג הוא הקלף המנצח של תורת הבטחון הישראלית, הוא נשק יום הדין, הוא "ברירת שמשון". ורק אם לא תהיה ברירה יעשו שימוש בתוצרת שלו.

איזה שימוש ? שילמדו מההיסטוריה מה קרה להירושימה ונגסאקי.

​

מעטים מאד, כאלה עם סיווג ביטחוני גבוה במיוחד, יודעים מה בדיוק עושים בקמ"ג.

הציבור הישראלי מקבל את העמימות הגרעינית, וסומך על מנהיגיו בכל הקשור לכור בדימונה ולכל מה שנעשה שם. זה חלק מהמידע שכל הישראלים יודעים וכולם שומרים אותו כסוד גלוי. גם התקשורת הישראלית, באופן נדיר, לא מחטטת יותר מדי, ונאמנה לצנזורה החמורה שמכסה את המקום ואת העיסוק בו. אסור לשאול שאלות מיותרות, ואסור להיכנס לפרטים.

היה פעם אחד, מרדכי וענונו, שעבד בקמ"ג. וענונו הצליח לצלם בסתר תמונות ממקום עבודתו הסודית. לא רק צילם אלא הבריח את תמונות ומכר אותן לעיתון לונדוני שפרסם אותם לעולם כולו. על פי מקורות זרים, היו אלה צילומים אותנטיים, שעשו כותרות בכלי התקשורת בכל רחבי העולם.

בשנות ה-80 זה היה סיפור פנטסטי שהתיימר לחשוף את האמת מאחורי הכור הגרעיני בדימונה.

ישראל הרשמית המשיכה להסתתר מאחורי העמימות הגרעינית אבל סגרה חשבון עם וענונו הסורר שהעז לחשוף את הסוד הכי כמוס שלה. הוא נעצר על ידי המוסד הישראלי, במבצע שכאילו נלקח מסרט הוליוודי, נדון ל-30 שנות מאסר אותן ריצה עד תומן בכלא. גם לאחר שחרורו הוא המשיך להיות מפוקח ונאסר עליו לעסוק בעניין ההוא.

​

אגב,

מי שמתעקש, יכול למצוא רמזים באינטרנט.

ויקיפדיה, למשל, מנדב פרטים די מעניינים שנלקטו ממקורות גלויים. ישנם גם אתרים חשובים או אנונימיים שמרחיבים קצת יותר, ואפילו מציגים תמונות, אבל לך תדע מה נכון ומה לא, ומה מתפרסם בסגנון "הפוך על הפוך".

עוד רמז דק אפשר למצוא בסטטיסטיקות מעניינות. למשל: דירוג הערים ששטח השיפוט שלהם הוא הגדול ביותר בישראל. במקום הראשון בטבלה נמצאת, באופן די מפתיע, עיר קטנה ושמה: דימונה. העיר שחיים בה כמה עשרות אלפי תושבים, חולשת על שטח עצום של כ-220 אלף דונם. היא מדורגת לפני ירושלים ולפני תל אביב או חיפה.

מי שלא מופתע - הם אלה שמכירים את הסביבה, או כאלה שהסתובבו שם פעם, בדרך מאי שם לאי שם, וראו מחלון המכונית קילומטרים ארוכים של גדר, בלב המדבר עם שלטים "אסור לצלם".