תיק התקשורת על יוסף ג'י גבעון הוא תיק גדול ועבה.

יש בתיק מאות אלפי מילים ואיזכורים בכמות שלא היתה מביישת חבר כנסת פעיל, כוכב קולנוע, אנשי אקדמיה ידועים או מנהלי חברות ואנשי עסקים.

העיתונים היומיים דיווחו על פעילותו למען יהודי ברית המועצות, על פגישותיו עם מנהיגים בעולם, על סרט שהוא עומד להפיק, על תאונת דרכים שעבר, על כינוס בו השתתף.

העיתונאי אריה אבנרי מידיעות אחרונות כתב עליו ספר וערך איתו סיבוב של ערבי ראיונות, שבועון "העולם הזה" הקדיש לו שער ראשי ומאמרים, קול ישראל הקדיש לו תכניות רדיו. כשקמה הטלוויזיה הישראלית נחשף לראשונה האיש מאחורי הדמות, בסרט שצולם בשחור ולבן, בו נסקרה פעילותו של האיש מאחורי הכותרות.

 

בסופו של דבר, יוסף ג'י גבעון חי בסרט שהוא כתב, ביים, הפיק, וכיכב בתפקיד הראשי.

בסרט הזה היו המון ניצבים שאותם הוא קיבץ בדרכו - עיתונאים, פקידי ממשל, קציני משטרה,  סוכני השירותים החשאיים, כוכבי קולנוע, אנשי עסקים, ונשים עימן ניהל מערכות יחסים.

הסיפור על יוסף ג'י גבעון, האיש והאגדה, הוא גם סיפורה של התקשורת הישראלית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. על הנֶפָח שהעניקה לדמותו, על צורך של עיתונאים לספק מעשיות עסיסיות, ועל הגבולות שנמתחו בין המציאות והבדיה בכותרות העיתונים, לא רק בספרות.

 

אין שום דרך הגיונית לקבץ את כל חלקי הסיפור המלא על האיש. מדובר בכרכים עבי כרס שיתמלאו מעלילותיו, אלה שסיפר בעצמו ואלה שסיפרו עליו.

ובכל זאת, הנה על קצה המזלג, הסיפור הלא יאומן והבלתי מושלם על יוסף ג'י גבעון.