תיק עבודות
לקט נבחר של ספרים מרשימת הפרויקטים של שלומי רוזנפלד בעשור האחרון. הספרים יוצאים לאור במהדורות מוגבלות, מקוטלגים וניתנים לעיון בספריות ובמכוני מחקר בישראל.
ניתן גם להשיגם באמצעות התקשרות עם המחבר או עם המוציאים לאור.
האגודה להתנדבות
חמישים שנות שירות לאומי
סיפורה של "האגודה להתנדבות" הוא סיפור ישראלי על אנשים שעשו היסטוריה והציבו את השירות הלאומי על מפת החברה הישראלית. הוא נכתב במשך חמישים שנה ויותר, פרק אחר פרק, וממשיך להיכתב תוך כדי תנועה אל השנים הבאות.
האגודה החלה לפעול ממשרד קטן וצנוע בירושלים, בשמה המקורי: "האגודה להתנדבות בעם". למשרד הגיעו כמאה צעירות דתיות בנות 18, שקיבלו פטור משירות צבאי, ונשלחו להתנדב ביישובי סְפָר, בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה בערים גדולות. בתוך שנים ספורות גבר מאד הביקוש על ההיצע. המאות היו לאלפים, ולעשרות ומאות אלפים שתרמו שנה או שנתיים של שירות בבתי חולים ומד"א, במשרדי ממשלה ובארגוני הביון, במוסדות חינוך ובמועדוני יום לקשישים ובכל פינה שאליה יכלו להושיט יד תומכת.
עשורים חלפו, ועוד עשורים. מיזם ההתנדבות צמח לממדים חובקי ארץ וחובקי עולם.
המאגר האנושי התרחב ונוספו גוונים חדשים: נקלטו בנות חילוניות ובנים צעירים בוגרי תיכון שנמנע מהם להתגייס לצה"ל. הצטרפו גם תלמידי ישיבות ובנות מהמגזר החרדי שביקשו לתרום שנה של התנדבות, והגיעו צעירים דרוזים, וצעירים מהמגזר הערבי...
....וכל השאר, היסטוריה.
היסטוריה של "השירות הלאומי" – המיזם החברתי הגדול ביותר שקם במדינת ישראל, ופתח את שערי השירות לצעירים וצעירות מכל שכבות האוכלוסייה.
היסטוריה של האגודה להתנדבות – שהקימה את המיזם וחוגגת חמישים שנות פעילות רבת היקף לחיזוק חוסנה החברתי של ישראל.
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד.
עיצוב גרפי: סטודיו עדי צור.
עריכה: אסתי ברוכי.
275 עמודים,
הפקת דפוס: 2 מפיקים בע"מ.
בהוצאת האגודה להתנדבות(ע"ר) (2022)
מֵאָה שְנוֹת
סיפורה של הגימנסיה העברית בירושלים
כתב וערך: שלומי רוזנפלד.
עיצוב גרפי והפקת דפוס: יעל בוברמן.
223 עמודים, דפוס העיר העתיקה, ירושלים.
בהוצאת הגימנסיה העברית בירושלים (2009)
בחורף תרס"ט, 1909, הוקמה הגימנסיה העברית בירושלים.
מייסדיה, אנשי ממון ואנשי השכלה, קיבצו חבורת מורים צעירים, ביניהם רחל ינאית ויצחק בן צבי, שהתמנה, כעבור שנים, להיות נשיאה השני של מדינת ישראל. יחד, הקימה החבורה הנחושה את בית הספר התיכון החילוני הראשון בעיר.
מאז הקמתה נדדה הגימנסיה בין שכונות העיר עד שנמצא לה משכן של קבע בשכונת רחביה היוקרתית.
מאה שנים עברו מאז הקמתה, והיא ניצבת על תילה, יצוקה מאבן ירושלמית.
"מאה שנות" הוא סיפור קורותיה של הגימנסיה אשר בין בוגריה ובין מוריה נמנים:
שלושה נשיאי המדינה, רמטכ"ל ואלופים בצה"ל, שרי ממשלה וחברי כנסת, כלות וחתני פרס ישראל, שגרירים ודיפלומטים, חוקרים ומדענים, עיתונאים ואנשי תקשורת, סוחרים וקבלני בניין, בעלי מלאכה ונותני שירותים, פקידים ופועלים – כולם נושאים את חותם הגימנסיה.
דף אחר דף, פרק אחר פרק, נשזרים קורותיה של הגימנסיה העברית בדברי ימי העיר ירושלים בעת החדשה, ובתולדות הציונות שהקימה את מדינת ישראל.
מאה שנות חיי - יומנה של תמר אשל
סיפור חייה של תמר אשל עשוי מחומרים שמהם נרקמת היסטוריה של עם ומדינה.
תמר צמחה בין ענפי שושלת המשפחות חנקין-בלקינד-פיינברג, שעסקו בציונות מעשית בתקופת השלטון העות'מני בארץ ישראל. ימי ילדותה ונעוריה עברו תחת שלטון המנדט הבריטי, ובחייה הבוגרים, אחרי הקמתה של מדינת ישראל, עבדה בשירות הציבורי במגוון תפקידים בכירים.
יומנה של תמר מגולל אירועים המתפרשים על פני מאה שנים, ומקומות רבים ברחבי הגלובוס, בהן פעלה למען העם היהודי, למען ישראל.
במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי, בימי "המדינה שבדרך" נטלה חלק בפעילות חשאית בארגוני המוסד לעלייה ב' ושירות הידיעות (ש"י) של ארגון "ההגנה". לאחר הקמת המדינה היתה חלק מהממסד הדיפלומטי של ישראל, ושירתה כשגרירה וכאשת שגריר בארגון האומות המאוחדות (האו"ם), ובמדינות שונות באירופה, ובאמריקה הצפונית והדרומית. בשובה, נבחרה לכהן כחברת כנסת, כיהנה כחברה במועצת העיר ירושלים ומילאה תפקיד בכיר בעיצוב דמותה של העיר המאוחדת אחרי מלחמת ששת הימים.
חלק ניכר מזמנה ופעילותה הקדישה לקידום מעמד האשה. עמדה בראש ארגון הנשים "נעמת" וייצגה את ישראל בוועידות נשים בארץ ובעולם.
"מאה שנות חיי" מבוסס על יומנה האישי של תמר אותו כתבה למען נכדיה וניניה.
היומן עובד ונערך בידי הביוגרף שלומי רוזנפלד, ויוצא לאור במלאת לה מאה ואחת שנים.
עיבוד ועריכה: שלומי רוזנפלד,
עיצוב גרפי: אפרת רבי,
עריכה משנית: אסתי ברוכי,
306 עמודים. הודפס ב"דפוס העיר העתיקה, ירושלים
הפקה: יעל ויעקב פדהצור (2021)
בניין על מגרש ריק
תחקיר, כתיבה ועריכה ראשית: שלומי רוזנפלד,
עורכת : אסתי ברוכי, עיצוב גרפי: קלייר בלומהוף
238 עמודים,
הודפס בדפוס איילון, ירושלים
בהוצאת רוזנפלד-יעקובוביץ' (2018)
"בניין על מגרש ריק" הוא סיפור של יש מֶאָיִן. של מילוי הריק. של עשייה יומיומית שאין בה מליצות ומילים עודפות.
זהו סיפורו של איש אחד: משה יעקובוביץ' - החוליה המקשרת בין משפחתו שנמחקה מעל פני האדמה לבין ילדיו, נכדיו וניניו.
משה יעקובוביץ' נמנה על בוני העיר ירושלים במשך חמישים ושבע שנים.
רוב שנות עבודתו היה מנצח על תזמורת כלי עבודה ופועלי בניין, והמושֶל באתרי בנייה. מקבל מגרש ריק ומחזיר אותו לבעליו עם מבנה מושלם עומד על תילו – בניין מגורים, מבנה תעשייתי, מוסד ציבורי, בנק, בית חולים, בית מלון. רבים מהם מעטרים את נופי העיר וסביבותיה וביניהם כמה מסמליה המפורסמים.
מָשֹוּאָה שהדליק משה במוסד "יד ושם", מאירה את קורות חייו היצוקים מבטון.
מתוך לשונות האש מרצדות תמונות יָלדוּת שנמחקו, וזיכרונות שננעלו מאחורי חומות. להבות העבר מתערבבות בלהבות ההווה, תמונה רודפת תמונה, זיכרון עוקב זיכרון, ונרקם סיפור של חורבן ובנייה, שואה ותקומה, ורשה וירושלים.
בשלהי העשור התשיעי לחייו, הזיכרונות בוערים בעצמותיו, ונסדקות חומות השתיקה בהן הקיף את עצמו כל השנים.
השריד היחיד שנותר ממשפחה מרובת ענפים, יוצא למסע אישי על ציר זמן היסטורי שעובר בתחנות חייו, וחושף את מה שהוא ומה שהיה: אוּד מוצל מאש המרד בגטו ורשה, נער במחנות ריכוז נאציים; מעפיל באניית מעפילים וגוֹלֶה באי קפריסין; חבר "המשפחה הלוחמת" - חניך תנועת בית"ר, ולוחם באצ"ל; חלוץ בהתיישבות כפרית, בנאי ירושלמי; בעל, אבא וסבא, ראש משפחה שנטעה שורשים חדשים וענפיה פּרוּשִֹים בחברה הישראלית.
מִבָּבֶל לירושלים
סיפורה של משפחת ברזאני
בין הכפר בָּרָזאָן לבין העיירה עָקרָא, בהרי כורדיסטן העירקית, החלה מסכת חייו של יוסף (ששון) ברזאני – נֶצֶר לאנשי חכמה ומעשה, שהתגורר בהרים עם נשותיו וילדיו. משם יצא לדרך ארוכה ונפתלת שעברה בעיר הבירה בגדד והסתיימה בשערי ירושלים.
בן הזקונים שלו, אָכְּרָם ברזאני, נסע עם אשתו רחל, אל אותם הרים, לתור אחרי הנופים של כור מחצבתם, ולהביט בתפאורה שמלווה את קורות חייהם. בשובם, הם פורשֹים עלילה משפחתית רבת תהפוכות, וסיפור שמעצב מורשת - על האובדים מארץ אשור, ועל שורשים שנעקרו לפני אלפי שנים וניטעו שוב בתקופה דרמטית שעיצבה את פניה של מדינת ישראל.
המסע של חייהם עובר על ציר זמן היסטורי בן מאה שנים ויותר. לאורך המסע נשזרים פרקים של הוויה מכוננת בחיי העם היהודי בעת החדשה:
קורותיהם של העקראווים – יהודים מקהילה עתיקה ותוססת שהתפרקה מרצון והתפזרה בכל רחבי ישראל; הווי חייהם של יהודי בגדד בשנות השקיעה של קהילתם המפוארת; חוויות מהגרים בעליית "עזרא ונחמיה" ומפגשים עם המציאות הישראלית; סיפורה של שכונת מעוז ציון על הרי ירושלים - מימי הפחונים של מעברת הקסטל ועד הקמת המועצה המקומית מבשרת ציון; שירות קרבי בצה"ל ובמשמר הגבול; שירות ציבורי למען הכלל והפרט; מלחמה ושלום בין אויבים ומלחמת קיום והישרדות יומיומית.
ארכיון זיכרונותיהם של אכרם ורחל, זקני השבט, מלא וגדוש במראות ודמויות, בקולות וטעמים בלתי נשכחים.
את כולם מלווה ההוויה הכורדית שנצרבה בנשמתם ומוסיפה גוון ייחודי לכור ההיתוך של החברה הישראלית.
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
עימוד ועיצוב גרפי של הספר: אפרת רבי
עיצוב כריכה: אפרת אדרי
עורכת משנה: אסתי ברוכי
194 עמודים,
הודפס ב"צבי תשלובת תעשיות דפוס בע"מ"
בהוצאת ברזאני, מבשרת ציון (2017)
שישים שנות מושב
סיפורו של כרם מהר"ל
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד,
עיצוב גרפי והפקת דפוס: יעל בוברמן
עריכה לשונית: נורית ברוורמן,
216 עמודים דפוס העיר העתיקה, ירושלים (2010)
הכל התחיל עם פנטזיה.
פליטים יהודים על אדמת צ'כוסלובקיה, התארגנו להקים קומונה שחבריה לוחמים בצבא ישראל ומיישבים את אדמתה. הקבוצה המאורגנת התפזרה, ורק שרידיה נותרו להגשים את האידיאל על גבעה נידחת בין הרי הכרמל.
הם קיבלו חלקת אדמה, פרה וחצי סוס. הפרה דרשה את כל סדר יומם, והם השתעבדו לה. האדמה היתה עיקשת, זרועה באבני סלע, ממאנת להרוות את צימאונם במים, אבל הם היו עיקשים ממנה. שורדים ביחד ולחוד, נאבקים על כל רגב, על כל עֶגלָה, על כל ילד וילדה, על עתידם בארץ החדשה שהיתה להם למולדת. משפחות באו, משפחות הלכו, חברים נעלמו, הטבע היכה בהם, הכלכלה היקשתה על חייהם, והם ניצבו בקומה שחוחה מניחים לגלים לעבור, מקימים דור שני ודור שלישי ודור רביעי.
"שישים שנות מושב", רוקם פיסות של היסטוריה לעלילה התיישבותית.
בין פרקיה מתערבבים שחור ולבן עם ירוק וזהוב, החקלאי צרוב-השמש עם הפקיד מהמשרד הממשלתי, החילוני עם הדתי, הלירה המתכווצת עם האינפלציה הדוהרת, תרנגולת עם מכונית אמריקאית, נחלה עם טירה מבוצרת.
זהו סיפורו של כרם מהר"ל — מושב בקצה הדרך העולה אל גבעה, השוכנת על ברכי הכרמל. שישים שנה אחרי שניטע, הבשילו פירותיו, והיו לקהילה שיש בה מכל הטוב שיכול הכרם לתת: פירות נאים וחדשים ויין בטעם ישן וטוב.
פטרושקה - סיפור של משפחה
הנסיעה האחרונה במונית של אברהם פטרושקה היא מסע בין תחנות חייו.
מרחובות העיר ואתריה נשקפת ההיסטוריה הפרטית שלו ושל בני משפחתו, בעבר ובהווה. המסלול עובר בין שכונת יוקרה תל אביבית לבין סמטאות גטו לודז', בין סנטה מריה לאבן גבירול, בין שיירת נבי דניאל לנתיבי איילון, בין יערות אוראל ברוסיה לפארק צ'ארלס קלור, בין מספר ירוק של נהג מונית לחלוק לבן של אחות בבית חולים, בין רמת יצחק לעמק הסיליקון בקליפורניה.
ביוגרף מתלווה לנסיעה, מלקט סימני דרך, ורוקם עלילה משפחתית מסיפור חייהם של חנה ואברהם פטרושקה ושלושת ילדיהם.
שלטי רחוב וכבישים בינעירוניים מכוונים את העלילה מנקודות מוצא בארץ ובעולם אל נקודות מפתח בהיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה - ממרתפי המוות של "דכאו" אל הבית המשותף ברמת גן, מחנות שטיחים בוורשה אל הביתנים של תל השומר, ממדבר סיני עד הגימנסיה העברית בירושלים, משבועת העופרים בצופים אל חברת האלקטרוניקה הגדולה, מהפועל רמת גן עד האקזיט המהיר בין חברות הייטק.
פטרושקה הוא ספר על אדם, על משפחה, על מדינה ועל עם.
קורותיה של המשפחה יוצאים לאור בין פרקי הספר, ומעבירים לדורות הבאים מורשת שיש בה ערכים של נאמנות וכבוד, מסורת וצניעות לכת, נחישות והתמדה.
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד, עיצוב גרפי והפקת דפוס: יעל בוברמן,
עריכה לשונית: נורית ברוורמן
246 עמודים,
דפוס העיר העתיקה, ירושלים
(2013)
עלי לך מבשרת
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד,
עיצוב גרפי והפקת דפוס: אפרת רבי,
ע.עריכה: אסתי ברוכי, צילומים: גל נבו
הפקה: קטיה בן יאיר, המועצה המקומית מבשרת ציון,
162 עמודים, דפוס פרינטיב ירושלים (2016).
במדרון גבעה על הרי ירושלים עומד מבנה צנוע. קירותיו המצופים אבני גוויל, ליוו את ההיסטוריה של "מבשרת ירושלים" - יישוב שהוקם בשנות החמישים על ידי משפחות עולים מארצות המגרב.
המבנה שירת בנאמנות את משפחות המייסדים, מיום עלייתם על הקרקע, והיה לחלק מהנוף של הקהילה המקומית, גם אחרי האיחוד עם הקהילה השכנה –איחוד שהוליד את המועצה המקומית "מבשרת ציון".
בין כתלי המבנה רוחשת פעילות של נשים. במסגרת "מועדון לאשה" נפגשות בו מדי שבוע, כבר שנים רבות, נשים ממרוקו ומטוניסיה, מתורכיה ומעיראק, מישראל ומברית המועצות. ותיקות יותר עם ותיקות פחות שבחרו להיות חלק מהקהילה המשגשגת במבשרת ציון - כולן יחד משלבות עבר עם הווה ונושאות עיניים לעתיד. מעשירות את עולמן, תורמות לקהילה ומנחילות מורשת.
הן הגחלים הלוחשות סיפורים מהעבר הרחוק, על נשים שתרמו, כל אחת את חלקה הצנוע, להקמת המשפחה, היישוב, המדינה.
הן היו "הנשים הקטנות" שקולן נבלע בין הקולות הגבריים בעלי הסמכות והרשות. בלהט העשייה היומיומית למען אחרים, לא נותר להן זמן להיות עמלות למען עצמן. עד שנפתחו שערי המועדון ויצאה לאור כמיהתן החבויה לצאת מתוך כתלי הבית, לעזוב לשעה קלה את המשפחה ולהיות חלק מאחוות נשים גדולה ומחבקת.
"עלי לך מבשרת" משמיע את קולן של הנשים. בין דפי הספר נרקמות עלילות חיים קצרות וארוכות המשתלבות עם קורותיו של היישוב ועם סיפור צמיחתה של תרבות קהילתית - תרבות עשירה ומגוונת בה ניכרת עוצמתן של הנשים.
מעוז חייו
סיפור חייהם של חיה ודוֹדוֹ אָפֶּל
דודו אפל נמנה עם מתווי הדרך החינוכית של תנועת "הקיבוץ המאוחד" - הגדולה והמובילה בין התנועות המיישבות את ארץ ישראל מימי המנדט הבריטי ועד אחרי הקמת המדינה. הוא הותיר חותם חינוכי ייחודי ב"חינוך הקיבוצי המשותף" - שיטת חינוך חדשנית וייחודית בארץ ובעולם.
דודו נולד וגדל במשפחה זעיר בורגנית בירושלים. משם החל מסע חייו העובר בין תחנות שעיצבו את ההיסטוריה של העם היהודי במאה ה-20: פרעות ומלחמות, תנועת הנוער "המחנות העולים", סלילת כבישים ועבודה בסדום וים המלח, חומה ומגדל, הוראה וניהול מוסדות חינוך.
הספר "מעוז חייו" מגולל את קורותיהם של דודו וחיה, רעייתו ושותפתו לדרך ולהקמת משפחה.
שניהם היו שותפים להקמה ולביסוס קיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן.
קורותיהם משתלבים בסיפור הקיבוץ וחבריו הנאבקים לבנות קהילה חדשה שטרם היתה כמותה - בהפרחת עמק צחיח ולוהט, ביצירת חברה שיתופית ושוויונית על בסיס תרבות יהודית חילונית, ונסיון לברוא ישראלי חדש באמצעות מערכת חינוך כוללת.
סיפור חייהם של חיה ודודו הוא מופת של נאמנות לתנועה, למשפחה, לעם ולדרך הציונית ולערכיה.
תחקיר כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד.
עיצוב גרפי והפקה: אראלה טל, סטודיו שקוף.
עורכת משנה: אסתי ברוכי.
270 עמודים
הפקה והוצאה לאור: אפל, מעוז חיים
דפוס: מילניום איילון. (2016)
נציג הציבור - סיפורו של שלום חבשוש
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
עיצוב גרפי והפקת דפוס: רון הרן,
עורכת משנה: אסתי ברוכי
הפקה: אורית פרידמן,
160 עמודים,
דפוס פרינטיב, ירושלים (2015 )
סיפור חייו של שלום חבשוש, נציג הציבור, נע על ציר זמן היסטורי בין תימן לירושלים.
בגיל 9 עבר מרחק של אלפי קילומטרים בהליכה רגלית, ברכיבה על חמור, בהפלגה באנייה, בנסיעה ברכבת ובאוטובוס.
תחנתו האחרונה, בשכונה ציורית בירושלים, היתה נקודת הזינוק לדרך הבאה. ממנה יצא לעבוד על מכונות חריטה וכרסום, להתחתן ולהקים משפחה, להנהיג עשרות אלפי עובדים, לכהן כחבר מועצת העיר ירושלים וכדירקטור בחברות ציבוריות, לנהל חברה ממשלתית ולשבת על כס השיפוט בבית הדין הארצי לעבודה.
סיפורו של שלום חבשוש הוא גם סיפורם של התעשייה הצבאית החשאית והגלויה, ושל ירושלים המנדטורית והעיר המאוחדת. בין פרקי הספר נשזרים קורותיהם של שני מרכזי הכוח החשובים שהיו במדינת ישראל: ההסתדרות – ארגון העובדים העוצמתי, ומפא"י - מפלגת השלטון הכל יכולה.
הספר "נציג הציבור" מגולל מסכת חיים גדושה באירועים שהותירו חותם בחברה ובמשק הישראלי. ברבים מהם, מר חבשוש נטל חלק - כפעיל שטח או פעיל מרכזי, כמציית לדין התנועה וכשותף להחלטות הרות גורל, כמקיים הוראות וחוקים וכפוסק פסקי דין עם דעת הרוב או בדעת מיעוט.
שלום חבשוש הוא נציג ציבור שנשען בתפקידיו על ערכי צדק, יושר ונאמנות, ועמד על עקרונותיו גם אם נאלץ לשלם על כך מחיר אישי.
אנחנו הנשים מהקסטל
הנשים מהקסטל, הקסטליאניות, חברות במועדון הנשים של מעוז ציון, (המכונה בפי מתיישביו: "הקסטל", על שם הגבעה ההיסטורית) ביישוב מבשרת ציון השוכן בהרי ירושלים.
יש להן מה לספר.
ממרומי גילן הן משקיפות על קורות חייהן, על ההיסטוריה של העם והמדינה, ושל היישוב שהיה להן למעוז בציון.
רובן גדלו עם היישוב, והיו בו מיום שהיה עוד מעברה. אחרות נולדו בשנותיו הראשונות, או הגיעו להתגורר בו במהלך השנים. לאלה כמו לאלה, מעוז ציון הוא תבנית נוף חייהן.
הן קסטליאניות גאות – במורשת ובעדה אליה הן משתייכות, ביישוב בו הן מתגוררות, בדרך הארוכה שהביאה אותן אל המנוחה והנחלה.
פרקי הספר נכתבו כעדות שמיעה מפיהן.
על במה היסטורית קטנה התכנסו זיכרונותיהן והתאגדו למסכת כתובה.
המסך מורם, וגיבורות אלמוניות של החיים עולות, בזו אחר זו, ומגישות קטעי חיים פרטיים בגילוי לב ובנפש חפצה.
וקטע נוגע בקטע, ומשתלב בתוך התצרף המופלא שנוצר בארץ ישראל, בתקופה בה התקבצו בניו ובנותיו מכל קצווי תבל ובאו להקים מדינה יהודית.
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
עיצוב גרפי והפקת דפוס: רחלי יפת.
184 עמודים,
דפוס העיר העתיקה, ירושלים.
הפקה: לילי חן,
המועצה המקומית מבשרת ציון (2012).
מעמק עכור לפתח תקווה
קורותיהם של חווה ונתן גולדשטיין
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד עיצוב גרפי והפקת דפוס: גלית פייגין,
עריכה לשונית: מוריה גלנץ
109 עמודים, דפוס "שלום" פרדס חנה (2013)
שני סיפורים של הישרדות מופלאה יוצאים לדרכם, ממקומות ישוב מרוחקים זה מזה - פישפקלדאן בהונגריה, לספז ברומניה.
סיפוריהם של חווה ונתן גולדשטיין נעים על ציר הזמן ומשלבים דפי היסטוריה אישית ומקומית, טסים בין רכבות דוהרות אל המוות, משתרכים בין שיירות פליטים, הולכים בין טיפות הדם ששטפו את אירופה, נודדים ממקום למקום, אוחזים בידיים מגוננות של הוריהם, ומפליגים לישראל, הארץ המובטחת.
קורותיהם של חווה ונתן מצטלבים ברחובה של העיר פתח תקווה, בה הקימו משפחה ושושלת ענפה.
סיפורם האישי הוא סיפור של משפחה וקהילה, תנועת הנוער בני עקיבא וצבא הגנה לישראל, תורה ועבודה, עלייה וקליטה, ומולדת חדשה לדורות הבאים.
אסף הרופא
סיפור חייו של ד"ר אורן אסף
"שלום. מְדָבֵּר אסף הרופא".
זה היה המענה הטלפוני הקבוע של דוקטור אורן אסף במרפאה הירושלמית שלו - סוג של הומור אופייני, תשובה מוחצת של עצמו למכשולים ולמעצורים שהיו מנת חלקו בדרך הארוכה שעבר עד שהיה לאסף הרופא.
במשך שלושה עשורים עסק אורן ברפואה, ובעיקר ברפואת ילדים.
הוא אהב ילדים והם אהבו אותו. הוא דיבר אליהם בגובה העיניים, והם ראו מולם איש גבוה עם עיניים כחולות ושובבות. הורים באו אליו ממרחקים לטיפול בילדיהם, סטודנטים העריצו אותו, ובממסד הרפואי הוקירו את מומחיותו.
"אסף הרופא" הוא סיפור ישראלי על בן הארץ הזאת שהלך בתלמים שחרשו עבורו, ופרץ דרכים משלו.
קורות חייו משתלבים בקורות חייהם של בני משפחות טרון, יוסקוביץ' ורוזנשיין – שעלו מפולין בתחילת המאה ה-20, ושל משפחת סָלֶם שעלתה ממצרים אחרי קום המדינה.
בין דפי הספר נשזרים פרקים של עלייה וקליטה, עירוניות תל אביבית ושכונתיות ירושלמית, חסידות ומסורת, ציונות דתית וחילוניות מאותגרת, שירות צבאי, אקדמיה, ומשפחתיות מחבקת ומחממת. מכל אלה נרקמת דמותו הייחודית של איש רב פעלים, אב מסור, בעל רומנטיקן, שובב ורציני, רופא שנאסף אל מותו בטרם עת.
תחקיר כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
ע.עריכה: אסתי ברוכי,
עיצוב גרפי: קלייר בלומהוף
100 עמודים,
הודפס בדפוס איילון, ירושלים
בהוצאת רותי אסף (2017)
מאה שנות שמחה
קורותיה של שמחה צורי
תחקיר וכתיבה: שלומי רוזנפלד
עיצוב גרפי: הדס זהר.
100 עמודים הפקה: יעל צורי, (2011)
סיפורה של שמחה צורי הוא גם סיפורה של משפחת צורי, ענף ממשפחה מפוארת ששורשיה נטועים מעל 200 שנה בארץ ישראל.
"מאה שנות שמחה" מגולל פרקים קצרים מתולדות קהילת יהודי עכו העתיקה, היסטוריה מקומית של שכונת הדר בחיפה, וקורות חיים של משפחה אחת, משפחת צורי. פרק אחר פרק, נשזרת יריעה היסטורית רחבה העוברת משלטון הטורקים בארץ ישראל, דרך המנדט הבריטי ועד לחיים תוססים במדינת ישראל העצמאית.
חייה של שמחה צורי היו מאה שנות שמחה ואהבת האדם והמשפחה. סיפור חייה נרקם ממקורות היסטוריים וזיכרונות אישיים מלווים בתמונות ומסמכים, ולצידם מָגַש ובו טעימות קטנות ממטבחה של שמחה האשה, האֵם והסבתא.