מיליוני ישראלים אכלו מאותו המסטינג.

כל חייל וחיילת שהתגייסו לצה"ל, בעשורים הראשונים של המדינה, קיבלו ערכת מסטינג הכוללת, מלבד שתי הצלחות, גם סכו"ם מתכתי שנצמדו יחד עם "קליפס" מיוחד.

זה היה חלק מהציוד הצבאי האישי שקיבלו בבסיס הקליטה והמיון (בקו"ם) והכניסו אל הקיטבג - יחד עם המדים, הגרביים, הנעליים והתחתונים. הם אכלו בו לאורך כל תקופת השירות הצבאי. בסיומה - נדרשו להחזירו. מי שאיבד אחד מהחלקים, קיבל תלונה (מה שנקרא בסלנג הצבאי: "עלה על טופס") ונשפט על "אובדן רכוש צבאי".

משוחררים רבים הגיעו לסיום השירות עם ערכה חסרה של מסטינג, ונאלצו לשלם מכספם על מסטינג שלא החזירו בשלמותו. זה היה חלק מתופעה שרווחה בצה"ל מאז הקמתו, תופעה שנקראה בשם הקוד התמים: "השלמת ציוד" - סוג של גניבה נסלחת, שהיא לא ממש פלילית, כמו "לְפָלֵחַ תפוז מהפרדס". והתמזל מזלם הרע ומישהו בסביבתם הקרובה, שאיבד את המסטינג החליט השלים את החוסר שלו מהציוד של אחרים, והם היו הקרבן התורן.

​

בתודעה הקולקטיבית של כל המשרתים בצה"ל, המסטינג מתקשר אסוציאטיבית עם אוהל סיירים, מָרָק חם ודלוח, מנות קרב, מיכלית מים (עוקב מים), סבון וגם לִיפָה (ספוג רחצה וניקוי).

והכל קשור לשגרה היומית: אחרי שהחיילים אכלו עם המסטינג, ניקו אותו עם מים, סבון וליפה, אך לא תמיד הצליחו להיפטר משאריות שומן וריח הסרדינים שנותרו בעיקר בפינות המתכתיות.

 

לא רק חיילים אכלו באותו מסטינג.

גם מאות אלפי העולים החדשים שהגיעו אחרי קום המדינה ונקלטו במחנות מעבר ובמעברות. העולים קיבלו מסטינג יחד עם שמיכות צמר ומזרונים ותעודת זהות ישראלית עם פנקס קופת חולים. אצלם המסטינג מתקשר אסוציאטיבית עם תור לחלוקת אוכל שלוש פעמים ביום, עם דג מלוח וריבה, עם די.די.טי, אוהלים גדולים, ופקידים שהציעו עבודה בקטיף ובחקלאות.

בעשורים הראשונים של המדינה, שירת המסטינג בנאמנות גם את חברי תנועות הנוער במחנות הקיץ שלהם, ואת המשפחות הישראליות ביציאה לטיולים ולפיקניקים.

 

המסטינג בא לידי ביטוי של אחווה נוסטלגית בישראל.

שנותיו הממושכות בשירות האומה העברית הקמה אחרי אלפיים שנות גלות - היקנו למסטינג מעמד בלתי נשכח, ואחרי שנעלם מהשטח לטובת הכלים החד-פעמיים והרב-פעמיים, עבר למחלקת הלשון המדוברת כעוד אחד מהביטויים השימושיים שנוצרו מהחיים עצמם.

הוא פריט נוסטלגי שמתאים לכל מי שהשתמש בו.

ויש רבים כאלה - בישראל, כל העם צבא, ולכל ישראלי יש כמה חבר'ה שאיתם הוא סחב אלונקות ואכל איתם מאותו המסטינג. הם היו חבורה שעברה כברת דרך יחד עד שנפרדו - אחד היה לנהג מונית, השני היה לפקיד בבנק, אחד ניהל חברה ואחר עבד כפועל ייצור, אחד פתח חנות מכולת ואחר המשיך להתקדם בסולם הדרגות ונהיה אלוף בצה"ל או שר בכיר בממשלה.

אבל בראשית הדרך, כולם היו שווים במעמד, הם הרי אכלו מאותו מסטינג.