המוֹסָד
ארגון ביון ישראלי, ובשמו הרשמי: המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
בלי להיכנס לפרטים, ועל פי מקורות זרים, מדובר בארגון שיש לו כך וכך אנשים שמתעסקים בשתיקה שיָפָה להם. וזה הרבה - במדינה בה כל מי שעושה מוכרח לדבֵּר, הם בולטים וחריגים בנוף, אפילו שלא רואים אותם סתם ככה באמצע הנוף.
הם שושואיסטים, אינם מזוהים בשמם המלא אלא באותיות (א' או ג' או כל אות אחרת), תמונותיהם אסורות בפרסום, ואם במקרה נראות פניו של מי מהם מבצבצות בתמונה שמתפרסמת, הצנזורה תדאג לטשטש את הפנים. במקרים רבים, שמם ותמונותיהם אסורים בפרסום גם אחרי מותם במסגרת מילוי תפקידם.
המקסימום שאפשר להגיד עליהם זה את המשפט הכמעט קלישאי: "המדינה חייבת לאנשים האלה הרבה מאד".
יתרונם הגדול של השושואיסטים הוא החשאיות האופפת את עיסוקם והכיסוי המלא שהוענק לדמותם.
זה יכול להיות השכן שלך, ההוא מהקומה השלישית בבניין בו אתם מתגוררים; הבן של החבר שלך שטס הרבה לחו"ל בעניינים עסקיים; הבלוגרית שכותבת פוסטים על מקומות נפלאים בעולם; הנער השקט ההוא שלמד איתך בתיכון ובקושי ידעת מה שמו; הפנסיונר החביב שעוסק בציור להנאתו.
כל אחד וכל אחת מהם יכולים להיות מומחים להתנקשויות וחיסולים או סוכנים שמגייסים מרגלים, או מומחים באיסוף מידע מרשתות מחשבים.
אחרי פרישתם מהשירות, אף אחד מהם לא יישאר מובטל. יהיה מי שידאג להם למצוא עבודה.
ואם אחד מהם יעדיף לחפש עבודה בעצמו, כשיגיש מועמדות להתקבל בחברה ישראלית כלשהי, הוא יכתוב בקורות החיים שורה סתמית שיהיה כתוב בה: "עבדתי במשרד ראש הממשלה". כל מנהל ישראלי יבין מיד.
הלוגו של המוסד
המוסד הוא הגוף היחידי שתושבי ישראל סומכים עליו בעיניים עצומות בלי שיש להם מושג מה בדיוק הולך שם. אין ממנו דליפות, ואם יש – תמיד אפשר להניח שמדובר ב"הָפוּך על הָפוּך" ולכל הדלפה יש מטרה מוסווית.
ובכל זאת, בלי להיכנס לפרטים ועל פי מקורות זרים, גוגל יודע עליו הרבה. עובדה: כל אחד יכול להיכנס ולמצוא עשרות אלפי אתרים העוסקים במוסד, במבנה הארגוני שלו, באופן בו הוא מגייס סוכנים, מאזין לאוייב, עוקב ומאתר ומחסל ומסכל, וכותב את התסריט למציאות שאחר כך יכתבו עליה סרט שנראה דמיוני בעליל.
המוסד הוא גאווה ישראלית.
הוא הביא לכאן את אייכמן, חיסל את רוצחי הספורטאים מאולימפיאדת מינכן אחד אחד, ביסודיות. שלף את מסמכי הגרעין של איראן, ועוד כמה מבצעים נועזים שמותר לספר עליהם ולהנחילם כמורשת ישראלית.
בעולם מכירים את הארגון בשם הנפוץ: "מוֹ-סָד", במלעיל. Mo-ssad.
אויבי ישראל פוחדים ממנו, ידידיה מעריצים אותו. חברות הפקה עושות סרטים שוברי קופות על מעלליו, סופרים ועיתונאים מפרסמים עלילות ותחקירים שיש או אין קשר בינם לבין המציאות. ורק מעטים בארץ ובעולם יודעים מה נכון ומה לא נכון ומה בכלל עושים שם בארגון המסתורי.
אנחנו נדע, אולי, בעוד כך וכך שנים, כשיהיה למישהו אינטרס לפרסם. וגם אז רוב שמות הגיבורים יהיו א' או ג' או כל אות אחרת באלף בית.
ולא נותר לנו אלא לסמוך על סיסמת הארגון – "באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ". להניח לו ולשושואיסטים להישאר אלמונים ויפים בשתיקתם.
בשנות ה-60 כתב ירון לונדון את שיר השושו, עם מילים המספרות על איש מוסד, השושו. הלחין סשה ארגוב ושר קובי רכט.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
