החלבן שהלך בשביל החלב
פרק 2
חתיכות היסטוריה
החלבן - מהזריחה לשקיעה
מאורעות "המרד הערבי" ושנות מלחמת העולם השנייה ( בין השנים 1937-1945 ) הובילו להתנתקות של המשק היהודי מהתלות במשק הערבי, לדחיקת השיווק של "הגויים", ולשליטה מוחלטת של המחלבות היהודיות על משק החלב וצרכניו ביישוב.
ימי מצור ומיתון כלכלי עברו על היישוב בשנים אלה, אך הביאו גם לפריחתו של שוק שחור בו היה לחלבן תפקיד חשוב. כוחן של המחלבות הגדולות והמאורגנות נחלש עקב האירועים, המחלק עם המשאית הגדולה התקשה לתמרן בדרכים ולהגיע לכל פינה. זו היתה שעתם הגדולה של החלבנים העצמאיים. הם פילסו דרך אל לב הצרכנים והגיעו, ניידים וזריזים יותר, אל פתח ביתם.
הצרכנים כבר התמכרו לחלב ומוצריו ולא יכלו בלעדיו. צרכו אותו בחורף וגם בקיץ ואחסנו אותו באבזר החדש שהתווסף למטבח הביתי – מקרר עם תא קרח ששומר על טריות מוצרי המזון. המחירים עלו והופקעו, החלב נמהל במים, הכמויות זויפו אך החלב נשפך ללא הפסקה, ועבר מהכדים של החלבן אל השולחן המשפחתי. ילדים לגמו אותו כמשקה בריאות, הורים מזגו אותו לקפה, ואורחים התכבדו בו.
חלבנים רבים בעלי יוזמה וחוש מסחרי השכילו לנצל את המצב ששר אז בארץ, והתעשרו במהירות. בשכונות העירוניות צצו וילות של חלבנים שעשו את הכסף הגדול באותן שנים. בעלי רפתות וחלבנים עצמאיים הקימו באותן שנים מחלבות פרטיות שהמשיכו להתקיים שנים רבות לאחר מכן, ביניהן הקבוצה שהקימה את מחלבת "טרה" שהיתה ליצרנית החלב השנייה בגודלה במדינה.
עם הקמת המדינה, ב-1948, נגמרה חגיגת החלבנים.
הממשלה פעלה לעשות סדר במשק החלב.
בסדר החדש ניתנו עדיפויות למי שהיה קרוב לצלחת, ובראשן תנובה, המחלבה ההסתדרותית הגדולה. תנובה השיבה לעצמה את הכוח שאיבדה בשנות המלחמה והמאורעות, היתה ליצרנית הגדולה של מוצרי חלב, וקבעה את דמותו של החלבן בשני העשורים הבאים.
מחלבות קטנות התמזגו או נסגרו, והייצור של מוצרי חלב התרכז בהתיישבות העובדת – הקיבוצים והמושבים - שהשתלטו על שוק החלב וסיפקו שני שליש מהצריכה הארצית. מעט מקום נותר למחלבות אחרות, מאורגנות, שהתחרו ביניהן על השליש הנותר. בעלי הרפתות בערים הגדולות נמחקו לגמרי ממפת השיווק. הרפת העירונית חוסלה לטובת הפיתוח העירוני המואץ, ובכל שטח שהתפנה נבנו בנייני מגורים ומפעלי תעשייה.
משק החלב עבר לשליטת מחלבות מאורגנות עם גב כלכלי איתן.
הן ניהלו חברות מסחריות עם שיקולים עסקיים של רווח והפסד. הן עיבו את מערך החלוקה העצמאי, הקימו מערך שינוע ארצי, וצירפו לשורותיהן עוד מחלקי חלב שנהגו במשאיות משוכללות מצוידות במתקני קירור.
גודלן העצום של החברות איפשר לראשיהן לנהל מערכת שיווק מושכלת עם תכנון לטווח ארוך. היעד המרכזי שלהן היו חנויות המכולת שנפתחו בכל שכונה. כל חנות החזיקה מקרר חשמלי עם תנאי אחסון טובים יותר, ולשם כיוונו את החלב.
החלב הניגר התקדם אל עבר אל החנויות והשווקים, בהם כבר אפשר היה לקנות חלב טרי בבקבוקים סגורים. תנובה אף הרחיבה את צינורות השיווק ופתחה בכל רחבי הארץ חנויות למכירת תוצרתה החלבית.
עקרת הבית הישראלית עוד לא מיהרה לצאת לחנות כדי לקנות חלב. היא ובני משפחתה העדיפו לשמור אמונים למחלק שלהם, החלבן.
החלבן של שנות ה-50 כבר לא ייצר בעצמו את החלב ברפת פרטית אלא היה שכיר שהוביל את התוצרת של מחלבה גדולה ומאורגנת. ממנו המשיכו משפחות רבות לקבל כל בוקר את מנת החלב היומית, ממש כמו בשנים שעברו – במזיגה מפח לפח, מהכד הגדול אל הפח הקטן שמודד את הכמות, וממנו נשפך אל הסיר או הצנצנת של עקרת הבית.
החלבן הבאר שבעי ניסים קמחי ובנו - שנות ה-50
באמצע שנות ה-50 חל מפנה בעבודת החלבן: תנובה, והחברות האחרות, החלו לשווק חלב בבקבוקים.
בקבוקי החלב התאימו לסטנדרטים המתקדמים של היגיינה ובריאות במדינה מתוקנת, והוצגו לציבור כשיטה הנכונה גם לשימוש הצרכנים – הבקבוק ממולא ונארז על ידי החברה, מה שהבטיח כמות מדויקת של חלב (חצי ליטר או ליטר), ללא חשש ממהילת מים וזיופים שונים, וכמובן זו היתה תוצרת נקייה והיגיינית שמגיעה הישר מקווי ייצור מתקדמים, שנמצאים תחת פיקוח של גורמים מקצועיים.
הבקבוקים חיסלו את כדי החלב ואת סגנון החלוקה הישנה.
בין החלבן למשפחה הישראלית הצטמצם הקשר למגעים חטופים של הזמנה ותשלום.
הוא בקושי נראה.
רק מי שהשכים לקום בשעת בוקר מוקדמת מאד יכול היה לראות את החלבן חומק במהירות, רכוב על גבי אופנוע או רכב מסחרי עמוס בקבוקים, ממהר לפזר את הסחורה לפני שהגברים ייצאו לעבודה והילדים לבית הספר. הוא החנה את רכבו על יד בניין מגורים, נכנס לחדר המדרגות עם סלסלת בקבוקים שנועדו ללקוחות שלו בבניין. אסף את הבקבוקים הריקים שהשאירו לקוחותיו על מפתן הדלת, הניח במקומם מספר זהה של בקבוקים מלאים והמשיך בדרכו אל הדלת הבאה.
לכל חלבן היה קו חלוקה שעבר בין לקוחותיו, לפעמים בתוך שכונה, לפעמים עבר מקצה אחד של העיר אל הקצה השני. את הלקוחות הוותיקים הכיר באופן אישי, את החדשים כבר לא. ביום קבוע הגיע לאסוף את הכסף שמגיע לו, רשם את ההזמנות הבאות וניהל רישומים ידניים בעצמו.
עד שגם הנוהל הזה הסתיים, בשנות ה-60.
תנובה הקימה מערך תשלומים והזמנות, ומי שרצה להזמין – שילם לחברה ששילמה לחלבן, על בסיס תקופתי.
במקביל, המשפחה הישראלית עברה לרכישה צרכנית בחנות מכולת ובסופרמרקט. שם מצאו את הבקבוקים בכמות הרצויה בשעה הנוחה, ואפשר היה לוותר על שירותי החלבן.
בשנות השיא שלהם, עבדו בתנובה בלבד 800 חלבנים מחלקי חלב, בכל רחבי הארץ.
שיווק הבקבוקים הפך את החלבן לסוכן ושליח של המחלבה הגדולה – בין אם היה עצמאי ובין אם היה שכיר. קווי החלוקה בין החלבנים היו ברורים, וחלבן לא פלש אל הקו של הקולגה. כל קו היה שווה ערך כספי ומי שרצה לפרוש מהמקצוע – קיבל פיצויים מהחברה וגם תמורה עבור "הקו" ממי שקנה אותו ועבר לחלק בו.
החלבן בגירסה מתקדמת - על האופנוע
