משה יעקובוביץ' בנה את העיר ירושלים במשך חמישים ושבע שנים.

רוב שנות עבודתו היה מנצח על תזמורת כלי עבודה ופועלי בניין, והמושֶל באתרי בנייה. מקבל מגרש ריק ומחזיר אותו לבעליו עם מבנה מושלם עומד על תילו – בניין מגורים, מבנה תעשייתי, מוסד ציבורי, בנק, בית חולים, בית מלון. רבים מהם מעטרים את נופי העיר וסביבותיה וביניהם כמה מסמליה המפורסמים.

 

מָשֹוּאָה שהדליק משה במוסד "יד ושם", מאירה את קורות חייו היצוקים מבטון.

מתוך לשונות האש מרצדות תמונות יָלדוּת שנמחקו, וזיכרונות שננעלו מאחורי חומות. להבות העבר מתערבבות בלהבות ההווה, תמונה רודפת תמונה, זיכרון עוקב זיכרון, ונרקם סיפור של חורבן ובנייה, שואה ותקומה, ורשה וירושלים.

בשלהי העשור התשיעי של חייו, נפרצים חומות השתיקה בהן הקיף את עצמו כל השנים.

השריד היחיד שנותר ממשפחה מרובת ענפים, חושף את סיפורו האישי על אוּד מוצל מאש המרד בגטו ורשה, נער במחנות ריכוז נאציים; מעפיל באניית מעפילים וגוֹלֶה באי קפריסין; חבר "המשפחה הלוחמת" - חניך תנועת בית"ר, ולוחם באצ"ל; חלוץ בהתיישבות כפרית, בנאי ירושלמי;  בעל ואבא, סב לנכדים ונינים, ראש משפחה שנטעה שורשים חדשים וענפיה פּרוּשִֹים בחברה הישראלית.

 

"בניין על מגרש ריק" הוא סיפור של יש מֶאָיִן. של מילוי הריק. של עשייה יומיומית שאין בה מליצות ומילים עודפות. זהו סיפורו של איש אחד, משה יעקובוביץ' - החוליה המקשרת בין משפחה שנמחקה מעל פני האדמה לבין משפחה שהוקמה על המגרש הריק.