שוּשוּ
שם קוד ישראלי לעניינים שהשתיקה יפה להם, כולל אנשים ומאורעות.
השושואיסטים פעילים במוסד לתפקידים מיוחדים, בשב"כ, בסיירת מטכ"ל ויחידות סודיות בצבא, ובכל מיני מקומות שלא שואלים עליהם שאלות מיותרות. הם שושואיסטים ושושואיסטיות העוסקים בשושו. הם נראים כמוני וכמוך, ורק המוחצנים שבהם מוסיפים משקפי שמש שחורים ומפזרים רמזים עבים על דברים שלא הגיע הזמן לגלות.
מי שאומר לך שהוא שושואיסט קשה להאמין לו. כי האמיתיים פשוט שותקים. הם אנשי דממה. המוּכָּרִים רק למי שצריך לדעת, ומי שיודע - כבר מחכה להם, אחרי השחרור מהג`וב המסתורי, עם הצעת עבודה נחמדה כיאה למי ששרת את עמו בלי רעש וצלצולים.
השושו זלג גם לשפת הדיבור היומיומית של הישראלים. הנה כמה משפטים שנאמרים ככה...בין החבר'ה:
"שמעת שההוא טס לחו"ל בשושו...כאילו מה ?! יש לו מאהבת שם ?"
"ראית אותה ? זאתי מאחרת לעבודה ונכנסת בשושו, שהבוס לא ישים לב"
"ההוא יושב ואוכל את הביסקוויט בשושו, עם פה סגור, שלא ישמעו אחרים ויבקשו ממנו"
השושו היה סלנג פנימי של העוסקים בעניינים שהשתיקה יפה להם. משם זלג אל הציבור הישראלי בזכות שיר.
וא יצא לאור ב-1968, ב"שיר השושו" שכתב ירון לונדון, הלחין סשה ארגוב ושר קובי רכט, שיר שמספר על איש "מוסד" אלמוני ומעלליו. המעבר בין בתי השיר הוא פזמון חוזר הכולל מילה אחת בלבד: שושו.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
