מילה פופולארית מאד בשיח הישראלי. מביעה יחס שלילי לאנשים בעלי תמימות מופרזת מדי.

פראייריות היא תמימות פסולה.

פראייר הוא תמים שנחשב לוּזֶר.

 

כל ישראלי מפנים מגיל צעיר את אזהרת המסע לחיים: לא להיות תמים מדי, או כמו שזה נקרא בעברית מדוברת: לא "לצאת פראייר". זהו איסור שלא נכתב בספר החוקים ואף מורה לא יחנך לאורו. זה יישאר בינינו הישראלים, סוג של חכמת חיים ותובנה חברתית.

בכל מקום אליו יגיע, יהיה מי שיזכיר לו כי אפשר להסתדר בקריצת עין, בפרוטקציה, בדילוג על שלבים, בהעמדת פנים ובהבטחות סרק. ואם הוא הולך לפי כל הכללים המקובלים בכל חברה מתוקנת במערב, יגלה מהר מאד כי יש כאלה שחושבים שהוא פראייר והם לא.

הוא עומד בתור – הם עוקפים אותו בתירוצים שונים.

הוא שילם מחיר מלא על המוצר – הם התמקחו עם המוֹכֵר וקיבלו הנחה.

הוא קיבל מהקבלן מטבח סטנדרטי בדירה החדשה – הם קיבלו מטבח יוקרה.

הוא עובד קשה כדי להרוויח כמה שקלים – הם מוצאים את הערוץ שמרוויחים בו כסף בקלות.

הוא משליך גחלים של המנגל לפח - הם משאירים את הגחלים ושיירי מזון בגן או בשמורת הטבע. 

הוא מילא את הטפסים למכרז כמו שהתבקש – הם בדקו את מי אפשר לשחד.

הוא חיפש חניה במשך שעה – הם סידרו לעצמם תו נכה.

​

לא כל הישראלים פורעי חוק ועוקפי כללים.

למעשה, רובם לא כאלה. צריך רק כמה פראיירים שישלמו מחיר כואב על תמימותם המיותרת כדי להמשיך ולגלגל את התואר בשיח הציבורי.