פרָאיֶיר
מילה פופולארית מאד בשיח הישראלי. מביעה יחס שלילי לאנשים בעלי תמימות מופרזת מדי.
פראייריות היא תמימות פסולה.
פראייר הוא תמים שנחשב לוּזֶר.
כל ישראלי מפנים מגיל צעיר את אזהרת המסע לחיים: לא להיות תמים מדי, או כמו שזה נקרא בעברית מדוברת: לא "לצאת פראייר". זהו איסור שלא נכתב בספר החוקים ואף מורה לא יחנך לאורו. זה יישאר בינינו הישראלים, סוג של חכמת חיים ותובנה חברתית.
בכל מקום אליו יגיע, יהיה מי שיזכיר לו כי אפשר להסתדר בקריצת עין, בפרוטקציה, בדילוג על שלבים, בהעמדת פנים ובהבטחות סרק. ואם הוא הולך לפי כל הכללים המקובלים בכל חברה מתוקנת במערב, יגלה מהר מאד כי יש כאלה שחושבים שהוא פראייר והם לא.
הוא עומד בתור – הם עוקפים אותו בתירוצים שונים.
הוא שילם מחיר מלא על המוצר – הם התמקחו עם המוֹכֵר וקיבלו הנחה.
הוא קיבל מהקבלן מטבח סטנדרטי בדירה החדשה – הם קיבלו מטבח יוקרה.
הוא עובד קשה כדי להרוויח כמה שקלים – הם מוצאים את הערוץ שמרוויחים בו כסף בקלות.
הוא משליך גחלים של המנגל לפח - הם משאירים את הגחלים ושיירי מזון בגן או בשמורת הטבע.
הוא מילא את הטפסים למכרז כמו שהתבקש – הם בדקו את מי אפשר לשחד.
הוא חיפש חניה במשך שעה – הם סידרו לעצמם תו נכה.
לא כל הישראלים פורעי חוק ועוקפי כללים.
למעשה, רובם לא כאלה. צריך רק כמה פראיירים שישלמו מחיר כואב על תמימותם המיותרת כדי להמשיך ולגלגל את התואר בשיח הציבורי.

מילה של סחבק
לפראייר אין שיוך חברתי, דתי, מעמדי או פוליטי.
הפראייריות היא כתם על מצחם של ישראלים מכל העדות והמגזרים, ועל כך הם ראויים בעיני רבים למנוד ראש:
אלה שהצביעו למפלגה שהבטיחה הבטחות;
זה שהאמין לחבר הכי טוב שלו עד שהחבר ברח לחו"ל;
זאת שחתמה על הוראת קבע לסוכן מכירות זריז שנעלם עם כספה;
זה שקנה מנייה בבורסה, בהמלצה של "מביני עניין" מסתוריים, ואחרי שקנה - המנייה קרסה;
ההוא שקנה רכב משומש, והמוכרים לא סיפרו לו שהרכב עבר שתי תאונות;
המרואיין שהאמין לעיתונאי שלא יוציא דברים מהקשרם ...והעיתונאי הוציא.
וכל מי שגילה מאוחר מדי כי עשה את טעות חייו, או כמו שמקובל לומר "יצא פראייר". יש לו חלק באשמה כי הוא תמים ולוזר.



עוד קצת חטיפי מידע
חכמת חיים ישראלית: פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים.
אמצעי מניעה: כבדהו וחשדהו.
וידוי של פראיירית: "כולם ידעו שיש לו מאהבת חוץ ממני".
פראייר משפטי: חתם על החוזה בתום לב.
גאווה ישראלית: לא פראייר של אף אחד.
מילים של חשדן לא פראייר: עזוב אותי, לך תחפש מישהו אחר שיסכים.
פראייר של פוליטיקאים: אחד שמנצלים אותו, או בעברית מדוברת: עושים עליו סיבוב.
"האשם תמיד" להיט סאטירי של להקת תיסלם משנות ה-80.
האשם תמיד - שם שיש לו משמעות כפולה: זהו שם מצוי של ערבי ישראלי וגם זה שאשם תמיד.
השיר מתאר בצורה הומוריסטית את הדמות הזו כמי שנמנעת במיומנות מלהיות "פראייר", ומשקף היבט חד ולעתים קרובות ציני של הדינמיקה החברתית הישראלית.
האשם תמיד הוא לא פראייר של אף אחד.
ישראל מדינה צעירה. בסך הכל בת 75, ועדיין בשלבי התבגרות.
השפה העברית מחפשת כל הזמן מילים שיבטאו את המציאות המורכבת של החיים במדינת ישראל – מדינה של מהגרים וצאצאי מהגרים שהגיעו אליה מארצות ועמים אחרים. מדינה שהכללים בה נכתבו תוך כדי תנועה, החוקים התבססו על חוקי מדינות אחרות, והערכים החברתיים שואבים את מקורותיהם משלל תרבויות ברחבי העולם.
מתוך הערבוביה החברתית הזו צמחו גם תופעות שלא הלמו את התקווה שקיננה בלבבות המהגרים. הם היו אידיאליסטים שקיוו להקים בישראל חברה למופת, עד שנתקלו באלה שעוקפים את הכללים ומחפשים קיצורי דרך ודרכים עקלקלות, לאו דווקא פליליות.
בדילמה היומיומית אם להישאר נאמנים לתמימות ולחשוב חיובי, או להיות דרוכים כל הזמן ברמה פרנואידית – רוב הישראלים בחרו בדרך הביניים, שנותנת אמון בבני אדם אבל לוקחת בחשבון כל אפשרות.
דמותו של הפראייר ממשיכה לצוף במים הסוערים של החברה הישראלית.
היא זקוקה לפראייר התורן שיהיה למשל ושנינה, וילמד את האחרים שהחיים לא מתנהלים תמיד רק "על פי הספר".
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.















































