באים לידי ביטוי
ביטויים שהיו החיים עצמם
חתיכות היסטוריה
נשמע כמו תקליט שבור
מי שאומר על מישהו אחר שהוא נשמע כמו תקליט שבור, נשמע בעצמו קצת וינטג'.
כמו הפטפון שהיה פעם - אותו מכשיר חשמלי שניגן מוסיקה עם תקליט עגול ושביר.
הפטפון היה קופסה שנפתחה בהרמת מכסה. בתוך הקופסה, מתחת למכסה, היו: דיסקית מסתובבת, זרוע עם מחט בקצה שלה, ורמקולים.
עם המכשיר החשמלי הזה שמעו מוסיקה עד שנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-20.
איך זה עבד ?
הרימו את מכסה הפטפון, הניחו תקליט על גבי הדיסקית, והפעילו את הפטפון. התקליט על הדיסקית הסתובב יחד איתה. ברגע שהתקליט החל את הסיבובים שלו, הרימו בעדינות את הזרוע עם המחט בקצה, והניחו על התקליט. אחרי כמה חריקות בקעה המוסיקה מהרמקולים.
בגירסה המתקדמת שלו, היה לפטפון מנגנון אוטומטי – הניחו כמה תקליטים על הדיסקית, והזרוע עם המחט היתה נעה מעצמה ומתיישבת על התקליט. ברגע שתקליט הגיע אל סיומו, המחט התרוממה, התקליט זז הצידה והמחט התיישבה על התקליט הבא בתור.
לעתים קרובות מדי, התקליט עשה בעיות והוציא את המאזינים מדעתם.
הכל בגלל החומרים שמהם עשוי התקליט - בָּקָלִיט או ויניל, חומרים רגישים לכל פגיעה. אם נגרם בו שֶבֶר קל או חריץ קטנטן, זה פשוט לא עבד כמו שציפו ממנו.
השיר המושמע, נעצר בנקודת השבר ולא התקדם הלאה.
הדיסקית המשיכה להסתובב עם התקליט, והמחט עליו ממשיכה לנגן ברצף וללא הפסקה את הצלילים האחרונים שהתנגנו לפני הנקודה בה נחרץ או נשבר התקליט. לפני הנקודה בה נחרץ או נשבר התקליט. לפני הנקודה בה נחרץ או נשבר התקליט. לפני הנקודה בה נחרץ או נשבר התקליט. לפני הנקודה בה נחרץ או נשבר התקליט.
דָי...דָי...דָאאאאאייייי....!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התקליטים, בעיקר אלה העשויים מהבקליט, היו נשברים בקלות – לפעמים די בחריץ קטן כדי לגרום להנאה המוסיקלית להסתיים בצלילים צורמים. כמו גם גרגרי אבק ולכלוך.
לכלוך וגרגרי אבק הם האויבים הגדולים של התקליט. כדי להתגונן מפניהם הקפידו מאד בנושא התחזוקה - התקליט עצמו נארז בתוך מעטפת קרטון והונח על המדף במרחק סביר מחפצים אחרים בלי שיילחץ ביניהם וייפגם. היתה גם מברשת עדינה שקנו בחנות למוצרי חשמל והעבירו אותה בעדינות על התקליט, ממש בליטוף. מי שלא היתה לו מברשת הסתפק בניעור עדין ובנשיפת אוויר מהפה - "פפפפפוווווו...." - כדי לגרש את האבק והלכלוך.
הורים הטמיעו בילדיהם את הצורך לשמור היטב על אחסון נכון של התקליט והתעצבנו בכל פעם שהילד השאיר את התקליט על השולחן, לא מכוסה כהלכה. למרות ההקפדה של אמא ואבא, התקליט נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ. נשבר או נחרץ....
דָי...דָי...דָאאאאאייייי....!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה יכול היה לקרות בכל מקום בו ניגנו מוסיקה עם תקליטים ופטפונים – בסלון עם אורחים, במסיבה של החבר'ה, או סתם בישיבה בחדר עם עצמך.
גם בערוצי הרדיו, קול ישראל או גלי צה"ל, זה קרה לעתים קרובות - שדרנים או טכנאי אולפן היו מגלים מהר את התקלה, מרימים את המחט ומפסיקים את השמעת התקליט השבור. מוסיפים נימת התנצלות "סליחה על התקלה" ועוברים לתקליט הבא שהיה מונח בהיכון למקרי חירום כאלה.
תקליט שבור היה ארוע מעצבן במיוחד גם בגלל השיר האהוב שנקטע באיבו, וגם בגלל החזרה המונוטונית שוב ושוב על אותם צלילים ואותן מילים. התקליט השבור ניגן את אותה המנגינה וניגן את אותה המנגינה וניגן את אותה המנגינה וניגן את אותה המנגינה וניגן את אותה המנגינה וניגן את אותה המנגינה...
עד שנמאס לישראלים ועשו מזה ביטוי – "נשמע כמו תקליט שבור".
אומרים אותו לאדם שחוזר בדבריו על נושא - פעם אחר פעם, עד שהוא נשמע כמו תקליט שבור.
עוד על מושגים מהעבר ואיך באו לידי ביטוי בחיים - בשרשרת הקישורים הבאה.
קליק ויש לך מושג: