logobituy 4.jpg

באו לידי ביטוי

ביטויים שהיו החיים עצמם

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

הבוהמה וצמרת הסְנוֹבָּה

אנשי הבוהמה הם  הסלבריטאים של פעם.

הם ישבו בעיקר בתל אביב, בקפה כסית או קפה רוול בלב רחוב דיזנגוף, והמוני ישראלים שבאו "להזדנגף" הציצו בהם מבעד לחלונות. הם היו זמרים ושחקני תיאטרון, פסלים וציירים, סופרים ומשוררים, דוגמניות, אנשי עסקים חובבי פרסום ובליינים מקומיים.

בירושלים ישבו הבוהמיינים בקפה טעמון או בבית האמנים אבל לא עשו רושם כביר על הירושלמים המסוגרים. נמנו עליהם עיתונאים ומהפכנים, פרופסורים ואנשי ציבור.

בחיפה, עיר הפועלים האדומה, היו מעט מאד אנשי בוהמה מקומיים, אבל בדרך אל העיר, בהרי הכרמל, התנקזו הבוהמיינים בכפר האמנים עין הוד. בין בתי הכפר הציורי התקבץ גרעין של משוררים ופוליטרוקים מהפלמ"ח, לחגיגות שתיה והתרוממות רוח עמוסה בשביעות רצון עצמית.

 

פועלם של אנשי הבוהמה הישראלית הונצח לדורות מעל דפי העיתונות במדורי הרכילות היומית של מירה אברך ועוד יותר: אצל רחל המרכלת בשבועון המיתולוגי "העולם הזה".

בשנות ה-90 התדרדר מעמדם, חלק מהם הלכו לעולמם, ואת מקומם תפסו הסלבריטאים שעשו בדיוק את אותו הדבר, אבל בסגנון שנות האלפיים.

יונתן גפן, אחד הבוהמיינים הסלבריטאים
yonatan gefen.jpg

הצָמֶרֶת - היתה סוג של השתייכות אקסקלוסיבית, אליטה חברתית או ארגונית.

 

מעמד הצמרת נבנה עם הקמת המדינה. קודם לכן כתבו בעיתון על צמרת השלטון ברוסיה, או על צמרת הצבא הצרפתי, וצמרת בעלי הממון מאמריקה.

כאן בארץ ישראל ההולכת ונבנית, עוד לא היתה צמרת – אנשי היישוב כולם נשאו יחד בעול המהפכה. כתף אל כתף, התעסקו בעשייה ולא ברכילות, בלי הבדלי מעמדות, כלומר: היו מעמדות והבדלים בין אדם לאדם, אבל זה לא היה נושא לשיחה או למאמר בעיתון. לכל היותר כתבו במילים שליליות ביותר על "הסְנוֹבָּה" שיושבת בקפה גינתי בתל אביב.

אחרי שהוכרזה עצמאותנו, הוקמו מוסדות שלטוניים, ואנשים ישבו על כסא רם ונישא והתבוננו מלמעלה על האזרח הקטן – נתגלתה הצמרת. האלה מלמטה הביטו באלה מלמעלה והבינו שאפשר לבקר אותם ולצחוק עליהם ולקנא בהם.

 

הצמרת הבולטת ביותר היתה במפא"י – מפלגת השלטון שניהלה את המדינה.

כל מה שנעשה כאן בארץ, עבר דרך המשרדים של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית. בכירי המפלגה נשאו נאומים נמלצים על אחווה ושיוויון אבל דיברו מעמדת כוח שהבדילה אותם מהפרולטריון.

מי שזכה להסתופף ב"חוגי הצמרת של מפא"י", נגע בשכינה בעצמה, בקודש הקודשים. במיוחד עיתונאים שהסתובבו עם חזה נפוח וארשת פנים מחביאי סודות. הם דיווחו לקוראיהם "בלי לגלות את מקורותיהם" מה מתבשל במטבחים הפוליטיים. הם הרי שמעו הכל מפי הגבורה ממש. מחוגי הצמרת של מפא"י.

tzameret mapai.jpg
צמרת מפא"י, מימין לשמאל:
פנחס לבון, דוד בן גוריון, משה דיין

בשנות החמישים התפשטה הצמרת בשיח הציבורי ונעשתה מונח לשוני מקיף לכל תחומי החיים.

כך כינו את אנשי העשירון העליון, הטייקונים של אז, את הפקידים הבכירים בממשלה, את אנשי הבוהמה וכל מי ומה שהיה נחשב ומהווה מודל לחיקוי.

הקבלנים בנו בנייני צמרת שהיום קוראים להם "מגדלי יוקרה", ובתל אביב היתה להם שכונה מיוחדת שנקראה שכונת צמרת, ובשכונה - דירות צמרת עם סלון צמרת ומטבח צמרת. מי שחיפשה בעל עשיר הלכה לשדכן צמרת, אנשי הבוהמה הלכו לקנות בחנויות צמרת, אכלו במסעדות צמרת, נהגו במכוניות צמרת, נהנו מהסרט "מסג'יסט הצמרת", ושמעו את רבקה מיכאלי מלגלגת עליהם בשיר סאטירי על כל מה שקורה בצמרת.

a_ignore_q_80_w_1000_c_limit_001.jpg