top of page

יורדים

היורדים - הם אזרחים ישראלים בני הדת היהודית שעזבו את הארץ והיגרו למדינה אחרת.

הם נקראים יורדים כי ישראל היא מדינה שיהודים עולים אליה כדי לגור בה, ומי שעוזב אותה – יורד ממנה.

ככה זה בנרטיב הישראלי. ובגלל זה:

עולים באים לגור בישראל מתקבלים בחיבוק ובתמיכה, ובמיוחד עבורם קיים משרד ממשלתי, המשרד לקליטת עלייה, שדואג להם מרגע שירדו מהמטוס בנתב"ג.

לעומתם, היורדים עוזבים בשקט, בלי תמיכה ובלי ליווי. הם דואגים לעצמם ולבני משפחותיהם. ביניהם כאלה שעושים "רילוקיישן" בחסות מקום העבודה הישראלי שלהם, והמעבר הזמני מתארך והופך לקבוע.

יורדים 2.jpeg

היורד של פעם, עזב את ישראל ונסע לחו"ל רק לצרכי עבודה, ואו...טו...טו הוא היה אמור לחזור לארץ. כשלא חזר בזמן סביר, הוא ואשתו הרגישו צורך להתנצל: "בסך הכל אנחנו לא רוצים להוציא את הילד באמצע הלימודים בתיכון, אבל איך שהילד יגיע לגיל שמונה עשרה, הם יחזרו כולם כדי שיוכל להתגייס...". היתה להם אפילו דירה כאן שאותה השכירו, להוכחה.

כשהם בוששו לבוא, ראש הממשלה יצחק רבין המציא בשבילם את הכינוי "נפולת של נמושות".

 

כיום, היורד עוזב בלי להרכין ראש. הולך לנסות את מזלו בארץ אחרת.

למה ?

כי רע לו כאן. כי שם אפשר להסתדר יותר טוב. כי שם אפשר לעשות ביזנס וכאן הכל בירוקרטיה. כי הוא קיבל ג`וב טוב. כי הדוקטורט שלו שווה יותר באוניברסיטה אמריקאית. כי הוא נשלח במצוות הרבי. כי נשבר לו מהמילואים ומהפיגועים והוא פוחד לשלום ילדיו.

ו...סתם כי בא לו, והוא לא חייב לאף אחד דין וחשבון. חוץ מזה הוא נתן למדינה שרות צבאי מלא, והיה ב"קְרָבִי", אז שלא יטיפו לו מוסר בבקשה...או קיי ?!

 

תופעת הירידה חוצה מגזרים ועדות, ואין משפחה שיכולה להיות חסינה ממנה. כולל משפחות שורשיות בארץ. כולל בנים ובנות של אנשי ציבור מפורסמים, קצינים בכירים, רבנים ויוצאי קהילות ציוניות דתיות.

כל ישראלי מכיר יורד אחד או שניים – חברים שלו, ילדים שלו, קרובי משפחה, הורים או סתם שכנים מהבניין שארזו מזוודות ונסעו. לבד או כל המשפחה.

berlin39.png

היורדים נמצאים בכל פינה בעולם - מטוקיו ועד לואיזיאנה וממוסקבה עד בואנוס איירס.

אין כמעט עיר גדולה בעולם המערבי שאין בה משפחות של ישראלים שבחרו להגר אליה. מספרם המדויק אינו ידוע, ומאז הקמת המדינה כנראה שמדובר ביותר ממיליון יהודים ישראלים שהיגרו למדינות אחרות. רבים מהם מצאו שם "קהילה ישראלית" של בני עמם שעשו בדיוק אותו דבר, הסתדרו בחיים, ואפילו אוהבים את המולדת, אבל מרחוק.

 

במלאת למדינה 75, היורדים הם חלק מהישראליות.

רובם ממשיכים להחזיק תעודת זהות ישראלית. הם קופצים לכאן לביקורי מולדת תכופים, משלל סיבות: באים להצביע בבחירות, לקבל ביטוח לאומי, ליהנות מטיפול רפואי או סתם לנשום ניחוח מוכר ולשמוע קולות מהעבר. אוהבי המולדת מרחוק, דוברי עברית, וגם הילדים שלהם יודעים משהו על השפה, ועל המדינה הרחוקה שאבא ואמא נולדו בה. הם יקוו שהילדים ימצאו בן/בת-זוג יהודים, כדי לשמור על שלמות המשפחה המורחבת, ולא לצער את סבא וסבתא שממילא עצובים מהמרחק שנפער ביניהם.

הקהילות הישראליות ברחבי העולם התרחבו מאד. ההווי בהן ישראלי בסגנון מקומי. כל קהילה גדולה כזו מנהלת ערוצי מידע ותקשורת בעברית, לחברי הקהילה, אבל גם לעיניים ישראליות. כולל הצעות מפורשות לסיוע לכל מי שירצה להצטרף אליהן.

 

השיח על הגירה למדינה אחרת יצא ממסגרת ה"טאבו" האסור, והפך לגיטימי. ענייני.

דרכון זר, מלבד הדרכון הישראלי, הפך להיות מצרך מבוקש מאד בישראל, וסביבו מתנהל ענף כלכלי שמעורבים בו עורכי דין, אנשי מכירות, וישראלים שרוצים להחזיק בו. לכאורה "כדי שיהיה עוד דרכון...מי יודע מה יכול לקרות כאן", אבל במציאות עושים בזה שימוש – הם או ילדיהם.

ועדיין...המהגרים שעוזבים מכאן, נשארים יורדים. עד שמישהו ימצא להם מילה אחרת בעברית.

ישראלים בעולם 1.jpg

חלום ישראלי: ויזה לארצות הברית.

יעדי הגירה פופולאריים: אמריקה, ברלין.

איום: שוקל לרדת מהארץ.

רהיטים בהזדמנות: לרגל ירידה מהארץ.

מצא סיבה לרדת: "ברח לחו"ל הותיר אחריו חובות".

תחקיר תקשורתי נפוץ: בריחת מוחות.

ישראלים בעולם 1.jpg

חתיכות היסטוריה:

 

היורדים היו מאז ומתמיד פצע פתוח בנרטיב הציוני.

סוג של אכזבה מהולה בכעס - הרי התיישבות בארץ ישראל היא משאת נפש יהודית. אלפיים שנה נשאו עיניים לעבר ציון וירושלים, והנה החלום ושברו מול העיניים.

 

למעשה, תופעת הירידה כבר היתה כאן בגדול עוד בתחילת המאה ה-20 – מול כל גל גדול של עלייה היה גל קטן של ירידה. אבל אז, לא עשו מזה עניין. הכל נשאר במשפחה ולא הוציאו החוצה כביסה מלוכלכת.

אחרי הקמת המדינה, ב-1948, גאתה הפטריוטיות הישראלית.

הנה יצאנו לעצמאות ולדרך חדשה במדינה שנועדה להיות בית לכל היהודים. זה כבר לא היה רק חזון - מאות אלפי עולים הגיעו מכל רחבי העולם, ונשאו באהבה את ייסורי הקליטה. העיקר שיש לנו מדינה. הם וכל מי שהתגורר כאן הסתכלו על היורדים כמי שעושים מעשה שלא ייעשה. הרי כולנו משפחה אחת, ולכולם יש קשיים – אז למה לעזוב ?

מאז ובמשך כשלושה עשורים, היה ממש לא נעים לרדת.

 

בשנות ה-70 עלה מספרם של היורדים.

זה קרה אחרי הטראומה של מלחמת יום כיפור. רצף של שלוש מלחמות ומצב ביטחוני רעוע החל לתת את אותותיו בעצביהם של ישראלים רבים, והם עזבו. התופעה התגברה עד שבשנות ה-90 אמר עליהם יצחק רבין את המשפט המפורסם: "הם נפולת של נמושות".

 

רבין נאלץ להתנצל ולחזור בו מהאמירה, כי בזמן שהוא אמר את זה כבר היו קהילות של ישראלים בכל רחבי העולם, וכמה מהם נמנו על גדולי התורמים למדינה. בנוסף, היו כאן בני משפחה שחשו בעצמם נפגעים מהאצבע המונפת ליקיריהם, שבסך הכל עשו מה שטוב להם.

למעשה כבר אז החלו הישראלים להבין לליבם של היורדים.

 

משנות 2000 ואילך, השתנה לגמרי היחס אליהם.

הביקורת עברה אל המדינה – היא לא מספיק עושה הכל כדי להשאיר אותם כאן. הם עדיין עשו מעשה שלא יעשה, אבל אפשר להבין אותם. לחבק אותם, ואפילו להציע להם הצעות מפתות כדי שיחזרו. הממסד הישראלי הפנים, ונפתחו ערוצים רשמיים בין היורדים לבין המדינה.

פה ושם אפשר אפילו לראות אנשים שמקנאים ביורדים וחולמים בעצמם על רילוקיישן מסודר. ויש גם כאלה שמאיימים לרדת מהארץ "אם לא יתקבלו דרישותיהם".

ישראלים בעולם 4.jpg

        זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".


מה היא כמוסת הזמן ?

לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.

אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.

bottom of page