חוצפה ישראלית
לקחת מילה עם מובן שלילי, להצמיד אליה ישראלי, ולהפוך אותה וגם אותו להצלחה מסחררת – זו חוצפה ישראלית. שהולכת נגד הזרם, שעושה את הלא-מובן מאליו, מדלגת על מוקשים ומשיגה את מטרתה בתחכום יצירתי.
לא תמיד היא היתה כזו, ורק בעשורים האחרונים הפכה לסמל מייצג. עם משמעות הפכפכה שמניעה אותו בין החיובי לשלילי, בין הבושה לגאווה, בין הייטק לאנטישמיות.

החוצפה כשלעצמה, מילה בת אלפיים שנה ויותר. מובנה שלילי לגמרי: התנהגות שאינה מצייתת לנורמה תוך כדי התרסה, והיא סמל של חוסר ציות לסמכות.
יהודים דוברי יידיש בגלות אירופה, עשו בה שימוש נרחב כדי להטיח האשמות נגד כל מי שדיבר או עשה מעשה שחרג מהסמכות התורנית או הקהילתית. זה יכול היה להיות בן חצוף לאביו, תלמיד לרבו שכן לשכניו, יהודי לדתו.
זו היתה חוצפה ראויה לגנאי. ובמבטא היידישאי: חוצ-פה. במלרע.
כנראה שיש למילה צליל קליט וחן מיוחד.
עובדה: עמים אחרים, דוברי אנגלית או גרמנית, שאלו אותה מהשפה העברית. הם הגו אותה כמו היידישאים – HUTZPA או HUTZPE ובאופן אירוני הרבו לעשות שימוש בה כדי להטיח האשמות דווקא ביהודים. "החוצפה היהודית" היתה מונח אנטישמי נפוץ שנלווה להטחת האשמות ביהודים - החוצפנים האלה, הנחותים האלה, שמעיזים לחרוג מהכללים המקובלים בכל האומות.

ב-1948 קמה מדינת ישראל, בסימן "היהודי החדש", זה שמנער את עצמו מהתדמית הגלותית, מייבש ביצות ומפריח את השממה. הוא זוקף את קומתו ושומר על כבודו ולא נותן סיבה להאשמות אנטישמיות.
היהודי החדש נדרש לדבר עברית צחה ולנהוג לפי הכללים המקובלים שהכתיבו המנהיגים הישראלים, אזרחי המדינה החדשה קיבלו עליהם את הדין והיו חדורי משמעת, ונימוס מערבי. מי שחרג מהכללים זכה לנזיפה ומעשיו קיבלו בעיתונים את הכותרת המבישה: חוצפה ישראלית.
יוצא מהכלל היה הישראלי יליד הארץ, שלא חשש לומר מה שהוא חושב, גם כשזה לא היה נעים. אליו התייחסו בסלחנות. הוא נחשב "צבר" קוצני וחמוד, שמדבר "דוגרי". בדרך כלל הוא גם היה בן קיבוץ או מושב – ושם התגוררה האליטה הישראלית, זו שמותר לה לחרוג מהכללים.
ה"דוגריות" של הקיבוצניקים והמושבניקים היתה עוד תכונה חיננית ואפילו נערצת.

מלחמת ששת הימים ב-1967, שינתה את הכללים, והחוצפה הרימה ראש.
הניצחון המפואר במלחמה זקף את קומת הישראלי, היהודי החדש, שהוכיח לעולם שאינו עוד חלש ומסכן, כזה שאפשר להאשימו בכל דבר. צבאו הקטן, זריז ומוחכם גבר על שלושה צבאות של מדינות גדולות ממנו בהרבה. ממש דוד וגליית. רוגטקה מול שריון.
מיתוס הצבר העשוי ללא חת קיבל הוכחה בשטח, וגיבוריו כבר לא היו אלמונים. אלבומי הניצחון מלאו בתמונותיהם ובהגיגי ליבם. בראש מצעד הגיבורים עמדו הגנרלים שהביאו את הניצחון ומעליהם הגיבור מס' 1 – משה דיין. העולם כולו התבונן בו ובישראלים בהערצה ובכבוד.
הרושם העולמי ניפח לישראלים את האגו, והם רצו להוכיח שהם טובים בכל תחום, לא רק במלחמות - גם בכלכלה, במוסיקה, ובכל תחום אחר בחיים.
זו היתה העת לשווק מוצרים ישראלים שירכבו על המוניטין החדש.
קצת אחרי המלחמה והניצחון, יצא לשוק העולמי בושם גברי חדש שנשא את השם "חוצפה". שם שנקלט היטב בעולם, ויכול היה להביע משמעות חדשה למילה הטעונה כל כך. בהפוך על הפוך.


בושם חוצפה משנות ה-60 וה-70
החוצפה הישראלית עם הכיתוב האנגלי – HUTZPA – הצליחה מעל המשוער וסללה את הדרך למשמעות חדשה לביטוי. ישראלים שהסתובבו בעולם לעשות ביזנס, הצליחו להרשים את אנשי השיח שלהם עם החוצפה הייחודית שלהם. הם היו חצופים עם חן. נכנסים לטריטוריות חדשות, מדברים דוגרי, לא מפחדים להתמודד עם סיכונים, ומדלגים על ה"פוליטיקלי קורקט" המקובל בעולם העסקים הבינלאומי.
בתחילת שנות השמונים, נקלעה חברת טמפו, יצרנית "בירה מכבי" לעימות שיווקי מול חברות בירה זרות שניסו לחדור לשוק הישראלי.
החברה גייסה את חברת הפרסום אריאלי שיזמה מבצע פרסום המציג את הבירה הישראלית כהצלחה עולמית, כזו שיכולה להתמודד בגבורה מול כל בירה אחרת תוצרת חוץ. הקמפיין הפרסומי שלה עמד בסימן הסלוגן: "בעולם אומרים שזאת חוצפה ישראלית", והחדיר את הביטוי לתודעה הישראלית באופן סופי.

מכאן זלג הביטוי לכל העולם, ובמיוחד לארצות הברית. שם כבר עשו בחוצפה החיובית שימוש מוגבר באקדמיה, בעסקים ואפילו בבתי משפט. בעולם ההייטק האמריקאי הוא תפס מקום בולט במיוחד. שם נתקלו בחוצפה הנון קונפורמיסטית של היזמים הישראלים, והכניסו את התכונה הזו, על הצד החיובי שלה, כתכונה אנושית שיכולה להיות שלילית אבל בעיתוי נכון ובנחישות והתמדה היא דווקא מאפשרת ליזם להצליח.
בעולם מדברים על HUTZPA והקונוטציה ברורה יותר מתמיד – תכונה שיש בה ניחוח ישראלי.
ובישראל ? טוב...נו. כאן כבר נגמלו מהאגו המנופח, והחזירו לחוצפה את מובנה השלילי. הורים ישראלים יגערו בילדיהם "את/ה חצוף/ה", ומעשיו של "הישראלי המכוער" שמבייש אותנו – יקבלו בעיתון את הכותרת "חוצפה ישראלית".

עוד על מושגים מהעבר ואיך באו לידי ביטוי בחיים - בשרשרת הקישורים הבאה.
קליק ויש לך מושג: