תוצרת הארץ
תוצרת הארץ קיימת כאן למעלה מ-100 שנים, והיא עדיין לא יודעת מה מקומה בחברה הישראלית. האם זה מושג שמביע גאווה או זלזול.
מאז ומתמיד, פוליטיקאים ואנשי ציבור התנדבו להיות לוביסטים של יצרנים מקומיים והשקיעו הרבה במיתוג תוצרת ישראלית. קודם כל כדי לתת פרנסה לאחינו בני ישראל מהמפעל בקיבוץ, מהמעבדה בפתח תקווה, מהנגרייה שהוקמה באזור התעשייה, מהחממות במושב הגלילי.
כשהיתה כאן רוח פטריוטית וכולם היו בשביל כולם, זה היה מותג חזק מאד.
ככל שהמשק הישראלי התבסס והתברג בכלכלה העולמית, והצרכנות היתה לעניין מרכזי בחברה הישראלית, הלך וירד הביקוש לתוצרת מקומית - הסלון האיטלקי שווה יותר מהסלון שמיוצר בפתח תקווה, והשמלה שמיוצרת בספרד מותגית יותר מהשמלה של "רונית הדוגמנית", והגבינות הצרפתיות טעימות יותר מהגבינות של תנובה.
ליצרנים מקומיים יש חלק נכבד בירידת ערכה של תוצרת הארץ, כאן בישראל.
הם בעצמם פנו לשווקים בחו"ל, סיפקו להם את מיטב תוצרתם עם הכיתוב "מייד אין יזראל", והותירו לבני ארצם את מה שלא הצליחו למכור מחוץ לארץ.
נכון להיום נראה כי תוצרת הארץ יצאה לרגע מההיסטוריה ונכנסה מדלת אחרת, כשהיא חגיגית יותר וממותגת יותר. נושאת את התואר המתקדם: "תוצרת כחול לבן".
המילים עדכניות והגרפיקה מוסיפה צבע לתוצרת שלא הלכה לשום מקום. וכמו ההיסטוריה של הישראלים בארץ, גם היא עברה כמה גלגולים על השפתיים עד שהגיעה למעמדה הנוכחי, המתעתע, שאינך יודע אם זו מחמאה או מגרעה.
פרסומת למוצרי כחול לבן תוצרת הארץ
חתיכות היסטוריה
תוצרת הארץ יצאה לדרך בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אז החל היישוב העברי להתבסס, תחת שלטון המנדט הבריטי, והחלה התארגנות של מוסדות לאומיים שהכינו את התשתית למדינה עברית. בין יתר המוסדות שהוקמו, היה ארגון שמטרתו להחדיר לצרכנים ולסוחרים את הצורך ברכישת תוצרת מקומית - "האיגוד לתוצרת הארץ". הארגון פעל בחסות הוועד הלאומי (המוסד העליון של היהודים בארץ), והתרכז במסעות הסברה ושכנועים בכל רחבי היישוב העברי.
לא תמיד הסתפקו בהסברה. כך למשל, כשגילו מפעל שמשתמש בחומרי גלם מתוצרת חוץ – עשו לו שיימינג ציבורי, תוצרתו הוחרמה ועובדיו שבתו.
כתבה בעתוןהארץ 1946
מודעה 1932
אחרי הקמת המדינה, ב-1948, היתה כאן ממשלה שמנהלת את העניינים.
לה כבר היו כלים כבדים להגנה על תוצרת הארץ, כמו: הטלת מיסים כבדים על יבוא תוצרת חוץ. במקביל, העלתה את המושג לדרגה גבוהה בסולם הפטריוטיות - תוצרת הארץ היתה מטרה לאומית, כמו קיבוץ גלויות, כמו יישוב הארץ ושירות צבאי והנפת הדגל כחול לבן. כל אזרחי ארצנו הקטנה נדרשו לתת כבוד למוצרים ומצרכים שיוצרו כאן במדינת ישראל. לרכוש אותם מתוך גאווה, כי הנה זה עתה הקמנו מדינה וקומתנו נזקפת בזכות התוצרת המעולה שמיוצרת בארץ.
בדרך כלל זה עבד.
האיכות לא היתה במקום הראשון, וגם המחיר לא, אבל ההרגשה היתה שווה את המחיר. אזרחי המדינה היו פטריוטים נלהבים, מוכנים לעשות הכל כדי לשמור על מה שיש להם בידיים – מדינה יהודית אחרי אלפיים שנות גלות.
בשלהי שנות ה-70 חל פיחות במעמדה של תוצרת הארץ.
השלטון החדש בישראל, של מפלגות הימין, לא היה מחויב לערכים הסוציאליסטים של קודמיו. בתהליך ארוך שנמשך שנים אחדות נפתחו שערי הארץ ליבוא תוצרת חוץ, והחנויות התמלאו במבחר עצום של מוצרים מכל העולם.
היצרנים המקומיים איבדו את מעמדם בצמרת הכלכלית והתארגנו למציאות החדשה. החזקים בעלי בסיס כלכלי המשיכו, גם אם הרוויחו פחות. מי שהיה יכול, החל בעצמו לייבא, ואחרים פשוט קרסו. השיא היה ב-1985 כשנסגר מפעל הטקסטיל "אתא", הסמל של תוצרת הארץ. המפעל שייצר את הבגדים שלבשו כולם – גברים נשים וילדים.
קריסת המפעל אישרה את מה שהיה ברור לכולם: התוצרת המקומית כבר לא נהנית ממעמד פריווילגי, ועל כל יצרן לעבוד קשה כדי לזכות באמון הצרכנים.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
