הבטחה עמומה שאין בה נימוק משכנע.

נפוצה מאד בשפת הדיבור היום-יומית של הישראלים.

 

"יהיה בסדר" היא תחזית אופטימית שלא מבטיחה משהו ברור מלבד עידוד או נחמה. מי שמבטיח לך שיהיה בסדר, מותיר לך את הברירה: לסמוך על המילה שלו או לא.

דקי אבחנה יכולים לשים לב כי ה"יהיה פּ`סֶדֶר" שנאמר בעגה עממית, הרבה פחות משכנע מה"יהיה בֶּסֶדר" התקני שמתלווה אליו נחישות ובטחון עצמי.

ה"פְּסֶדֶר" נשמע חפיף כזה, לא רציני.

ה"בֶּסֶדֶר" המודגש מקרין ידיעה ודאית, רק בלי להיכנס לפרטים. פעמים רבות הוא נאמר בפנים מחביאי סוד, או בקריצה חיננית שרומזת על האור בקצה המנהרה.

 

יהיה בסדר משמש גם סוג של עידוד עצמי ודחיפה קדימה אל הסוף הטוב, וגם כאן הוא תלוי בהטעמה, בנחישות העצמית, בנסיבות, וביכולתו של המעוּדָד לסמוך על עצמו.

יהיה בסדר הוא הדור הבא אחרי מה שנהגו לומר פעם: "סְמוֹך" - בשנותיה הראשונות של המדינה, נעשה שימוש נרחב במילה "סְמוֹך" שהתבססה על אותם עקרונות של עידוד מעורפל ומלווה אופטימיות: סמוך עלי, סמוך עליו, סמוך עלינו. 

חובבי הסדר הטוב יצאו נגד "תרבות הסְמוֹך". סטיריקנים וכותבי מערכונים העלו אותה על סדר היום, והציפו אותה בעזרת הביטוי "סְמוֹך על סְמוֹך", שהפך להיות סמל להבטחות שמלוות בקריצת עין ולא כדאי באמת לסמוך עליהן.

 

הסמוך התפוגג, ופינה את מקומו לטובת ה"יהיה בסדר". הבטחה של המבטיח: סמוך - עלי. על המצב. על אלוהים. על יד המקרה. ובכלל: למה לדאוג ? אחי, יהיה פסדר.