לירון פטרושקה, ישראלי בן 33 מרמת-גן, נסע במכוניתו, באחד מימי הסתיו של שנת 1999, אל המשרד של חברת Commercebid - סטארט-אפ קטן שהקים בעמק הסיליקון בקליפורניה.
הטלפון במכונית צלצל, ומעבר לקו נשמע קולו של מנהל בכיר בחברה ציבורית ידועה שמניותיה נסחרו בבורסה של ניו-יורק.
"שלום מיסטר פטרושקה" – אמר המנהל הבכיר, ואחרי כמה מילות נימוס ניגש לעניין:
"היינו מעוניינים לדבר איתך ביזנס".
שיחות כאלה לא הפתיעו.
הן הגיעו אחת אחרי השנייה - למשרדי החברה, לטלפון במכונית, ואפילו אל הבית שלו בעיירה הציורית לוס-גאטוס.
במכונית שלו התקין מכשיר טלפון נייד - צעצוע מרשים, פלא טכנולוגי שהחזיק כל מי שנחשב איש עסקים רציני. השיחה שהתקבלה בדרכו לעבודה, בענייני ביזנס היתה אחת משיחות דומות שקיבל, והוא ידע במה מדובר.
"כרגע אני עסוק. אם אדוני מתעניין ברכישת החברה, אינני מעוניין למכור אותה" - ענה אל האיש הפונה אליו.
השיחה המשיכה:
"אתה לא מבין" – אמר הקול מעבר לקו – "מדובר בסכום שהוא מספר בן 9 ספרות".
לירון בלע את לשונו מרוב התרגשות, השתעל ואחרי רגע התעשת והשיב:
"לא תודה, אבל כרגע זה לא בא בחשבון".
הימים היו ימי "בועת ההייטק" שתפחה לממדים עצומים בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20.
תעשיית המחשבים התפזרה לחברות קטנות, תעשיית פיתוח התוכנות הגיעה לרוויה, ומעבר לפינה הגיח האינטרנט שכבש בסערה את העולם. עשרות אלפי יזמים הסתובבו בעמק הסיליקון וחיפשו את הסטארט-אפ הבא שידהר על גלגלי הרשת העולמית המתפתחת ומחברת מחשב למחשב בדרך אל המהפכה האמיתית של עולם ההייטק.
חברות גדולות ומשקיעים מכל רחבי העולם שלפו ארנקים ושפכו עשרות מיליוני דולרים על סטארט-אפ שיביא להם את המיליארדים. בין שולפי הארנקים נמצאו גם חברות מצליחות שרצו לסלק מהשוק מתחרים, ושילמו הון עתק לרכישת תוכנה חדשנית שאיימה לפגוע בהצלחתן.
הבועה רעשה וגעשה.
מאות חברות קטנות התנפלו על האינטרנט, וחיפשו בו את אבן החכמים שלהן.
לירון פטרושקה מצא.
ביחד עם נעמי, אשתו, וידיד שהכירו, פיתחו תוכנת מכרזים מקוונת שנחשבה אז פריצת דרך בתחום העיסקי.
עד אז, מחלקות רֶכֶש בחברות גדולות ביצעו עיסקות במיליוני דולרים – קנייה של חומרי גלם לייצור מוצריהן. העסקות נעשו באמצעים המסורתיים שהצטיינו בבירוקרטיה: בקשת הצעות מסָפָּקים, תכתובות ממושכות בפקסים ובדואר אלקטרוני, השוואת מחירים ובחירת המוצר במחיר האטרקטיבי.
השימוש בתוכנה של חברת הסטארט-אפ COMMERCEBID, חולל מהפיכה וקיצר באופן דרסטי את הליכי הרכש.
באתרי האינטרנט של החברות הרוכשות הועלה מכרז שהציג את פרטי המוצר הנדרש, והספקים המתמודדים התבקשו להציע מחיר במסגרת חלון זמן מוגדר. המכרז הסתיים בתוך שעות ספורות, ואיפשר לחברה להשיג מחירים נוחים, תוך חיסכון בזמן ובהוצאות בירוקרטיות.
מה שנראה היום פשוט ומובן מאליו, קיום מכרז באתר אינטרנט, נראה פלא טכנולוגי בסוף המאה ה-20. בעידן בו רק חברות מעטות העזו להקים אתר אינטרנט, זה התקבל כשירות מתוחכם ומקצר הליכים של צינורות אספקה בחברות ענק.
הראשונים לרכוש את שירותי התוכנה היו חברות הענק HP וג'נרל מוטורס, והרכישה עוררה עניין רב בקהילה העיסקית ובעיתונות הכלכלית. עיתונאים ביקשו ראיונות ואנשי עסקים התעניינו ברכישת המיזם.
לירון פטרושקה, בן שלושים ומשהו, איש מכירות ומנהל סטארט אפ בקליפורניה
השיחות הוסיפו להגיע, גם לטלפון סלולרי של לירון, והוא השיב להצעות בשלילה, והצעות המחיר עלו משיחה לשיחה, מסירוב לסירוב.
הוא חשב על "אקזיט" אבל לא האמין שזה יקרה לו בטרם חלפה שנה מרגע שיצא לדרך.
עצביו נמתחו ונמתחו. מאה מיליון דולר טיפסו למאה וחמישים, והוא נושך שפתיים ומסרב. גם ל-200 מיליון ענה בשלילה מנומסת. חלק מההצעות שמר לעצמו ואפילו את אשתו לא שיתף בתוכנן, מחשש שתתפתה להצעות ותשכנע אותו למכור את החברה שלהם.
בנובמבר 1999 , שמונה חודשים בלבד אחרי הקמתה של Commercebid, החליט כי הגיעה העת לבצע את מה שנראה כאקזיט המהיר ביותר בעולם ההייטק, בסדרי גודל כאלה, ומכר את החברה לחברה מתחרה בתחום המכרזים, חברת Commerce One.
מנהליה של החברה הרוכשת הסכימו לשלם סכום של 242 מיליון דולר. התמורה שולמה במזומן ובמניות החברה הרוכשת, וחולקה בין בעלי המניות העיקרים של החברה הנרכשת - נעמי ולירון פטרושקה, ועוד כמה משקיעים שתמכו בפיתוח הסטארט-אפ.
מהדשא במכתש אל עמק הסיליקון
שמו של לירון פטרושקה היה מוּכָּר בשנות ה 80 לחובבי הספורט בישראל, במיוחד לאוהדי כדורגל.
האוהדים השרופים של מועדון הכדורגל "הפועל רמת גן" הכירו את פטרושקה – הבלם הגבוה ויצוק מברזל, שמגן בחירוף נפש על "רחבת ה 16" ואינו נותן לשחקני הקבוצה היריבה להתקדם אל שער קבוצתו. "פטר הזאב" הם קראו לו.
לירון, בנם של אחות בתל השומר ונהג מונית, שני ניצולי שואה, צמח במועדון המיתולוגי שפעל באצטדיון "המכתש" בגבעתיים. מקבוצת הילדים והנערים, עלה לנבחרת הנוער וזכה עימה בגביע המדינה. בגיל 18 כבר שובץ במדי הקבוצה הבוגרת, ושיחק בה, במקביל לשירותו הצבאי. עם שחרורו מצה"ל זומן לעתודה של נבחרת ישראל ועתידו בשמי הכדורגל היה מובטח.
אבל אז נכנסה לחייו נעמי, מתנדבת אמריקאית שבאה, עם חברותיה, לסייע לצה"ל, השקוע בבוץ של מלחמת לבנון הראשונה. בתום ההתנדבות נעמי חזרה לביתה בשיקגו, ולירון נסע בעקבותיה. הם התחתנו, ולירון החל לעבוד בחברת מחשבים קטנה בשיקגו.
באמצע שנות ה-90 עזב את החברה, מצויד בפיצויי פיטורים אותם השקיע בסוכנות למכירת תוכנת משכורות בקליפורניה. כעבור שנים אחדות מכר את הסוכנות תמורת 5 מיליון דולר. את הכסף השקיע בפיתוח תוכנת המכרזים שהביאה לו את האקזיט המהיר בעולם תמורת רבע מיליארד דולר.
לאחר האקזיט הוסיף להשקיע במיזמים שונים בישראל ובעולם.
נכון לשנת 2020 הוא שותף במועצת המנהלים בחברת הסטארט-אפ Chek (לשעבר PageOnce), שמשרדיה ממוקמים בכפר סבא ובפאלו אלטו. כמו כן שותף פטרושקה ב-UpWest Labs, חממה טכנולוגית בעמק הסיליקון בקליפורניה, המקדמת יזמים צעירים מישראל.
כיום, לירון מתגורר בקליפורניה עם אשתו נעמי ושלושת ילדיהם.
1984 - הבלם לירון בתלבושת אדום לבן של הפועל רמת גן
סיפור האקזיט של לירון, הצעיר בין ילדיהם של חנה ואברם פטרושקה, מובא כאן בתמציתו, וזה אחד מסיפורי המשפחה שיצאו לאור בספר "פטרושקה".
הספר מתאר את מסעו המטלטל והמדהים של אברהם פטרושקה, נהג מונית שילדותו עברה עליו בגטו לודז', בפולין, הוריו ואחותו נרצחו על ידי הנאצים והוא נשלח למחנות הקאופרינג של דכאו. עם שחרור המחנה על ידי בעלות הברית, עלה לארץ ישראל באניית מעפילים, גויס ל"הגנה", לחם בקרבות הגדולים לשחרור ירושלים, היה בין אנשי שיירת נבי דניאל המפורסמת, ונפצע בקרב על מנזר נוטרדם.
אחרי קום המדינה הכיר את חנה, אף היא עולה מפולין שעברה טלטלות ושואת גירוש במלחמת העולם השנייה, בין רוסיה לפולין. הם התחתנו והקימו בית צנוע ברמת גן, וילדו שלושה ילדים:
מירי ראובן פטרושקה – מנהלת חטיבת הביניים של הגימנסיה העברית בירושלים.
גרשון פטרושקה – סמנכ"ל ושותף בחברת ניופאן, יבואנית מוצרי החשמל הגדולה בארץ.
לירון פטרושקה – שעבר את הדרך הארוכה מהפועל רמת גן עד האקזיט האמריקאי.
הסיפור המשפחתי של הפטרושקאים מרמת גן יצא לאור בהרחבה בספר שכתב שלומי רוזנפלד והוציאה לאור המשפחה.