1964-עיר-הנוער.jpg

עיר הנוער

פרק 1

חתיכות היסטוריה

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

עיר הנוער והנעורים

ב-1963 התחולל מהפך באופי הבילוי של הנוער הישראלי.
בחודש אוגוסט, לפני כשישים שנה, עיר הנוער הראשונה קמה, ובישרה לעירונים מאזור תל אביב והסביבה כי הגיע הזמן לצאת מהבית, ולבלות בכיף - בילוי נטו, נטול ציונות וערכים, בלי הורים ומורים, בלי מדריכים, רק הם בחברת עצמם.
העיר התנהלה יותר משני עשורים עד שגוועה ושקעה במעמקי הארכיונים ההיסטוריים, בלי לקבל את הכבוד המגיע לה.
מיליוני בני נוער ביקרו בעיר במהלך השנים. ומדהים לראות איך האירוע המחזורי הענק הצליח לחמוק מהיכל הנוסטלגיה הישראלית ונדחק ממנה לכמה שורות ואיזכורים, כמעט בלי תמונות, כמעט בלי דיון על מקומו המעצב בתרבות הישראלית.

כרזה 1978 א.jpg
כרזה 1967 א.jpg
כרזה 1966א.jpg

אז מה הסיפור של העיר והנעורים  ?

 

עיר הנוער היה אירוע מתמשך של צעירים ובני נוער מאזור המרכז.

הוא התקיים כל שנה, בתל אביב, משנות ה-60 ועד שנות ה-80. לילה אחרי לילה נהרו עשרות אלפים אל מתחם "גני התערוכה" שמעבר לירקון. הציפו את הביתנים, התחרויות, המופעים, את מתקני הלונה פארק, את המסעדות והדוכנים הפזורים בכל מקום.
האירוע נמשך שבועיים או שלושה, ולפעמים יותר. הוא משך מאות אלפי מבקרים, בתקופה בה מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל רק מחצית ממספר תושביה כיום.
בשנות השיא של עיר הנוער הגיעו אל המתחם, בקיץ אחד, כ-600,000 מבקרים.

 

זה היה אירוע של פעם בשנה.
בהגיע החופש הגדול, חודשי יולי אוגוסט, הוכרז על פתיחת עיר הנוער.
עיריית תל אביב השיקה את המיזם בטקס רציני וחגיגי - ראש העיר האמיתי של תל אביב "מסר את מפתחות העיר" לנער צעיר, בן 17 או 18, תלמיד באחד מבתי הספר התיכוניים, שנבחר לתפקידו על ידי מועצת התלמידים. ראש העיר הצעיר והסמלי יחד עם "חברי המועצה" הצעירים סביבו, ניהלו תחת עינם הפקוחה של המפיקים, ויחד איתם, את ההפנינג ההמוני הגדול ביותר שידעו צעירי ישראל בשנים ההן.

הטקס הסמלי עניין יותר את העירייה, את המפיקים ואולי גם את העיתונאים שדיווחו כל שנה מחדש על מה שהולך לקרות ואחר כך על מה שקורה.
הצעירים רק חיכו לרגע שייפתחו השערים והם יוכלו לנהור פנימה בהמוניהם למתחם גני התערוכה. הם הגיעו באוטובוסים בקווים מיוחדים שארגנה חברת דן, מכל רחבי גוש דן - כל אוטובוס מלא ודחוס בזיעה והורמונים, במכנסיים קצרים ובג'ינסים, בסנדלים ונעלי עקב, בחצאיות מיני ומקסי, בהבל פה מתובל בניחוחות ג'ל ובשמים של בנים ובנות, תיכוניסטים וחיילים.

1964-עיר-הנוער.jpg

הם באו לבד או בקבוצות, בלי ההורים. באו מאזור המרכז - מתל אביב ומרמת גן, מפתח תקווה ונתניה, מאשדוד ומרחובות, וגם מכל רחבי הארץ.
באו כדי ל...
בעצם גם הם לא ידעו בשביל מה בדיוק.
באו כי זה התרחש. באו בגלל הביתנים שסיפקו איזשהו תוכן. בגלל תחרויות הספורט. באו בגלל הזמרים שהופיעו שם. באו לפגוש חבר'ה, להכיר חדשים, לראות ולהיראות.
באו כי לא ביקשו כסף בכניסה (מלבד תשלום סמלי בשלוש השנים הראשונות).
נכון שהנקניקיות בדוכנים עלו הרבה לירות, גם הגלידות והארטיקים, ובקבוקי התסס. הבזבוזים לא היו אז חלק מסדר יומם, כי כולם היו בני המעמד הבינוני, ומי שהצטייד בדמי כיס, חסך אותם למתקני הלונה פארק הצמוד שהיו חלק בלתי נפרד מהאטרקציה. רכבל, וגלגל ענק, ו"רכבת-שדים", וכל מתקני השעשועים שנפתחו לקהל הרחב והצעיר מאד.

 

אז - הם היו צעירים בתיכון, חיילים בצבא.
היום - הם בני חמישים, שישים ושבעים, הם הורים וסבים וסבתות.
הנכדים והנינים שישמעו את סבא מספר על ימי נעוריו, לא יבינו איך קיבצו פעם כל כך הרבה בני נוער תחת כיפת השמים, לילה אחרי לילה, בפסטיבל נעורים מתמשך.

עיר-הנוער-1978-תחרות-כשרונות-צעירים-300x148.jpg
תמונות-וחוויות-נוסטלגיה-מעיר-הנוער-4-300x186.jpg
עיר הנוער2---.jpg

אין היום דברים כאלה.
כינוס המוני של עשרות אלפי בני נוער באירוע מתמשך – יכול היה להתרחש אז, בימים שלפני הטלוויזיה והאינטרנט והסמארטפון. בעידן השכונה והחבר'ה. בשנים שבהן התרבות היתה מצרך חשוב שצריך לספק לנוער.
באותן שנים העירייה נתנה תקציבים לאירועי תרבות בלי לעשות חשבון.

היה כבוד לארח את בני הנוער ולספק להם מקום בילוי אטרקטיבי, וכל שנה מחדש שברו את הראש איך למלא את החלל הגדול בתוכן ושעשועים - שוחרי מדע קיבלו פינה על יד שוחרי השחמט. אמנים עשו שם את הופעתם הראשונה. ספורטאים התאמנו לקראת התחרויות שהתקיימו. אפילו הקיבוצים באו להתנחל בעיר התוססת והציעו את מרכולתם החלוצית.

 

אבל כמו כל הדברים הטובים, גם זה נגמר.
למה ?
יגידו לך שהטלוויזיה הרגה את מקומות הבילוי ואחר כך האינטרנט עשה וידוא הריגה. יגידו לך שהכל בגלל העירייה, שיותר מעניין אותה לתכנן גביית ארנונה ודוחות חניה מאשר לתכנן אירועי תרבות. יגידו לך כי צעירים פורקי עול דפקו את העסק, על גני התערוכה השתלטה הערסיאדה ונעלמה המשמעת המינימלית של הנוער. (אז, בימים ההם קראו לפורעים: חוליגנים או "פּוּשטקים").
הכל נכון.
גם העובדה שבסוף כבר התחילו לבקש דמי כניסה.
ב-1982 העירייה החליטה שהיא לא פראיירית של הנוער, ומי שרוצה ליהנות שישלם כסף. מסרו את העסק לחברת הפקות שמכרה כרטיסים - וזהו. תום הנעורים התכסה במע"מ ובחשבונות רווח והפסד, הצעירים הלכו למועדונים, טסו לחו"ל עם ההורים, יצאו לבתי מלון עם המשפחה, ואמרו שאם כבר כסף – אז למה דווקא בעיר הנוער ? ואולי שווה יותר לבלות במקומות בילוי אלטרנטיביים שמלאו את כל הארץ.
עוד קיץ הגיע, 1983, ושוב ניסו, אבל זו היתה האחרונה בסדרת הנעורים המתמשכת, עם סיום מפתיע מאד שהדהים את 150 אלף המשתתפים שהגיעו להופעה של תיסלם.

כמה שנים עברו בלי.

אחר כך באו אמרגנים וניסו להחיות את המקום באופן פרטי, ואחר כך שוב ניסו קאמבק ב-1987 וב-1995, אבל זה כבר לא היה זה. הניסיון לחדש ימים כקדם, לא התרומם, וכל מי שאירגן "עיר נוער" בתל אביב או בחיפה, ללילה אחד או שלושה לילות, לא הצליח לשחזר את היקף העיר המקורית.

1964-ערב-אחד-בעיר-הנוער.jpg

ארבעים שנה עברו, ונותרו רק זיכרונות על אירוע שהותיר את חותמו על דור שלם של צעירים, מיליוני ישראלים שבאו והלכו והשתתפו בו במשך כל שנות קיומו.
מי שידפדף בין דפי ההיסטוריה של "העיר" הסואנת, יוכל למצוא כמה נקודות ציון, לא כל כך דרמטיות אבל בהחלט שוות כותרת:
דוד בן גוריון, "הזקן", הגיע לדבר שם עם בני הנוער, גם מנחם בגין, משה דיין וגולדה מאיר הגיעו.
שם החלה הקריירה של רוני מילוא, שכיהן כראש עיר הנוער והיה לימים ראש העיר תל אביב... על אמת.
השכנים התל אביבים שהתגוררו בסביבה, התלוננו על הרעש הבלתי נסבל ועל הפקקים בכבישים הסמוכים.
ב-1979 התפוצץ שם מטען חבלה שגרם לפציעת שלושה אנשים.
ב-1980 נאס"א תרמה לתצוגה מיוחדת, אבן אמיתית שהביאו אסטרונאוטים מהירח.
בעיר הנוער פרחה אהבתם של ריטה ורמי קליינשטיין. שם זרקו מעריצי עופרה חזה את מה שזרקו על ירדנה ארזי. שם יצא לאור הזמר אבנר גדסי ואיתו בקעה בקול רם מה שאחר כך תהפוך ל"מוסיקה ים-תיכונית".

אבל יותר מהכל – עיר הנוער היה חלק מתרבות הנעורים של צעירי ישראל, בעיקר אלה שגרו במרכז הארץ וגם קצת מהקצוות שלה.

איך זה התחיל ? איך נגמר ? מה עשו שם בעיר הנוער ? מה משך אליה מאות אלפי צעירים ? למה נדהמו מעריצי תיסלם ? מי היו ראשי העיר ? ואיזו טרגדיה מסתתרת ברשימה ?

הנה, בקליק, הסיפור המלא על עיר הנוער התל אביבית,

שהיתה חלק בלתי נפרד ממה שקרה כאן בין הסיקסטיז לאייטיז.

 

הקליקו לפרקים הבאים:

* איך זה התחיל ?

* מה היה שם בעיר הנוער ?

* השנים האחרונות - שנות השקיעה

* כבוד ראש העיר - הצלחות וטרגדיות

* עיר הנוער - סיפורה של תקופה