חג הפסח
חג יהודי, מהחשובים והמשמעותיים ביותר בין החגים שנחגגים בישראל. תוכנו נקבע לפני אלפי שנים, ומביע תחושת חירות וגאולה של העם היהודי.
פסח זה חג עם סימנים של אביב ומזג אוויר הפכפך שאינו צפוי מראש ונע בין שרב ואובך לבין קריר וגשום. נחגג בדרך כלל בחודש אפריל, אבל מועדו המדויק נקבע לפי לוח השנה העברי (י"ד בניסן) והפער בין הלוחות מזיז את ימי החג, בכל שנה, לתאריך עולמי אחר.
חג הפסח נמשך שבעה ימים, באופן רשמי ודתי, אבל נמתח בין ימים שלפניו ואחריו, וכל התקופה הכוללת משפיעה על סדר היום הישראלי.
היום המשמעותי ביותר בחג הוא הראשון, ועוד יותר משמעותי - הערב שקודם לו, שעל פי לוח השנה העברי, הוא חלק ממנו.
זהו לֵיל הָסֵדֶר, הפותח את החגיגות באופן רשמי.
עם רדת הערב מתכנסים יחד בני משפחה, חברים, קרובים וכל מי שהוזמן מראש. כולם לבושים בגדי חג (גברים חובשים כיפה), יושבים יחד סביב שולחן ערוך בפריטי מזון מסורתיים, ייחודיים לכל ימי החג. במהלך הערב הטקסי שמתנהל ברוח המסורת היהודית, קוראים הנאספים פרקים מתוך טקסט יהודי עתיק שעבר מדור לדור, ונקרא: "הגדה של פסח". אחריו סועדים ארוחה דשנה שהוכנה על ידי המארחים.
רוב הישראלים מוצאים שולחן ערוך בליל הסדר – עם המשפחה והחברים, בחוג מצומצם או רחב. מי שאינו נמנה על אחד מאלה, מוצא מקום בטקסים מאורגנים בבתי מלון או באולמות אירועים, על ידי הרשויות הציבוריות וגופים פרטיים.
ליל הסדר מסתיים בשעות הלילה המאוחרות, כולם הולכים לישון ומתעוררים לבוקר חדש שממנו מתפצלות הפעילויות - דתיים ושומרי המסורת ימשיכו לחגוג את כל ימי החג הבאים לפי המסורת היהודית, עם תפילות ייחודיות והתכנסויות המוניות, ויקדישו כמה ימים לבילוי משפחתי.
חילונים ייצאו לטייל ולנפוש בארץ ובחו"ל, ולנצל ככל האפשר את הפגרה הארוכה שנקראת: חופשת פסח.
לאורך כל תקופת החג משתנים הרגלי האכילה בכל רחבי ישראל.
לחם רגיל כמעט ואין להשיג, גם לא פיתה ולא מאפים אחרים המבוססים על קמח חיטה מעובד כרגיל – כל אלו מוגדרים "חמץ", שהוא אסור באכילה, על פי המסורת היהודית.
המאפיות הגדולות, הקונדיטוריות ובתי המאפה - נועלות את שעריהן עד שיעבור היום השביעי של פסח, ורק בסיומו יהיה מותר לחזור לשגרה ולאכול חמץ.
בתקופה זו, התחליף הלאומי ללחם הוא מָצָה – מאפה שנראה כמו דף שטוח ומחורר, נמכר בכל מרכול ונחטף לפני החג ובמהלכו. המצה חסרת טעם ייחודי, וכולה קמח שהתקשה באפייה לפי כללי מתכון מסורתיים עתיקים. היא קשה לעיכול, מרובה קלוריות...ואף על פי כן היא המאכל הלאומי של ישראל לאורך כל ימי חג הפסח.
דתיים ושומרי מסורת יקפידו לאכול רק מצה, ואפילו ימצאו מתכונים שמגוונים את טעמה.
חילונים יקפידו פחות. חלקם יאגרו בארונות לחם ומאפים שמוגדרים "חמץ" מלפני החג, ויעשו בו שימוש במהלכו. אחרים נכנעים למסורת ומוותרים למצה. אבל אם יפגשו פיתה או לחם ביישוב ערבי או בחו"ל – לא יהססו לקנות ולאכול.
אוכלות מה שיש לאכול בפסח - מצה
שבעת ימי הפסח הם ימי חופשה רשמית מעבודה, על פי החוק, ונוספים לו היום שלפני והיום שאחרי, בהם מערכת החינוך ממילא כבר לא פעילה ובמקומות העבודה נרשמת נוכחות דלילה.
בשבוע שלפני החג, הפעילות המסחרית תופסת תאוצה, וככל שמתקרבים ימי החג נרשמת תנועה ערה של קונים בחנויות. במקומות העבודה ממהרים לסגור עניינים, ומה שלא נסגר יקבל דחייה "עד אחרי החג". נתב"ג מתמלא בנוסעים לחו"ל, ותנועת המטוסים הולכת וגוברת לאורך ימי החופשה עד שהחג מסתיים ומשיב את כל הטסים בחזרה.
עוד על פסח – בוויקיפדיה, כל הפרטים המלאים בקטגוריה:פסח.
ועוד בקטנה:
חול המועד: בין לבין. חמשת הימים שבין היום הראשון של פסח ליום האחרון. רלוונטי רק לדתיים.
שאלה מקובלת לפני פסח: איפה אתם בליל הסדר ?
שאלה מתובלת בשיר: מה נשתנה ?
מאכל אשכנזי לאומי: קניידלאך.
עילה לסכסוך בין דתיים לחילונים: החמץ ונוכחותו במרחב הציבורי.
מראה פסח במרכולים: מדפים עם מאכלי חמץ מכוסים ביריעות בד.
מראה ביישובים ערבים: ישראלים חילונים באים לקנות פיתה שאין להשיג במקום אחר.
תובנה של נוסעים לחו"ל: פסח היא עונת תיירות, ומחירי הטיסה יקרים במיוחד.
תובנה של מבלים בארץ: כל החדרים במלונות תפוסים חצי שנה מראש.
פסח בסגנון חילוני: הגדה של פסח בנוסח הקיבוצים.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
