הנצחה ונרטיב
הנצחה היא כלי חשוב ביצירה ושימור נרטיב היסטורי. היא חלק מסיפור גדול שמספרים לדורות הבאים. סיפור שנחוץ כדי להקים לתחייה אומה שנראה היה כי היא קבורה במעמקי ההיסטוריה במשך אלפיים שנה.
הרצל ידע את זה.
כעיתונאי וסופר הבין את ערכה של מילה כתובה ושל תמונה, ואת המשמעות שלהן במורשת ההיסטורית. לכן כנראה הקדיש מזמנו כדי להתמסר לצלמים שביימו אותו בפוזה הנכונה, כזו שתנציח אותו במורשת שהוא עמל לייצר. והוא צדק. התמונות האלה מלוות את הסיפור הציוני כבר למעלה ממאה ועשרים שנה.
הבאים אחריו המשיכו את הסיפור והוסיפו לו תפאורה ראויה - עוד יישוב ועוד מבנה ועוד אתר ועד רחוב. כל אחד מאלה קיבל שם הולם את הנרטיב ההולך ומתגבש, וכל שם נחרת על גבי שלטים וכל שלט נראה על ידי עוברים ושבים ואלה שהתגוררו בעיר או ברחוב. וכל מי שהתגורר בכתובת על שם דמות היסטורית הזכיר את השם בכל פעם שנדרש למסור כתובת או לקבל מכתב בדואר.
כך הופכת ההנצחה ברחובות לסוג של שטיפת מוח המקבעת את השמות בתודעה הקולקטיבית.
במשך שנים נקבעו השמות על ידי ועדות שהשתייכו להגמוניה השולטת ביישוב העברי – תחילה תחת שלטון המנדט הבריטי, ואחר כך בעשורים הראשונים של המדינה העצמאית. זו היתה הגמוניה חילונית של יוצאי אירופה, שהכתיבה את הדמויות הראויות להתנוסס על שלטי רחוב ומוסדות, אלה שיהיו חלק מהסיפור ההיסטורי המורכב של תקומת העם בארצו.
היא היתה נדיבה עם שותפיהם - מיעוט של יוצאי עדות המזרח, ושל הדתיים הלאומיים - והעלתה על נס דמויות כמו: הרב קוק, הרב עוזיאל, ה"חפץ חיים", הרמב"ם, יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול, סר משה מונטיפיורי, דון יוסף אברבנאל, ואחרים.
את אנשי הימין הציוני, יריביהם הגדולים, דחקה ההגמוניה למקומות לא ריאליים.
בחייהם, אנשי הימין הודרו מתפקידים ציבוריים במוסדות היישוב העברי ואחר כך בהקמת המדינה. הם לא עסקו בהקמת יישובים, וחלקם בהיסטוריה של ישראל צומצם ולא נחשב משמעותי. ממילא, לא היה את מי להנציח, והמחנה קיבל פירורי הנצחה: כמה רחובות על שם ארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י, רחובות על שם "עולי הגרדום", ופעילים שהיו קשורים אליהם כמו דוד רזיאל.
ז'בוטינסקי היה המונצח האולטימטיבי של המחנה במשך למעלה שלושה עשורים.
עם עליית הימין לשלטון, ב-1977, יכלו מנהיגיו לפעול למיקום אנשיו בין השורות הקרובות יותר לבמת ההיסטוריה. הדמות הזמינה ביותר היה ז'בוטינסקי, המוכר והידוע. מיד לאחר הבחירות הונצח שמו ביישוב חדש שנבנה מעבר לקו הירוק, גבעת זאב, ושנתיים מאוחר יותר ניתן שמו לשכונת פסגת זאב, בירושלים, שתהיה לימים אחת משכונותיה הגדולות של העיר.
%202.jpg)
גם הרצל וגם ז'בוטינסקי זכו להנצחה מוגברת, בעיקר בגלל פטירתם המוקדמת, בעיתוי מתאים - בתקופה שבה היישוב העברי בארץ ישראל התפתח, הוקמו ערים ומושבות, נסללו כבישים ורחובות חדשים, נבנו מוסדות ציבור ואתרי מורשת. הם היו הזמינים ביותר להנצחה.
לצידם של שני העומדים בראש הטבלה, כיכבו דמויות שהנהיגו את היישוב או תמכו בו מבחינה כספית, ואם לשפוט לפי השמות הקבועים החוזרים ונשנים, נראה שהמאגר היה די מצומצם –חיים ארלוזורוב, אליעזר בן יהודה, המשורר ביאליק, יצחק בן צבי, הברון רוטשילד, דוד וולפסון, יהודה הלוי, אבן עזרא, יהודה אלקלעי, ואחרים שמילאו את שלטי הרחובות בערים ובמועצות המקומיות.
במאה ה-21, הפנתיאון מקבל גוונים חדשים ונכנסות אליו גם דמויות שלא נולדו באירופה ולא עברו הכשרה ציונית הולמת.
הבולט מכולם הוא הרב עובדיה יוסף – שמיד אחרי פטירתו, כבר מתנוסס שמו על שלטי הרחובות בערים קטנות ובינוניות, מתל אביב ועד שדרות. כמוהו גם הרב משה ניסים, והרב אבוחצירה (הבבא סאלי).
שבעים וחמש שנים אחרי הקמת המדינה, ראשי השלטון ממחנה הימין מנצלים את כוחם להשפיע על הנעשה בפנתיאון הלאומי ולהגדיל בו את ייצוג הדמויות המזוהים עם המחנה – מנחם בגין עם 42 רחובות, ואוטוסטרדה עם מנהרות, ושכונות עירוניות. כמו גם המשורר אורי צבי גרינברג, האלוף רחבעם זאבי (גנדי), ראשי הממשלה יצחק שמיר, ואריאל שרון – שעל שמם רחובות רבים, פארקים וכבישים ואתרים ומוסדות ציבור.
ההגמוניה הוותיקה לא נדחקה לגמרי, ויש לה עוד את מי להנציח. שמעון פרס, למשל, או יריבו הגדול יצחק רבין, והנשיא יצחק נבון. אבל אלה לא מהווים משקל נגד רציני לשמות החדשים שמבשרים עידן חדש.
מאלה ומאלה יורכב הסיפור ההיסטורי הבא של אזרחי ישראל, שיהיה כנראה עשוי כפסיפס צבעוני יותר ממה שהכרנו עד היום. שמות יעלו ושמות ייעלמו, ואפילו הרצל עלול למצוא את עצמו נדחק הצידה. כי ההגמוניה הקובעת כבר לא עשויה מקשה אחת. היא משקפת את הדמוגרפיה, והלכי רוח תרבותיים ודתיים שמשנים את הנוף האנושי במדינה, וכל אלה באים לידי ביטוי במלחמה על הנרטיב ההיסטורי של מדינת ישראל.
איך נלחמים על נרטיב ?
מתי פג תוקף ההנצחה ?
ואיך אפשר להזיז את הרצל ?
על כך אפשר ללמוד מהתהליכים שעברו על העיר בני ברק.
בפרק הבא:
"הרצל פינת ז'בוטיסקי"
ככה מחליטים בשבילנו את מי חשוב יותר לזכור
בשלושה פרקים
