מאד פשוט ומאד קל.

עד כדי כך שזה נראה מובן מאליו - מקבלים את השירות הנדרש, ולא מקדישים אפילו שנייה למחשבה כי אלה שירותי בריאות הכי מתקדמים שיכולים להיות, שירותים שאין כמותם ברוב המדינות בעולם.

נכון, זה לא בחינם. אנחנו הישראלים משלמים עבור "ביטוח בריאות" סכום כסף קבוע בכל חודש, במסגרת ה"ביטוח הלאומי", ולא תמיד ההשקעה המצטברת מכסה את השירות שקיבלנו.

ונכון, לפעמים יש בירוקרטיה בקבלת השירות – להזמין תור לרופא, לאחות לצילום רנטגן או M.R.I, להמתין דקות ארוכות עד שנכנסים לטיפול, להתעסק עם ניירת וטלפונים.

אבל

בסופו של דבר מדובר ביקר לנו מכל: הבריאות. לפעמים זה עניין של איכות חיים, לפעמים עניין של חיים ומוות. ובכלל, עצם הידיעה שיש קופת חולים, ואם מרגישים לא טוב באופן חריג אפשר ללכת ולקבל בחינם טיפול מהיר – תורמת לשלווה נפשית של הבנאדם.

המושג "קופת חולים" הוא שם נרדף לשירותי בריאות זמינים אבל מאחורי צמד המילים עומדים ארבעה ארגונים שונים, בעלי עוצמה, שמספקים את כל שירותי הבריאות לאזרחי ישראל שמשלמים להם תשלום חודשי קבוע.

האזרח הקטן לא ממש מתמצא במסגרת הכללית והארגונית, ואיך זה עובד. הוא מכיר את המושג - מיום שנולד ועד יום מותו הוא רשום כחבר באחת מהקופות ומגיע אל אחד מהסניפים שלה כדי לקבל את השירות כשהוא מרגיש צורך.

הסניף  עצמו יכול להיות קומה שלמה בבניין משרדים מפואר עם הרבה חדרים ודלפקי שירות, או יכול להיות מבנה קטן עם חדרים ייעודיים - תלוי באזור בו נמצא הסניף וכמה אנשים נזקקים לשירותיו. אפילו בקיבוץ או בכפר קטן עם כמה מאות משפחות יש מבנה ייעודי עם חדר או שניים, ובחוץ מתנוסס השלט: "מרפאה", שהיא בעצם סניף של אחד מארגוני קופות החולים.

שירותי הבריאות של ישראל נחשבים למתקדמים בעולם, ולהישג הזה הגענו בזכות הרעיון של "קופת חולים" שקיים כאן למעלה מ-100 שנים, ומבוסס על ביטוח רפואי למי שמשלם עבורו. הרעיון השתכלל עם השנים וקיבל חותמת סופית עם חקיקת "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" – שלא משאיר אף אזרח ישראלי ללא קבלת שירות בריאות מכל סוג שהוא.