מיליוני ישראלים אכלו מאותו המסטינג.

כל חייל וחיילת שהתגייסו לצה"ל, בעשורים הראשונים של המדינה, קיבלו ערכת מסטינג הכוללת, מלבד שתי הצלחות, גם סכו"ם מתכתי שנצמדו יחד עם "קליפס" מיוחד.

זה היה חלק מהציוד הצבאי האישי שקיבלו בבקו"ם והכניסו אל הקיטבג - יחד עם המדים, הגרביים, הנעליים והתחתונים. הם אכלו בו לאורך כל תקופת השירות הצבאי, ובסיומה נדרשו להחזירם. מי שאיבד אחד מהחלקים, קיבל תלונה (מה שנקרא: "עלה על טופס") ונשפט על "אבדן רכוש צבאי". רבים שילמו מכספם על מסטינג שלא החזירו בשלמותו, כי בצה"ל, מאז הקמתו היתה רווחת התופעה שנקראה: "השלמת ציוד" - סוג של גניבה נסלחת, שהיא לא ממש פלילית, כמו "לְפָלֵחַ תפוז מהפרדס". והתמזל מזלם הרע ומישהו בסביבתם הקרובה החליט להשלים לעצמו ציוד מהציוד של אחרים.

המסטינג מתקשר בתודעה הצבאית הקולקטיבית יחד עם אוהל סיירים, מרק חם ודלוח, מנות קרב, עוקב מים, סבון וגם לִיפָה – אחרי שאכלו במסטינג, ניקו אותו אך לא תמיד הצליחו להיפטר משאריות שומן וריח הסרדינים שנותרו בעיקר בפינות המתכתיות.

 

לא רק חיילים אכלו באותו מסטינג.

גם מאות אלפי העולים החדשים שהגיעו אחרי קום המדינה ונקלטו במחנות מעבר ובמעברות. הם קיבלו מסטינג יחד עם שמיכות צמר ומזרונים ותעודת זהות ישראלית עם פנקס קופת חולים. אצלם המסטינג מתקשר עם תור לחלוקת אוכל שלוש פעמים ביום, עם דג מלוח וריבה, עם די.די.טי, אוהלים גדולים, ופקידים שהציעו עבודה בקטיף ובחקלאות. בעשורים הראשונים של המדינה, שרת המסטינג גם את חברי תנועות הנוער ואת המשפחות הישראליות ביציאה לטיולים ולפיקניקים.

 

המסטינג בא לידי ביטוי של אחווה נוסטלגית.

שנותיו הממושכות של המסטינג בשירות האומה העברית הקמה אחרי אלפיים שנות - היקנו לו מעמד בלתי נשכח, והוא עבר למחלקת הלשון המדוברת כעוד אחד מהביטויים השימושיים שנוצרו מהחיים עצמם.

הוא פריט נוסטלגי שמתאים לכל מי שהשתמש בו. ויש רבים כאלה.

בישראל, כל העם צבא, ולכל ישראלי יש כמה חבר'ה שאיתם הוא סחב אלונקות ואכל איתם מאותו המסטינג. הם היו חבורה שעברה כברת דרך יחד עד שנפרדו - אחד היה לנהג מונית, השני היה לפקיד בבנק, אחד ניהל חברה ואחר עבד כפועל ייצור, אחד פתח חנות מכולת ואחר המשיך להתקדם בסולם הדרגות ונהיה אלוף בצה"ל או שר בכיר בממשלה. אבל בראשית הדרך, כולם היו שווים במעמד, הם הרי אכלו מאותו מסטינג.