יוסף ג'י היה גיבור תקשורת מהסוג הלא-ייאמן.
בעשורים הראשונים שאחרי קום המדינה, הוא חי ופעל - כאן, שם ובכל מקום. במשך חמש עשרה שנים כיכב בכותרות העיתונים, בתכניות רדיו וטלוויזיה, ובמופעים חיים בארץ ובעולם. בעודו חוצה גבולות בין מדינות ויבשות, קיבל האיש סיקור תקשורתי בו נחצו גבולות הדיווח העיתונאי ונעו בין מציאות ודמיון.
האיש והאגדה יצאו לאור על ידי חיים גורי, מהידוענים של דור תש"ח, ואחד המשפיעים הגדולים על התרבות הישראלית של ימי ראשית המדינה.
גורי, שהתפרנס בין היתר מכתיבה עיתונאית, החל לפרסם ב-1965 סדרת מאמרים שעסקו באדם מעניין אשר חייו והתנהלותו כאילו נלקחו מתוך רומן הרפתקאות מותח. לגיבור שלו היה רק חצי שֵם: יוסף ג', סוג של אנונימיות שהוסיפה נופך מסתורי לדמות.
המאמרים נכתבו כמו סיפור בלשי בהמשכים, וכל פרק עסק בעלילותיו המסתוריות של אותו יוסף ג', עלילות אמיתיות לגמרי - הוא נראה במקומות שונים בארץ ובעולם, נוכח באירועים חשובים, מתחכך באנשים מפורסמים, מספר על עצמו ועל פעילותו הנמרצת בתחומי עיסוק שונים ומגוונים...ונעלם... עד שהוא צץ שוב בפינה אחרת בעולם. ושוב הוא במרכז העניינים, בפגישה חשאית עם ראש מדינה, בטפיחה על כתפו של סופר ידוע, בשיחה חברית עם כוכבת קולנוע.
כל העלילות האלה יוחסו לאיש אחד נמוך קומה, בעל פנים עגולות, ומבט של ילד תמים ולשון חלקלקה. גבר שמנמן עם יד שמאלית משותקת, ורגל שמאלית נגררת בצליעה, תפרן שהולך עם חליפות מרופטות וישן בלילות במשרדים ובחדרים מעופשים.
הסיפור על יוסף ג' פורסם בתחילת שנות ה-60 במשך שנתיים, ב"למרחב" - עיתון מפלגתי קטן ודל תפוצה.
אבל שמו של הגיבור והאגדה סביבו עברו מפה לאוזן בקרב הברנז'ה העיתונאית בארץ. בעיקר בזכות היוצר שעמד מאחוריהם - חיים גורי, שנודע כאיש רוח ומעשה, לוחם פלמ"ח, סופר, פזמונאי ומשורר, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז.
גורי סיפר לקוראיו סיפורים על איש אמיתי, חי וקיים.
הוא עצמו הכיר את האיש, אותו פגש במלחמת השחרור, לצידו של מפקד הפלמח, יגאל אלון. אחר כך פגש אותו בצרפת, ושמע עליו מחברים שפגשו אותו בלונדון, וקיבל ממנו דרישות שלום מהודו ומסין, וקרא דיווחים על מעלליו במדינות הגוש הקומוניסטי, מדינות שאי-אפשר היה להיכנס אליהן כך סתם, באותם ימים.
גורי ידע על עברו הבעייתי של האיש, על התקלויותיו עם החוק, ועל דמיונו הפרוע. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, חיבק אותו באהדה וברחמים, בתשוקה ספרותית שלא התעמתה עם הזהירות העיתונאית. לקוראיו הבהיר, שוב ושוב, כי יוסף שלו הוא מציאות בערבון מוגבל, והם נסחפו אחריו אל תוך המערבולת הדמיונית ושיתפו פעולה – מכל קצווי הארץ נשלחו לגורי מכתבים של קוראים שטענו כי גם הם פגשו את הגיבור, ותיארו בפרטים מדויקים שמות ומקומות בהם נתקלו בו.
במשך שנתיים גורי ליקט וסיפר והרכיב עוד ועוד חלקים שונים מהפאזל, שלא הצליחו להתחבר יחד לתמונה ברורה והשאירו את יוסף ג' – מסתורי וחמקמק.
הגיבור עצמו התלהב מהרעיון, נכנס אל הדמות שהצמידו לו ולקח אותה הכי רחוק שאפשר, אל מעבר למציאות האפשרית.
ב-1966 נחשף האיש שמאחורי הדמות.
העיתונות העולמית מסרה דיווחים מברית המועצות על מעצרו של ישראלי בשם יוסף גבעון, באשמות פליליות שונות. מעריציו של הגיבור המסתורי קיבלו עוד טוויסט בעלילה, והפעם עם השם המלא: יוסף ג'י גבעון.
בשלב הזה הבין גורי כי איבד את השליטה על הדמות שייצר, והגולם קם על יוצרו.
יוסף גבעון השתחרר במפתיע מהכלא. הוא נאלץ לוותר על שירותיו הטובים של פטרונו הספרותי, ומיד התדפק על דלתם של סוכנויות הידיעות ושל העיתונאים בישראל. הם קיבלו את פניו בשמחה, קראו לו "יוסף ג'י" והתמסרו בתאווה לגיבורם החדש אשר יצא מתחום הספרות ועבר אל המרחב העיתונאי.
בלי להשתמש בשירותיהם של דוברים ויחצנים, גבעון יצר איתם קשר ישיר, דיווח להם דיווחים שוטפים על מעשיו, ופגש אותם במקומו שונים בעולם. הם העבירו את המידע לקוראיהם. לעיתים בקריצה, עם רמזים על ספקנות באותנטיות של המידע, ולעיתים בלי פרשנויות אלא כמידע ודאי.
מאז ועד שנות ה-80, יוסף ג'י גבעון הגיח מאי שם ונחת בדיווחים של כל כלי התקשורת.
תיק התקשורת על יוסף ג'י גבעון הוא תיק גדול ועבה.
יש בתיק מאות אלפי מילים ואיזכורים בכמות שלא היתה מביישת חבר כנסת פעיל, כוכב קולנוע, אנשי אקדמיה ידועים או מנהלי חברות ואנשי עסקים.
העיתונים היומיים דיווחו על פעילותו למען יהודי ברית המועצות, על פגישותיו עם מנהיגים בעולם, על סרט שהוא עומד להפיק, על תאונת דרכים שעבר, על כינוס בו השתתף.
העיתונאי אריה אבנרי מידיעות אחרונות כתב עליו ספר וערך איתו סיבוב של ערבי ראיונות, שבועון "העולם הזה" הקדיש לו שער ראשי ומאמרים, קול ישראל הקדיש לו תכניות רדיו. כשקמה הטלוויזיה הישראלית נחשף לראשונה האיש מאחורי הדמות, בסרט שצולם בשחור ולבן, בו נסקרה פעילותו של האיש מאחורי הכותרות.
בסופו של דבר, יוסף ג'י גבעון חי בסרט שהוא כתב, ביים, הפיק, וכיכב בתפקיד הראשי.
בסרט הזה היו המון ניצבים שאותם הוא קיבץ בדרכו - עיתונאים, פקידי ממשל, קציני משטרה, סוכני השירותים החשאיים, כוכבי קולנוע, אנשי עסקים, ונשים עימן ניהל מערכות יחסים.
הסיפור על יוסף ג'י גבעון, האיש והאגדה, הוא גם סיפורה של התקשורת הישראלית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. על הנֶפָח שהעניקה לדמותו, על צורך של עיתונאים לספק מעשיות עסיסיות, ועל הגבולות שנמתחו בין המציאות והבדיה בכותרות העיתונים, לא רק בספרות.
אין שום דרך הגיונית לקבץ את כל חלקי הסיפור המלא על האיש. מדובר בכרכים עבי כרס שיתמלאו מעלילותיו, אלה שסיפר בעצמו ואלה שסיפרו עליו.
ובכל זאת, הנה על קצה המזלג, הסיפור הלא יאומן והבלתי מושלם על יוסף ג'י גבעון.