פיצוחים
אוכל ישראלי שהוא גם תרבות.
הפיצוחים הם משפחה גדולה של מאכלים קטנטנים קלויים בתנור - גרעינים שחורים (חמניות), גרעינים לבנים (דלעת), גרעיני אבטיח, בוטנים רגילים, בוטנים מצופים, בונדוק, פיסטוקים, שקדים, אגוזי קשיו, אגוזי מלך, פקאן, וקצת פירות מיובשים.
הפיצוחים לא מסתדרים עם כללי נימוס המקובלים בעולם המערבי. אוכלים אותם בכמויות, ובתנועה מחזורית - מהיד לפה, ומהפה לצלחת של הקליפות. בליווי תזמורתי של קולות הפיצוח בשיניים.
יש לפיצוחים טעם של עוד.
מי שלוקח אחד, יקח מיד עוד אחד.
תנועת השרשרת הזאת עושה את הפיצוחים מתאימים לשלל עיסוקים – לצפייה בטלויזיה, לשיחה בסלון, לקריאת עיתון, לנהיגה איטית בפקקים, ובישיבה על הטריבונה באצטדיון.
הפיצוחים מוכנים תמיד לארח לחברה, בכל מצב בו הראש עובד אבל הידיים משועממות.
הם לא באים לבד, יש איתם כמות נכבדה של קלוריות ושומנים - חלקם מזיקים וחלקם מועילים. כך או כך, היחידה הבודדת לא מפחידה את המפצח המתמיד, ורק אחרי שהאביס את בטנו בכמות נכבדה, ירגיש את חגורות השומן לוחצות, אבל אז זה יהיה מאוחר מדי.
מעצמה גרעינית: "גרעיני עפולה". הרשת הראשונה בענף, הוקמה בשנות ה-80.
חנות פיצוחים ביום שישי: תור ארוך של קונים, עומדים וטועמים עד שמגיע תורם לבחור ולשלם.
מונולוג של קונה: "תן לי מזה שלוש מאות גרם, מזה מאה, ומזה מאתיים".
עונות צריכה מוגברת: מונדיאל ואולימפיאדה.
גירסה תקנית: פִּיצוחים ("פ" דגושה).
גירסת סלנג: פיצוחים ("פ" רפויה בלי דגש).
חתיכות היסטוריה
הפיצוחים היו כאן מתחילת המאה ה-20 במבחר מצומצם – בעיקר גרעינים שחורים ולבנים, גרעיני אבטיח ובוטנים שהגיעו בתוך קליפה. הם נקנו לא קלויים, הובאו למטבחה של אמא שהכינה את הקלייה בבית. היו גם פיסטוקים, אגוזים ושקדים, אבל אלה היו יקרים במיוחד.
פיצוחים קלויים אפשר היה להשיג בשווקים או בחנויות שמספרן היה מצומצם.
בעשורים הראשונים למדינה, לפני שהיו חנויות מיוחדות לפיצוחים ולפני שהיו משקלים ושקיות, נמכרו פיצוחים קלויים, כמאכל רחוב, על ידי רוכלים שהסתובבו ברחובות ומכרו אותם בשקיות נייר עיתון מגולגלות, עשויות בצורת חרוט. כאלה:
הרוכלים נעלמו בשנות ה-70, ובמקומם נפתחו חנויות מיוחדות בכל רחוב ראשי, שהביאו את בשורת הפיצוחים לכל בית, כשהם קלויים וחמים ונגישים וגם לא כל כך יקרים. שוק הפיצוחים תפס תאוצה והמבחר התרחב ונוספו לו: שקדים קלויים, אגוזי קשיו, אגוז ברזילאי, ובוטנים מצופים – הקבוקים והבוטנים האמריקאים.
ואגב, הבוטנים המצופים בקמח שנקראים "הבוטנים האמריקאים" ושוברים את השיניים, הגיעו לכאן בשנות ה-70, והם לא מארצות הברית אלא ממקסיקו. שם הם נחטפים לפה יחד עם בירה ונקראים "בוטנים יפנים".
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
