הכיפה נפוצה מאד בנוף האנושי בישראל.

יש לה כל מיני צורות: סרוגה או רקומה, שחורה או צבעונית, עם כיתוב או בלי, זעירה כמו נקודת חן על השיער או ענקית כמו צלחת, מהודקת עם סיכה לשערות או מונחת עליהן יציבה - וכל אחת מאלה מכסה את הראש במשמעות אחרת.

אפשר לראות אותה כמעט בכל מקום עבודה, היא נראית בין עוברים ושבים בכל רחוב ישראלי, בכל פלוגה בצה"ל, בהפגנות בעד ובהפגנות נגד, על מסך הטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, באוטובוס וברכבת, בבנייני מגורים, בכנסת ובמשרדי ממשלה.

במקומות המובנים מאליהם, כמו בית כנסת או אתר קדוש ליהודים, חבישת כיפה מחייבת. גם חילונים מכבדים את המקום וחובשים אותה, וכך גם מבקר שאינו יהודי

 

ואיך מניחים אותה על הראש ?

תלוי בגודלה ותלוי בראש עליה היא מונחת.

כיפות גדולות מאד מונחות ללא צורך בסיוע חיצוני. הן יציבות על הראש כמו מכסה לסיר. כאלה הם הכיפות השחורות של גברים במגזר החרדי וכן של גברים המשתייכים לזרם הברסלבי.

ככל שהכיפה קטנה יותר, נדרשת סיכה או קליפס שיהדקו אותה לשיער.

לבעלי שיער דליל במיוחד או קרחים ממש, יש שיטות מגוונות להדק את הכיפה לראש. הידועה שבהן היא דבק היפואלרגני דו-צדדי, שנקרא "שומר כיפה" (באנגלית זה יותר חמוד: "כיפה קיפר").

​

אחד מכל שלושה ישראלים חובש כיפה.

נוכחותה בהוויה הישראלית מלאה בסטריאוטיפים, בדקויות קטנות וגדולות, ברגעים ייחודיים, בסצנות של רגע, בתמונות מצב אופייניות שמוכרות היטב לישראלים.

הנה כמה מהם:

כיפת הנאשם – היא כיפה שנאשמים במשפט פלילי מניחים על ראשם. כיפת הנאשמים אינה קשורה לערכים דתיים, ונחשבת כהעמדת פנים של עצורים העומדים לדין - הצגת חזות דתית שנועדה להרשים את השופטים. ואולי גם תקוות הנאשם לעזרה משמים וסיוע להיחלץ מהמצב.

כיפה רומנטית – בתנועת הנוער בני עקיבא מקובל לסרוג כיפה כמחווה רומנטית לנער. בסריגה, מביעה הנערה את אהבתה לנער. לעתים הסריגה היא מחווה משפחתית לקרוב מדרגה ראשונה או שנייה - אבא, אח, בן דוד או אפילו שכן קרוב וידיד המשפחה.

כיפה חילונית - כיפה של חילוני שחובש אותה רק באירועים חד פעמיים. היא מונחת אצלו בכיס, מקופלת, וכשהיא מונחת על ראשו ניכרים עליה סימני הכיפול.

רפלקס הכיפה: הזזת כיפה על הראש בסטייל אריה דרעי. אופיינית לאנשים תזזיתיים שמחפשים תעסוקה לידיהם כשהם מדברים, מקשיבים, נוסעים ברכב או סתם משועממים. הרפלקס קיים בעיקר בכיפות שאינן מהודקות בסיכה לראש.

"תשים כיפה" - הערה שנשמעת אצל שומרי מסורת כשהם לוקחים את הילד לבית של סבא דתי או לבית הכנסת.

רפורמה - נשים בזרם הרפורמי ביהדות מאסו בפריבילגיה של חבישת כיפה על ידי גברים, והן חובשות כיפה כהתרסה שוויונית.

תדמית: חובשי הכיפה נחשבים לאנשים בעלי ערך מוסף, כאלה שאפשר לסמוך עליהם כי אמונתם הדתית מחייבת אותם להיות כאלה. לפעמים התדמית מאכזבת ומאחוריה נחשפים נוכלים ושקרנים, עליהם אומרים: "איך הוא לא מתבייש לעשות את זה...יש לו כיפה על הראש".

 

ועוד:

שם חיבה: כִּיפָּלֶ'ה.

סטריאוטיפ של מתנחלים: כיפה סרוגה, מונחת בנטייה על צדי הראש.

פיקוח נפש: דתיים מסירים את הכיפה בחו"ל, כדי לא להיות מטרה אנטישמית.

מזכרת לתיירים מחו"ל: כיפה "ומגן דוד".