מבקיעי הדרך
בחודש פברואר 1965 התקיים הכינוס השלישי של "פרלמנט הנוער הדתי" בתל אביב. מארגני הפרלמנט, היו חברי "המשמרת הצעירה" של המפלגה הדתית לאומית (המפד"ל).
בעידן בו לא היו טלוויזיה ואינטרנט, והבילוי לשעות הפנאי היה סרט בקולנוע, הצגת תיאטרון, מועדון ריקודים - הם הציעו בילוי מעורר מחשבות לתלמידי תיכון מאזור המרכז, בנים ובנות למשפחות דתיות-לאומיות מהעיר הגדולה.
המארגנים שכרו אולם, הזמינו מרצים ידועים, ועודדו את משתתפי הכינוסים להביע דעות ולקיים דיון בסגנון פרלמנטרי - עם יושב ראש וחברי נשיאות, עם נאומים, הצעות לסדר וקריאות ביניים. בסיומו של הדיון נקראו החברים והחברות להצביע על החלטה שתתקבל ברוב קולות, ותובא לידיעתם של מנהיגים ואנשי ציבור.
שני הכנסים הראשונים עסקו בנושאים אקטואליים שעל סדר היום הציבורי באותם ימים.
הראשון עסק בשאלה: "האם קולנוע ותיאטרון הינם בידור ראוי לנוער הדתי ?", השני - ב"יחסי ישראל-גרמניה", נושא שהעסיק את הציבור הישראלי לאחר שעברו שני עשורים מאירועי "השואה". שני הדיונים נחלו הצלחה, מילאו אולמות, והשמועה על הפרלמנט עברה בין התיכונים הדתיים וסניפי תנועת הנוער "בני עקיבא", ועוררה סקרנות בקרב תלמידים וחניכים.
לכינוס השלישי הגיעו מאות בני נוער מאזור גוש דן, כאלה שוויתרו על בילוי המקובל על חבריהם החילונים. כולם הצטופפו באולם הקטן כדי לדון בנושא: "שירות לאומי לבנות".
עבור רוב המשתתפים והמשתתפות, הדיון נראה תיאורטי, כי עסק בטאבו חברתי - באותן שנים, רוב הבנות הדתיות שקיבלו צו גיוס לצה"ל, הצהירו כי אינן יכולות לשרת בצבא מטעמים דתיים. הן שוחררו מחובת שירות צבאי, ומיד לאחר סיום לימודיהן התיכוניים, עברו לפרק הבא בחייהן.
לא היתה להן אופציה אחרת.
השאלה שעמדה לדיון חברי הפרלמנט הצעירים שהתקבצו באולם, היתה: האם לא הגיע הזמן לקיים את החוק ולחייב בשירות לאומי בנות שאינן מתגייסות ?
המארגנים בחרו בנער בן 17, שאול יהלום, לכהן כ"יושב ראש הפרלמנט".
יהלום, תלמיד כיתה י"ב בתיכון צייטלין בתל אביב, בלט בכישורי ארגון ובפעילות חברתית, כמדריך בתנועת הנוער וכפעיל צעיר במפלגה. בשבתו על כס היו"ר, התייחס ברצינות לתפקידו ומעמדו. הזמין לדיון שני חברי כנסת מכובדים ומוכרים, כדי לשכנע, כל אחד בעמדתו, בעד או נגד. היו"ר הקשוח הקציב לכל אחד מחברי הכנסת 20 דקות שבהן ניסו לשכנע את הקהל הצעיר. בתום הזמן המוקצב להם, נפתח דיון כללי, בו ניתנה זכות הדיבור לחברי הפרלמנט, בנים ובנות, תלמידי כיתות י"א וי"ב, שהביעו את דעתם בעד ונגד.
שלוש שעות נמשך הדיון, ובסיומו ניסח היו"ר הצעיר, הצעת החלטה שתמציתה:
"הפרלמנט מחייב שירות לאומי לבנות שאינן משרתות בצבא, קורא לבנות
לצאת לשנת שירות, וקורא להקים גוף שינהל ויארגן את תחומי השירות
ויעמוד תחת פיקוח דתי ואזרחי".
החלטת היו"ר התקבלה ברוב מוחץ של החברים הצעירים, שמיהרו להתפזר כי השעה היתה מאוחרת. אוטובוסים של "דן" עמדו לאסוף נוסעים בנסיעה אחרונה לאותו לילה, והנערים "ממשפחות טובות" לא יכולים להחמיץ את הנסיעה ולחזור הביתה מאוחר מדי.
שאול יהלום, תלמיד תיכון בן 17, יו"ר "פרלמנט הנוער הדתי".
לימים יכהן כחבר כנסת ושר בממשלת ישראל, מטעם המפלגה הדתית לאומית (המפד"ל).
סמוך לחצות הלילה הסתיים הדיון.
ספק אם מישהו מהתלמידים הנוכחים בו, העלה על דעתו שהוא וחבריו שותפים לאירוע שיניע תהליכים פורצי דרך בחברה הישראלית.
זו היתה עוד אפיזודה חולפת בחייהם של בני נוער עירוניים - נערים ונערות דעתנים ומשכילים, שיש להם מה לומר על ההווייה סביבם, חולמים על צדק חברתי ועל חברה ערכית, ומאמינים בכוחם לשנות את המציאות... אבל צריכים למהר הביתה כי ההורים דואגים, ולמחרת עליהם לקום ליום לימודים חדש, להתכונן לבחינות בגרות ולחשוב על צעדיהם בשנים הבאות.
יו"ר הפרלמנט הצעיר, התיכוניסט שדבק בו חיידק פוליטי, מילא את המשימה במלואה. לקח את החלטת חבריו והעביר אותה לצעירים המבוגרים ממנו בכמה שנים - חברי "המשמרת הצעירה" של המפלגה הדתית לאומית. צעירים בני עשרים פלוס, עם חלומות משלהם על מהפכות חברתיות ושינוי פניה של המדינה. שאפתנים ומלאי מרץ, מצוידים בחושים פוליטיים ובתשתית ארגונית שיש בכוחה להניע תהליכים.
כמה מאותם פעילי "המשמרת" ישבו באולם, ראו את הברק בעיני המשתתפים והמשתתפות, שמעו את ההתרגשות בקולם ונסחפו בהתלהבות הנעורים. מה שראו ושמעו הפעילים, חידד בהם את התחושה כי מדובר בהחלטה שהערך שלה אינו רק הצהרתי. זו אמירה בעלת עוצמה של בני נוער. בעיקר של הבנות המשתתפות, אלה שיש להן עניין אישי בהחלטה. הן עומדות בקרוב מאד לסיים את לימודי התיכון ולהתמודד, או לא, עם שאלת הגיוס לצבא או לשירות לאומי. ויש ביניהן כאלה שעומדות על דעתן כי חובתן לשרת את המולדת.
באותו שבוע החליטו חברי המשמרת הצעירה להוציא לפועל את החלטת פרלמנט הנוער.
חודשים ספורים אחרי שהתקבלה, הכריזו על הקמת גרעין ראשון של שירות לאומי לבנות.
הגרעין, שהוקם בקיץ 1965, מנה קבוצה של עשרים וחמש בנות שעברו להתגורר במשך שנה אחת בדרום הארץ - בעיירות הפיתוח נתיבות ושדרות, ובעיר באר שבע. במהלך השנה עסקו בפעילות חברתית וחינוכית, ובסיומה, החליפה אותן קבוצה אחרת.
1965 - שלוש מתנדבות חלוצות בעיירה שדרות, חברות בקבוצה הראשונה שיצאה לשירות לאומי.
מימין לשמאל: יהודית (שפיצר) כץ, הניה (שיף) פלהיימר, גולדי (טאובר) שופר.
בשנים הבאות התארגנו עוד קבוצות ברחבי הארץ, כמה עשרות בנות בכל קבוצה, כולן צעירות שסיימו לימודיהן בתיכון דתי או באולפנה. אלה היו התארגנויות ספונטניות שמאחוריהן עמדו ארגונים ופעילים חברתיים מהמגזר הדתי-לאומי.
יציאתן לשטח הציתה ויכוחים פוליטיים וחברתיים, סוערים ואלימים.
חברי כנסת ושרי ממשלה, חילונים, דרשו להוציא מההקפאה את "חוק שירות לאומי", ולממשו ככתבו וכלשונו. והטיעון המרכזי שלהם הסתמך על השירות הספונטני של הבנות. ראש הממשלה, גולדה מאיר, אף כינסה ישיבת ממשלה ובה הוחלט להקים גוף ממשלתי שיעסוק בגיוס בנות כפי שנכתב בחוק.
מנגד, הוציאו רבנים פסקי הלכה האוסרים על כל בת להתגייס, לא לצבא ולא לשירות הלאומי. מהציבור החרדי יצאו פעילים ורבנים למאבק סוער ואלים, במהלכו התקיימו הפגנות רבות משתתפים בכל רחבי הארץ, הוצתו בתיהם של אנשי ציבור ומוסדות שתמכו בחוק, ודיין רבני אף הוכה ונזקק לאישפוז עקב סירובו לחתום על פשקוויל נגד שירות לאומי.
בציבור הדתי-לאומי נחלקו הדעות.
השר מיכאל חזני, קיבוצניק ונציג תנועת הקיבוץ הדתי, תמך בחוק והוביל מהלכים להקמת גוף ממשלתי שיגייס בנות לשירות לאומי, ומולו ניצבו "חבר הרבנים של המפד"ל" שהביעו התנגדות לכך.
כפשרה, יזם חזני הקמת עמותה שתגייס בנות לשירות לאומי אך לא תהיה כפופה לממשלה אלא תפעל באורח עצמאי. ראש הממשלה גולדה מאיר, שהיתה זקוקה לשותפיה הקואליציוניים כדי לשמר את הקואליציה שלה, נאלצה להסכים לקומבינה הפוליטית שעקפה את החלטת הממשלה.
מודעה שתלו חרדים בהפגנות נגד חזני
שר הרווחה (הסעד) מיכאל חזני מהמפד"ל
בנובמבר 1971 הוקמה עמותה בשם: "האגודה להתנדבות בעם", שתשמש קורת גג אחת לכל קבוצות המתנדבות שפעלו בשטח.
המסגרת החדשה הוכיחה את עצמה.
בשנה הראשונה יצאו 200 מתנדבות, בשנייה – 300, ומאז עלה כל שנה המספר והאגודה המריאה והיתה לארגון הראשון שמוציא מתנדבות לשנת שירות לאומי.
מה קרה מכאן ואילך ?
על כך בפרק הבא: "האגודה והשירות הלאומי" (בלחיצה על הקישור).
ואלה תולדות השירות הלאומי, וסיפורה של האגודה להתנדבות ב-7 פרקים. כל פרק בקישור נפרד:
* מבוא
* השירות הלאומי והברית ההיסטורית
סיפור תולדות השירות הלאומי מבוסס על הספר:
"האגודה להתנדבות - חמישים שנות שירות לאומי"
בהוצאת האגודה להתנדבות (ע"ר). 2022.
תחקיר כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
