לפני כמאה ועשרים שנה הוא נולד.

רכוב על חמור הסתובב בין הבתים והחצרות של ארץ ישראל העות'מנית. יוצא לדרכו עם כדים מלאים חלב וחוזר לביתו עם כדים ריקים והרבה מטבעות גרושים וקרונות בכיסו. בימי המנדט הבריטי התנייד עם אופניים ועם אופנוע והתקדם במקצועו.

החלבן השתלב במרחבים העירוניים והיה חלק בלתי נפרד מהם. בעידן הבריטי של ארץ ישראל כבר היה בשיא כוחו ותפארתו, וכיסיו התמלאו מטבעות מיל ושטרות של לירה.

אחרי שהוכרזה העצמאות של מדינת ישראל, איבד החלבן את עצמאותו וירד מנכסיו.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 שבק חיים ונכנס אל הארכיון הנוסטלגי של האומה הישראלית. מותיר מאחוריו סיפורי פולקלור ותמונות ילדות, מזכרות נוסטלגיות ומשקה חלב - פריט מרכזי בתפריט המזון של הישראלים.

 

כשאנחנו הולכים אל המרכולים, ובוחרים את החלב בשקית או קרטון, כדי שנוכל לערבב בקפה או בשוקו, כדי שנאכל עם זה קורנפלקס, כדי שנשתה אותו כך סתם "כי זה בריא" – אנחנו צרובי תודעה חלבית המושרשת בגנים שלנו.

כך גדלנו.

עם החלב שנמצא תמיד במטבח, במקרר, בשקית, בבקבוק, בקרטון או בכד. מרגע שחדלנו לינוק את חלב אמנו, היא הניחה על השולחן את החלב של הפרה. כמו סם חיים שאי אפשר בלעדיו.

גם אמא שלנו גדלה עם תודעת החלב הבריא והחשוב, וגם הסבא והסבתא שלנו.

​

לחלב הפרה המוּכָּר לנו כל כך, היסטוריה קצרה, יחסית.

בימי הביניים לא היה החלב הזה סעיף בסיסי בתפריט המזון להמונים. רק אחרי המהפכה התעשייתית הוא שדרג את מעמדו באירופה ובאמריקה.

גם בארץ ישראל, בתקופת שלטון האימפריה העות'מנית, שתו המקומיים בעיקר חלב צאן, שהיה החלב הנפוץ ביותר.

בשלהי המאה ה-19, התנחלו באזור חברי תנועת הטמפלרים, שעסקו בחקלאות ומסחר. הם הקימו רפתות גדולות בהן גידלו בקר ושיווקו חלב ניגר לתושבי הערים הגדולות יפו, ירושלים וחיפה. בעקבותיהם הלכו יהודים בעלי משק חקלאי שהקימו רפתות והתחרו בטמפלרים.

היהודים הציונים שעלו לארץ בעליות הראשונות הביאו מהמערב את התרבות, את ההשכלה, ואת המזון יחד עם חלב הפרות. הם ייבאו משם שיטות עבודה חקלאיות ודרכי שיווק של התוצרת. הם הקימו משק חלב והפיצו את מוצריו להמונים. החלב שיצא מעטיני הפרה עבר אל המחלבה, שם שודרג ועבר תהליכי פסטור וניקיון, נמהל במים, נארז ונשלח אל המטבח של עקרת הבית.

בעלי המחלבות הכניסו לתמונה את החלבן, והבטיחו לו עמלה כספית מכובדת.

החלבן שדרג את מעמדו והיה צינור שיווק הכרחי וסוכן תודעתי של החלב ומוצריו. הוא קם בבוקר לפני הזריחה, העמיס את התוצרת והביא את החלב עד פתח דלתות הבתים - בכדים, בבקבוקים, בסלסלות נשיאה, בכלי רכב. תלוי באופי התקופה - כל דור וצרכניו, כל דור וחלבניו.

אף מוצר מזון אחר מהתוצרת החקלאית, לא קיבל טיפול שיווקי מהסוג שקיבל החלב. לא הבשר ולא הדגים, לא הירקות ולא הפירות. רק החלב הניגר יצא במשלוחים מהיצרן אל הצרכן.

 

אחרי שנצרב החלב בתודעה הישראלית, יצא החלבן מהתמונה.

הקידמה והטכנולוגיה קיצרו את חייו ועשו לו את המוות. שנים אחדות הוא פרפר עם האופנוע שלו בין משאיות גדולות של תנובה, מביט חסר אונים בעקרות הבית, לקוחותיו הנאמנות, נוטשות אותו והולכות לסופרמרקט לקנות בעצמן את החלב, בלי הטובות שלו.

החלבן גווע במהירות עד שנעלם לגמרי מהרחובות בתחילת שנות ה-70.

 

אלה תולדות חייו הקצרים של החלבן, שחי ומת בשביל החלב.

 

והנה הסיפור המלא בארבעה פרקים: