מאכל לאומי מסורתי בישראל.
מונח על שולחנם של הישראלים, בסופי שבוע ובחגים.

​

מה היא חלה ?

לחם קלוע, מאוורר עם הרבה חורים, ועם שורשים וטעם של מסורת יהודית עתיקה. אוכלים אותה רק יממה אחת בשבוע, בכל מקום על פני הגלובוס שבו יש ריכוז של יהודים.

בישראל, מדינת העם היהודי, היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של הישראלים - דתיים, חילונים ושומרי מסורת, במשך יממה אחת בשבוע. ביממה הזו שמתחילה עם כניסת השבת או החג - הלחם הרגיל יורד מהשולחן ואת מקומו תופסת החלה.

​

יותר מכל פריט מזון אחר, החלה ייחודית למדינת ישראל.

בשבתות ובחגים יהודיים היא פריט מזון קבוע - בארוחה משפחתית כמעט כל בית, בחדרי אוכל של צה"ל, בבתי מלון בכל רחבי המדינה, או בהתכנסות של חברים ומכרים לארוחה חגיגית.

היחס אל החלה ומקומה בארוחה - תלוי במקום שבו היא נאכלת.

במשפחה שבה מקפידים על אורח חיים דתי, היא פריט חובה על השולחן. כמו היין לקידוש וכמו הנרות הדולקים שמסמלים את קדושת השבת. בבתי המשפחות האלה, מקיימים טקס לפני שאוכלים אותה, בניהולו של גבר, ראש המשפחה או  בעל בית המארח - אחרי שהגבר עורך קידוש על כוס יין, הולכים המסובים לקיים מצוות נטילת ידיים, אומרים ברכה מיוחדת, ומסבים לשולחן. אז, הגבר אוחז בחלה, מגביה אותה לאוויר, בשתי ידיו, ומברך ברכה מיוחדת. בסיומה, מניח את החלה בחזרה למקומה, בּוֹצֵע מממנה חתיכה קטנה לעצמו, מפזר עליה קצת מלח וטועם. מיד אחר כך בּוצֵֹע חתיכות נוספות ומחלק לכל המסובים. 

במשפחות מסורתיות, יותר או פחות, מדלגים על הטקס הדתי, לכל פרטיו, ומיד אחרי הקידוש אוכלים ממנה חתיכה אחר חתיכה, בלי לפרוס אותה לפרוסות עם סכין.

בגלל שהחלה נחשבת למאכל עממי מסורתי, והמסורת אינה מדקדקת בכללי הנימוס המקובלים, היא מונחת על השולחן, והמסובים מושכים ביד חתיכה קטנה ממנה לעצמם, ואוכלים. במהלך הארוחה אפשר לטבול את החתיכה בתוך המרק או ברוטב שמונח על השולחן, כמו ש"מנגבים חומוס", וגם הניגוב לא ייחשב לא-מנומס.

​

גם במשפחות חילוניות, החלה נמצאת על השולחן בכל סוף שבוע.

אצלם זה לא עניין של מחויבות דתית אלא בגלל שזו המציאות הישראלית: בימי שישי וערבי חג, אין לחם טרי בחנויות המזון. גם לא פיתה או לחמנייה. יש רק חלות. הן מונחות בכמויות גדולות, על המדפים או בתוך ארגזים בתפזורת, שמתרוקנים עד האחרון שבהם. מעט מהלחם הרגיל שנמצא על המדפים הוא שאריות של הימים הקודמים או סוגי לחם ייחודיים עם חיי מדף ארוכים. 

​

החלה מגיעה בצורות ובטעמים שונים – בטעם של לחם לבן ואוורירי או בטעם מתוק כמו עוגה, היא מלבנית היא אליפסית או עגולה, בהירה או כהה, מקמח לבן או קמח מלא, היא פרוסה או שלימה, עם שומשום או עם פרג, ולאחרונה נראתה בטעמים שונים ומתובלנים.