top of page

כִּיפָּה

חתיכת בד עגולה שמונחת על ראשם של גברים יהודים.

 

הכיפה היא הצהרת השתייכות.

מי שחובש כיפה באופן קבוע, בבית או ברחוב, מעיד על עצמו שהוא "דתי" - משתייך לאחד המגזרים הדתיים בחברה היהודית, ושומר לפחות על ארבעה ערכים בסיסיים בדת היהודית: ברית מילה, כשרות המזון, שמירת שבת, ותפילות קבועות פחות או יותר.

הדתיים כולם מהווים כשליש מאזרחי ישראל.

בינם לבין עצמם הם נחלקים לתת-מגזרים, וקבוצות, וזרמים, והגדרות אישיות כאלה ואחרות. לכל אחד מהם סגנון לבוש משלו, אורח חיים שונה, רבנים ומנהיגים ופוליטיקאים ומתווי דרך המייצגים אותם - אבל לכולם יש על הראש כיפה, והיא המכנה המשותף והסמל החיצוני הבולט שלהם.

כיפות 3.jpg

הכיפה היא גם אבזר סמלי.

רוב אזרחי ישראל היהודים, שהם מסורתיים או חילונים מתונים, יחבשו כיפה מדי פעם - בשמחות או בלוויות, בסעודת ליל שבת או חג, ובכל טקס בעל אופי דתי או מסורתי. זהו ביטוי ליחס המכבד שלהם לכיפה, שהפכה לסמל דתי במאות השנים האחרונות. בעשורים האחרונים אף נעשה אופנתי לחבוש כיפה גם באירועים לאומיים.

רק קומץ קטן של חילונים אדוקים בחילוניותם (אתאיסטים ו"אנטי דתיים"), לא יחבשו כיפה ומתעקשים להישאר גלויי ראש גם בטקסים מכל סוג דתי או לאומי. עבורם הכיפה מייצגת רעיון שנוגד את ערכיהם הבסיסיים. הם רואים עצמם כאזרחים במדינה יהודית-דמוקרטית והכיפה מהווה איום על החופש שלהם להיות כאלה.

כיפה 3.jpg
כיפה-סרוגה-לבנה_1.jpg
כיפה 2.jpg

הכיפה נפוצה מאד בנוף האנושי בישראל.

יש לה כל מיני צורות: סרוגה או רקומה, שחורה או צבעונית, עם כיתוב או בלי, זעירה כמו נקודת חן על השיער או ענקית כמו צלחת, מהודקת עם סיכה לשערות או מונחת עליהן יציבה - וכל אחת מאלה מכסה את הראש במשמעות אחרת.

אפשר לראות אותה כמעט בכל מקום עבודה, היא נראית בין עוברים ושבים בכל רחוב ישראלי, בכל פלוגה בצה"ל, בהפגנות בעד ובהפגנות נגד, על מסך הטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, באוטובוס וברכבת, בבנייני מגורים, בכנסת ובמשרדי ממשלה.

במקומות המובנים מאליהם, כמו בית כנסת או אתר קדוש ליהודים, חבישת כיפה מחייבת. גם חילונים מכבדים את המקום וחובשים אותה, וכך גם מבקר שאינו יהודי

 

ואיך מניחים אותה על הראש ?

תלוי בגודלה ותלוי בראש עליה היא מונחת.

כיפות גדולות מאד מונחות ללא צורך בסיוע חיצוני. הן יציבות על הראש כמו מכסה לסיר. כאלה הם הכיפות השחורות של גברים במגזר החרדי וכן של גברים המשתייכים לזרם הברסלבי.

ככל שהכיפה קטנה יותר, נדרשת סיכה או קליפס שיהדקו אותה לשיער.

לבעלי שיער דליל במיוחד או קרחים ממש, יש שיטות מגוונות להדק את הכיפה לראש. הידועה שבהן היא דבק היפואלרגני דו-צדדי, שנקרא "שומר כיפה" (באנגלית זה יותר חמוד: "כיפה קיפר").

אחד מכל שלושה ישראלים חובש כיפה.

נוכחותה בהוויה הישראלית מלאה בסטריאוטיפים, בדקויות קטנות וגדולות, ברגעים ייחודיים, בסצנות של רגע, בתמונות מצב אופייניות שמוכרות היטב לישראלים.

הנה כמה מהם:

כיפת הנאשם – היא כיפה שנאשמים במשפט פלילי מניחים על ראשם. כיפת הנאשמים אינה קשורה לערכים דתיים, ונחשבת כהעמדת פנים של עצורים העומדים לדין - הצגת חזות דתית שנועדה להרשים את השופטים. ואולי גם תקוות הנאשם לעזרה משמים וסיוע להיחלץ מהמצב.

כיפה רומנטית – בתנועת הנוער בני עקיבא מקובל לסרוג כיפה כמחווה רומנטית לנער. בסריגה, מביעה הנערה את אהבתה לנער. לעתים הסריגה היא מחווה משפחתית לקרוב מדרגה ראשונה או שנייה - אבא, אח, בן דוד או אפילו שכן קרוב וידיד המשפחה.

כיפה חילונית - כיפה של חילוני שחובש אותה רק באירועים חד פעמיים. היא מונחת אצלו בכיס, מקופלת, וכשהיא מונחת על ראשו ניכרים עליה סימני הכיפול.

רפלקס הכיפה: הזזת כיפה על הראש בסטייל אריה דרעי. אופיינית לאנשים תזזיתיים שמחפשים תעסוקה לידיהם כשהם מדברים, מקשיבים, נוסעים ברכב או סתם משועממים. הרפלקס קיים בעיקר בכיפות שאינן מהודקות בסיכה לראש.

"תשים כיפה" - הערה שנשמעת אצל שומרי מסורת כשהם לוקחים את הילד לבית של סבא דתי או לבית הכנסת.

רפורמה - נשים בזרם הרפורמי ביהדות מאסו בפריבילגיה של חבישת כיפה על ידי גברים, והן חובשות כיפה כהתרסה שוויונית.

תדמית: חובשי הכיפה נחשבים לאנשים בעלי ערך מוסף, כאלה שאפשר לסמוך עליהם כי אמונתם הדתית מחייבת אותם להיות כאלה. לפעמים התדמית מאכזבת ומאחוריה נחשפים נוכלים ושקרנים, עליהם אומרים: "איך הוא לא מתבייש לעשות את זה...יש לו כיפה על הראש".

 

ועוד:

שם חיבה: כִּיפָּלֶ'ה.

סטריאוטיפ של מתנחלים: כיפה סרוגה, מונחת בנטייה על צדי הראש.

פיקוח נפש: דתיים מסירים את הכיפה בחו"ל, כדי לא להיות מטרה אנטישמית.

מזכרת לתיירים מחו"ל: כיפה "ומגן דוד".

כיפות 4.jpg

חתיכות היסטוריה:

 

מעמדה של הכיפה עבר תהפוכות עם השנים.

בשנותיה הראשונות של המדינה, לא בלטה כל כך - הכיפה היתה אחידה, בצבע שחור, ונחה בצניעות, כמעט בהיחבא, על ראשיהם של יהודים שבאו מארצות אירופאיות. חבישתה היתה בעיקר בבית כנסת, לשם הגיעו גם חילונים פעם או פעמיים בשנה, חבשו אותה, והסירו אותה אחרי התפילה.

באותן שנים החברה הישראלית נשלטה על ידי ממסד שהנחיל תרבות וחינוך חילונים. מתווי הדרך החילונית שאפו ליצור יהדות חדשה ונאורה וליברלית. כמו באירופה. כמו באמריקה. 

הכיפה היתה בעיניהם אחד מהסממנים של היהודי הגלותי שלא מתאים לאידיאולוגיה.

ובכל זאת...כדי לא להתנתק לגמרי מהמסורת היהודית בת אלפי שנים, נכרתה ברית עם חובשי כיפה מהמגזר הציוני דתי (שנקראו אז דתיים לאומיים), שהיו אז מיעוט צנוע, לא משפיע אבל שותפים לרעיון הציוני. הדתיים הלאומיים קיבלו לידיהם תפקידי מפתח ממשלתיים כדי שיוכלו לשמור על הגחלת, באש קטנה. המתחרים שלהם במגזר הדתי, החרדים, לא התערבו, הסתגרו בתוך "שמורות טבע" אנושיות וכמעט לא נראו.

בתחילת שנות ה-60 צצה הכיפה הסרוגה.

היא נסרגה על ידי הנערות מ"בני עקיבא" לחבריהן בתנועת הנוער, ולבני משפחותיהן, ותוך שנים ספורות היתה לחלק מקוד הלבוש של גברים במגזר הדתי לאומי. עם הכיפה הייחודית על ראשם הם כבר החלו לבלוט בשטח, במעורבות פעילה בכל תחומי החיים.

מלחמת ששת הימים, ב-1967, שיפרה את מקומה של המסורת היהודית בחברה.

הניצחון ההירואי של צה"ל במלחמה הביא גאווה לישראלים ואופוריה כללית בעם היהודי. להצלחה הצבאית נוספו פרשנויות מיסטיות ואמוניות הקשורות לניסים וגאולה, והמושג "עם ישראל" קיבל משמעות יותר דתית.

חילונים גמורים נהרו עם ההמונים לכותל המערבי, ולמקומות הקדושים בבית לחם וחברון, ובבואם חבשו כיפה והרגישו התרוממות רוח. אנשי ציבור ציטטו פסוקים ופתגמים מהתנ"ך והתלמוד, והתקשורת כיוונה זרקורים אל המגזר הדתי-לאומי, אל בניו חובשי הכיפה הסרוגה ואל בנותיו הסורגות את הכיפה.

ב-1977 יצאה הכיפה לגמרי מהפינה הצנועה שלה.

הממסד החילוני הישן הודח בבחירות דרמטיות, והשלטון בישראל עבר למפלגות ימניות שמרניות שמיהרו לקרב אליהן את כל המגזרים הדתיים, חובשי הכיפות השחורות והסרוגות.

מיד לאחר שהוכרז המהפך הדרמטי, ניצב ראש הממשלה המיועד מנחם בגין, מול המצלמות והמיקרופונים של אמצעי התקשורת מהארץ ומהעולם. שלף מהכיס כיפה שחורה גדולה, הניח על ראשו וברך ברכה יהודית מסורתית: "שהחיינו וקיימנו לזמן הזה". למחרת נסע עם אותה כיפה לומר תפילה בכותל המערבי, לעיני מצלמות הטלוויזיה.

אלה היו רגעים מכוננים עבור כל חובשי הכיפה, ועבור החברה הישראלית כולה - בפעם הראשונה, מנהיג ישראלי עשה שימוש פומבי כל כך בכיפה ובפסוקי תפילה וברכה.

בגין והכיפה 2.jpg

מנחם בגין בכותל המערבי בירושלים - 1977

מאז הלך והתחזק יותר מעמדן של המסורת והדת.

בגין כרת ברית היסטורית עם המגזר הדתי כולו, וראה בהם חלק חשוב בהוויה הישראלית. כך נהגו ממשיכי דרכו. תחת הנהגתם צמח מגזר חדש שקרא לעצמו: מסורתי - כאלה שאינם חובשים כיפה באופן קבוע, אבל מקיימים סמלי מסורת אחרים של הדת היהודית, ומשלבים בה את הכיפה.

בינתיים גם הדמוגרפיה עשתה את שלה.

אוכלוסיית המגזרים הדתיים הכפילה את עצמה. הם עדיין מיעוט לעומת החילונים והמסורתיים, אבל מיעוט בולט שיש לו השפעה על תהליכים בחברה הישראלית. מספרם של חברי כנסת חובשי הכיפה עלה, וכך גם מספרם של השרים. ב-2022 כיהן ראש הממשלה הישראלי הראשון חובש כיפה, נפתלי בנט.

שילוב השמרנות ודת שינתה את התודעה הישראלית והביאה את הכיפה אל מרכז הבמה גם בטקסים לאומיים. כך, בעשורים האחרונים נראים שם יותר ויותר מנהיגים חובשים אותה גם כשאין קשר בין הטקס למסורת יהודית. בדרך כלל זוהי כיפה סרוגה, שנעשתה הפופולארית ביותר בקרב כל החובשים, בכל מצב.

נפתלי בנט 2.jpg

נפתלי בנט, ראש הממשלה חובש הכיפה הראשון בישראל 2022

        זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".


מה היא כמוסת הזמן ?

לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.

אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.

bottom of page