logobituy 4.jpg

באו לידי ביטוי

ביטויים שהיו החיים עצמם

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

המונה דופק

נהגי המוניות הביאו לעולם את הביטוי "המונה דופק".
בימים שלפני ואחרי קום המדינה עוד קראו להם "נהגי טקסי", והם היו בעלי מקצוע נדרשים.
אברהם פטרושקה, נהג המונית, גיבור הספר "פטרושקה" מאת שלומי רוזנפלד, סיפר בביוגרפיה שלו:

בשנות ה-50 החלה ממשלת ישראל לעשות סדר בענף המוניות. משרד התחבורה צמצם את חלוקת ה"מספרים הירוקים" וקבע בנוקשות מחירי נסיעה מרביים. הנהגים חויבו לשאת מחירון מודפס ובו המחיר המרבי לתשלום בין רחוב לרחוב, בין עיר לעיר.
"כמה יעלה לי מז'בוטינסקי להרצל?" שאל הנוסע, והנהג שלף את המחירון – חוברת עם כריכה קשיחה, בתוכה דפים מקופלים ובהם טבלאות מוצלבות עם ריבועים עמוסי מספרים ושמות הרחובות והערים.
כל פעם שהשתנו מחירי הנסיעה, נאלצו הנהגים להחליף את המחירון הישן והדהוי מרוב שימוש במחירון חדש שהתבלה גם הוא במהירות. המחירון גם קבע תוספות מיוחדות לשעות הערב, לשעות הלילה, לנסיעות הלוך וחזור, לזמני המתנה, להזמנה טלפונית, לחבילות ולמזוודות.
עם הזמן, למדו הנהגים בעל פה את המחירים, אבל לא תמיד הצליחו לשכנע את הלקוח שהתעקש לראות במו עיניו את המחירון, והנהג נאלץ לפרוש בידיו את הלוחות הארוכים והמקופלים, כדי שיאמינו לו שאינו רמאי המבקש להתעשר בגניבה.

בשנות ה-60 הוכנסו לשימוש מוֹנֵי הנסיעה – הטכסומטרים.
הנהגים חויבו לרכוש בכספם טֶכּסוֹמֶטֶר מכָנִי מגושם, שהותקן במקום בולט על יד לוח המחוונים. בכל פעם שעודכנו תעריפי הנסיעה, נאלץ הנהג לקחת את המכשיר אל משרדיה של חברה פרטית בקצה העיר, להפסיד שעות עבודה יקרות ולשלם עבור העדכון ותחזוקת המונה.

meter.jpg

הטכסימטר הֶקֵל על יצירת אֵמון בין הנהג והנוסע, שראה במו עיניו את המספרים הדוהרים קדימה על הצג הרחב, משמיעים נקישה רועמת בכל פעם שהם מתחלפים.
מרגע שהותקן הטכסימטר השתנו הכללים בתוך המונית.
מחיר הנסיעה, הנעלם הגדול שלה, יצא לאור במספרים גדולים וברורים שהכניסו אל השפה העברית את הביטוי: "המונה דופק". מיקומו הבולט של המונה ונקישותיו הרועשות הכריזו על המחיר המתקדם בקצב התקדמות גלגלי המונית, מטר אחרי מטר, ויכלו להגביר את קצב פעימות הלב של נוסע החרד למחיר שישלם עבור הנסיעה.

הטכסימטר קיבל שם עברי – "מונה", נצמד למונית ונשאר לנצח חלק ממנו.
עם השנים ועם שיפור הטכנולוגיה, השתכללה השיטה: המונים הוותיקים פינו מקומם למוני נסיעה בעלי צגים דיגיטליים שקטים ומדפסת שמנפיקה קבלות. המונים המודרניים מתעדכנים על ידי החלפת שבב, וגם זו נעשית רק לעתים רחוקות, כי מחירי הנסיעה חדלו להשתנות בתדירות גבוהה כמו פעם.
רק המונה הלשוני דופק וממשיך להיות ביטוי ישראלי.

"המונה דופק" משמעותו: עלייה עקבית של מחיר בסכום כסף קבוע.
וגם: טפטוף קבוע של סכומי כסף לכיסו של מישהו, על ידי חוקיות שאי-אפשר לעצור אותה. למשל: כספי הגימלאות שמשולמים כל חודש - המונה דופק והפנסיונר עושה חיים. ואלה שמקבלים שכר "ריטיינר" עבור שירותיהם, ואלה שגובים הוראות קבע שונות ואחרים שמניעים את המונה הנסתר והדימיוני, מקבלים מה שמגיע להם ולא דופקים חשבון.  

הורדה.gif