באים לידי ביטוי
ביטויים שהיו החיים עצמם
חתיכות היסטוריה
החיים באים לידי ביטוי
יש מילים וביטויים שמסגירים מיד את גילו של המשתמש בהם.
אם מישהו אומר לך "חביבי" או "דחילק", אתה יודע שהוא מגיע מסביבות הפלמ"ח, איפושהו בסביבות הקמת המדינה, פינת מלחמת השיחרור.
אם מישהי אומרת לך "חביבתי" את יודעת שיש לך עסק עם אחת מתקופת הקוקו והסרפן, עם הטורייה והשיבריה וכל הבחורות ההן.
החבר'ה האלה לא מתחברים אל השפה העברית החדשה. לא אל אחי ולא אל אחותי, לא אל הכזה ולא אל הכאילו. הם מביטים בבוז על ה"צוציקים" שמדברים בשפה ש...השד יודע מאיפה לקחו אותה.
הלו...אומרים להם הצוציקים, תחליפו את הדיסקט, אנחנו כבר בשנות אלפיים.
אבל אופס...גם הדיסקט כבר לא קיים.
אנחנו ב-2021, וההתקן המרובע שייך לסוף המאה ה-20, בימים שהמחשב הגדול והמגושם עבד עם כונן קטן שהכניסו אליו את הדיסקט – בהתחלה לצרכי הפעלה ואחר כך בשביל גיבוי.
לאלה שהשתמשו בדיסקט היה מושג על מה שקורה בתקופה שלהם, ואז -"שנות האלפיים" נראו להם עידן חדש ומבטיח שהביא עימו ביטויים חדשים.
הם, שפעם היו הצוציקים, הם כבר הורים לילדים שהלכו לצבא ועוד מעט מתחתנים. הם חושבים שהם מגניבים כשהם מדברים בביטויים חדשניים כאלו שחבל על הזמן. יש להם מה לומר אחד לשני אודות הצאצאים שלהם ב"שיחות סלון" ועל כוס קפה ועוגה.
פאתטי, אומרים הצאצאים בחמלה, ומסמסים בינם לבין עצמם:
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח....נפלנו על "בּוּמֶר".
כאילו...מי מדבר היום בשיחות סלון ? מי בכלל יושב בסלון ומדבר על החיים, כשיש את הקיר של הפייסבוק והפיד של טוויטר והסרטונים של טלגרם וטיקטוק, ובהם מקשקשים על הכל.
שיחות סלון שייכות לתקופה בה נפגשו הבּוּמֶרִים בלילות שישי עם החברים מול הטלוויזיה, וקיטרו, ודיסקסו, וניתחו את המצב. היום, כשנפגשים "על האש" בחצר או במסעדה, או הולכים לבר, קשה להבין שעד לפני כמה שנים, הטלוויזיה היתה "מדורת השבט" עם ערוץ אחד.
יאללה...תתקדמו.
המדורה נותרה ביטוי לשוני דועך ואנאכרוניסטי. ומי שלא מבין מאיפה הוא צמח, רץ אל גוגל ושואל את מנוע החיפוש שיודע הכל – מה הפירוש ומה המקור.
ותָכלֶס...הרי עוד מעט גוגל בעצמו יהיה ענתיקה משנת תרפפו וילדי הדורות הבאים ינסו להבין את הביטויים האלה ואולי יקבלו מושג על מה שקרה כאן.
ויש הרבה מה לספר.
יש הרבה ביטויים שלא נכתבו בשום ספר ולא נאמרו על ידי שום מנהיג. הם צמחו מלמטה. מהעם. מהחיים שהיו כאן פעם. ומה שיפה זה שהם הצליחו לשרוד עשרות שנים בלי שאף אחד ישאל את עצמו: מה הקטע שלהם ?
לאן יורד האסימון ?
ומי הם אלה שאכלו מאותו המסטינג ?
ומה זה רודף שמלות ?
ולמה אני רק שאלה ?
הנה מסע קצר אל החיים שהיו כאן פעם, ובאו לידי ביטוי בלשון הדיבור היומיומית.
הביטויים - פג תוקף המקור שלהם, אך הם כאן, ורק בעברית. ועדיין יש להם דוברים נאמנים שלא החליפו את הדיסקט, ואף אחד לא יסביר להם מאיפה זה בא. פשוט אין להם מושג איך שתיים או שלוש מילים נהיו ביטוי שאין לו קשר להווייה של המאה ה-21.
כל ביטוי הוא פרק נפרד.
כל שורה מהשורות הבאות היא קישור אל הפרק ההיסטורי.
קליק...ויש לך מושג.