בֶּגֶד כֶּפֶת
קבוצת אותיות מהמחלקה ללשון עברית.
לכל האותיות החברות בקבוצה יש מכנה משותף עם כללים ברורים איך מגלגלים אותן בראש מילה ואיך הוגים אותן אחרי שוא נח ולפני חיריק. הכללים מחייבים, לכאורה, את כל דוברי השפה בישראל, אבל אין מי שיאכוף אותם והם נותרים סמל ודוגמא לפער בין הרצוי למצוי, בין השפה הנמלצת והספרותית לבין שפת הדיבור היומיומית.
למתעניינים שיש להם הרבה סבלנות להבין את הכללים, הנה כאן פרטים מלאים ב"ויקיפדיה".
קבוצת בגד כפת היא אחת מפצצות העומק של המורה העבריה ללשון עברית.
היא יורה אותן בשיעורי לשון הישר אל מוחם העדין של תלמידיה, יחד עם "שווא נע" ו"שווא נח", והם המסכנים נאלצים לשנן כלל אחרי כלל, ולזכור כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל והיוצא מן הכלל הוא לפעמים חשוב יותר מהכלל עצמו.
מסובך אבל זה מה יש.
עברית קשה שפה, לעולים החדשים, והלשון העברית קשה לכולם, במיוחד לתלמידים המחויבים לה י"ב שנים עד הגיעם לבגרות שלוש או חמש יחידות.
הישראלי נפגש עם בגד כפת, שנים רבות אחרי הטראומה של המורה ללשון.
בפינות שונות של חייו מחכה לו שומרת לשון שעברה את גיל העמידה, ובעודו מחמיא לה על שיעוריה בבית הספר שהוא לא שוכח, היא קוטעת אותו בטון דידקטי ואומרת לו: "לא אומרים לִכּתוב ספר. אומרים לִכְתוב בלי דגש באות כ'".
עם פריחתן של הרשתות החברתיות, הוקמו קבוצות ייעודיות לחובבי השפה העברית, על בוריה ועל דקדוקה, ושם מככבים הבגד כפת יחד עם כל הכללים והיוצאים מהכללים. כל העוברים על חוקי הלשון יכולים לקבל שם נזיפה. הדוברים נכונה, לא יקבלו שם ציון לשבח כי זוהי אכסיומה שצריכה להיות לכל ישראלי: דיבור נכון בשפת האם הנצחית של היהודים והישראלים.
קבוצות תמיכה: קבוצת אהוי ואותיות השימוש מש"ה וכל"ב.
סיסמה מוצפנת: כיווץ דיפטונג.
מיתולוגיה: "ודייק" – ספר הלימוד הנפוץ ביותר, אימת תלמידי התיכון בעשורים הראשונים של המדינה.
קבוצת הפייסבוק הפעילה ביותר: "העברית שלנו".
חתיכות היסטוריה:
בגד כפת, כמו מש"ה וכל"ב (שנקראו פעם: בכל"מ) וכמו הדקדוק העברי כולו - הם חלק מהתודעה הקולקטיבית של דוברי השפה בישראל בעיקר ב-100 השנים האחרונות.
לפני כן הם היו נחלתם של "המדקדקים" - אלה שחקרו והשוו ובדקו את הכתבים היהודיים שעברו מדור לדור. הם היו שומרי הגחלת של "לשון הקודש". מלבדם, היהודים האחרים, המפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם, דיברו בשפה המקומית בארצם, בתוספת מילים שהושאלו מעברית - כך נולדה שפת היידיש, כך נולדה הלאדינו. מילים עבריות נישאו מפי היהודים בעיקר בתפילות וטקסים מסורתיים.
בתחילת המאה ה-20, כשהחל להתבסס היישוב העברי, הוקם ועד הלשון העברית, שנטל את הגה הניווט שלה מידיהם של המדקדקים. מטרת הוועד היתה להכשיר את העברית לשימוש כלשון מדוברת בכל בית, במוסדות החינוך ובכל תחומי החיים. חבריו ארגנו את כל הכללים בדידקטיקה והנחילו אותם לכל ילד שנכנס בשערי בית הספר העברי.
לאחר קום המדינה שודרג מעמדו של הוועד והוא היה ל"אקדמיה ללשון עברית" - הפוסקת האחרונה בכל עניין הקשור בשפה, והמעניקה אישור לכל מילה, ביטוי או פתגם. האקדמיה השאירה את הבגד כפת עם דגש קל בראש מילה יחד עם כל הכללים האחרים לדיבור וכתיבה, לפעמים התחשבה בסלנג המתפתח, לפעמים לא. לפעמים בהצלחה ולפעמים לא.
מדי פעם קם מנהיג או איש ציבור שניסה לשנות כמה מהכללים, אבל נסוג מהר. שומרי החומות של השפה היו חזקים ועוצמתיים. הם אספו את כל הכללים והחדירו אותם בתכני הלימוד ובשפת הדיבור.
מי שהצליח קצת יותר - היה הציבור הישראלי, דוברי השפה, שלא תמיד יכלו לעמוד בכללים ונכנעו לשפה המדוברת, הלא היא הסלנג.
בגד כפת עודנו קיים כאחד מכללי הברזל המפורסמים ביותר בשיעורי לשון ובכלל.
בעברית המדוברת רק שלוש אותיות - ב' כ' פ' – נותרו רלוונטיים לשימוש יומיומי, וגם הם משתבשים לעתים קרובות. חבר הכנסת מתראיין בטלוויזיה ובדבריו לציבור הישראלי הוא פונה לכּולָם, כשהוא מדגיש את ה"כ", בלי לזכור את הכלל שלימדה אותו המורה ללשון: האות הזו צריכה להיאמר ללא דגש - "לכולם".
והישראלי הממוצע אינו יודע אם עליו לטלפן עם דגש ב"פ'" או בלי דגש, אם הוא צריך לאסור על ילדיו להשתמש במסכים עם דגש ב"כ" או בלי דגש. ואם עליו לוותר או "ללכת לכפרות" בדגש או בלי.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
