לוגו האגודה_edited.jpg

פרק 6: הפוליטיקה שמאחורי השירות הלאומי

תמונת לוגו לחתיכות היסטוריה 5.jpg

השירות הלאומי והפוליטיקה

הפוליטיקה תמיד הסתובבה סביב השירות הלאומי.

היא לא נגעה בו, אבל היתה נוכחת בכל תהליכי התהוותו ולאורך שנות קיומו, בשיח הציבורי סביבו ובדרכי הפעלתו.

מאז קום המדינה ובמשך שבעה עשורים, התנהל ויכוח עקרוני בין חילונים, שדרשו שוויון בנטל וגיוס כל הבנות הדתיות, אם לא לצבא אז לפחות לשירות לאומי – לבין הציבור הדתי שהתנגד לכל גיוס חובה של בת 18. זו היתה לכאורה מחלוקת אידיאולוגית, אבל הדיה גלשו אל הכנסת, אל שולחן הממשלה, לרחובות הערים הגדולות ומעל בימות של נואמים בכנסים המוניים. הוויכוח התפצל גם בתוך הציבור הדתי – בין חרדים לבין דתיים לאומיים, בין השוללים שלילה מוחלטת לבין מחפשים דרך פשרה.

מעבר להם נחבא עוד דיון שלא עורר הרבה תשומת לב, על גיוס בני מיעוטים, מוסלמים ונוצרים, לשירות לאומי. מדי פעם נשמעה הצהרה של מנהיג יהודי בזכות האפשרות הזו, אך אף אחד לא התייחס אליה ברצינות במשך עשרות שנים. הנרטיב הישראלי הדיר את בני ובנות המיעוטים, וגם בתוך המגזרים שלהם לא ראו בעין יפה כל נשיאה בנטל, ביטחוני או אזרחי, הנוגד את הנרטיב הלאומי שלהם.

נוער חלוצי דתי בעד שירות לאומי.jpg
חרדים נגד שירות לאומי 1971.jpg

1971 - מימין: כרזת חרדים נגד שירות לאומי
משמאל: נוער חלוצי דתי - בעד שירות לאומי
לחצו לה

הנה כמה תחנות פוליטיות בדרכו של השירות הלאומי.

 

הורתו ולידתו של השירות הלאומי היו מעל בימת הכנסת, ב-1953, כשנחקק לראשונה "חוק שירות לאומי" שמחייב כל בת 18 שלא התגייסה לצה"ל, להתגייס לשירות לאומי. זו היתה לידה פוליטית שהביאה להקפאתו של החוק, כמסופר כאן.

 

בשלהי שנות ה-60, החוק החל להפשיר בתחומי המגזר הדתי-לאומי (הציונות הדתית של ימינו).

את שלבי ההפשרה ליוו מאבקים סוערים בתוך המגזר, ובינו לבין הציבור החרדי שהתנגד לחוק בכל תוקף.

 

כשיצא השירות הלאומי לדרך, ב-1971, שוב נרשמה קומבינה פוליטית: הקמת עמותה שנועדה לעקוף החלטת ממשלה להפעיל את חוק שירות לאומי באמצעות גוף ממשלתי.

כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים הסכימה ראש הממשלה גולדה מאיר לאפשר הקמת עמותה, "האגודה להתנדבות" שתהיה מסגרת התנדבותית לשירות לאומי של בנות דתיות. על השירות שלהן פיקחו נציגים של המגזר הדתי-לאומי, ולא הממשלה, כפי שהחליטה על כך בעצמה.

בשנות ה-80, נעשה ניסיון להשתלט על השירות הלאומי.

זה התרחש בעידן הצמיחה המהירה של האגודה להתנדבות, בימים שכל מתנדבות השירות באו רק מהמגזר הדתי-לאומי. האגודה היתה בית לאלפי בנות שיצאו משם כשהן מצוידות בהכרה ממסדית. עם ההכרה הזו יצאו לפרק הבא בחייהן, כמו כל חיילת משוחררת מצה"ל.

ואז, כשהאגודה הוכיחה כי המותג שלה מחולל שינויים בחברה הישראלית - חמדו אותה אנשי שררה מתוך המגזר.

באותן שנים החלו אנשי הזרם התורני (הרב דרוקמן, הרב יצחק לוי, ואחרים) לכבוש עמדות כח במפלגה ובציבור שלהם. האגודה להתנדבות היתה עבורם עוד נכס חשוב ויעד לכיבוש. הם הביטו במותג הנפוץ וקלטו בחושיהם הפוליטיים כי אלפי בנות צעירות הן עתודה חברתית משפיעה, והשליטה עליהן היא עמדת כח חשובה.

הם הסתערו על היעד החדש.

תחילה הופצו שמועות ורכילויות על "הפקרות דתית" של בנות במסגרת השירות באגודה, ועל אי-סדרים כספיים וניהוליים. וכשהרכילות חלחלה אל הציבור וקיבלה כותרות בעיתונות הישראלית, הוקמה ועדה "שתבחן את המצב". בין אנשי הוועדה נמנו רבנים ועסקנים מפלגתיים, ומסקנתה היתה נחרצת וידועה מראש: השירות הלאומי בסכנה, ויש להקים ועד רבנים שיפקח על אופי השירות של הבנות.

הם האמינו כי היעד קל לכיבוש, אבל הם לא ידעו עם מי יש להם עסק.

בראש האגודה עמד אז עו"ד דב פרומן, איש הזרם המתון במגזר הדתי לאומי. הוא הקים את האגודה וניהל אותה כל השנים בדרכו הפרגמטית והקפיד שלא לערב פוליטיקה בפעילות האגודה. הוא שמר על ממלכתיות ואסר על הבנות להיות מעורבות בכל פעילות פוליטית. תמיד הקפיד לומר כי בנות השירות הלאומי הן אזרחיות ישראליות שמתנדבות לטובת כלל עם ישראל, בלי כל השתייכות פוליטית או מגזרית. לכל נאום חשוב, לכל מאמר שכתב, נלווה הסלוגן: "שרות לציבור על ידי הציבור למען הציבור".

פרומן, שורד השואה ובוגר מחנות ריכוז והשמדה, היה חזק הרבה יותר ממה שהם חשבו. הוא היה אדם כוחני, בדרך כלל במובן החיובי של המילה. האגודה היתה מפעל חייו, וכשהבחין במלכודת שטומנים לו מיהר לגייס כוחות משלו והדף את התוקפים.

בשנות ה-90, התפטר פרומן מתפקידו, ובמקומו התמנה הרב צפניה דרורי לנהל את האגודה.

הרב דרורי, דמות בולטת בזרם התורני של הציבור הדתי לאומי, נתקל מיומו הראשון בבחישות של עסקנים ומנהיגי ציבור שחמדו את מפעל השירות הלאומי. כמו קודמו, גם הוא הצליח לסלק את הבוחשים, אבל עשה זאת בדרכו הייחודית: בדרכי נועם ובחיוך על פניו.

בתקופתו עבר השירות הלאומי מהפך, שיש לו הקשרים פוליטיים מובהקים: בוטלה הבלעדיות של שירות לאומי לבנות דתיות, ונפתחו ערוצי שירות חדשים לכלל מגזרי האוכלוסייה – צעירים וצעירות דתיים וחילונים, ערבים ודרוזים.

המהפך בשירות נזקף גם לזכותו של הרב דרורי. למרות השתייכותו לזרם התורני של הציונות הדתית, הוא לא ניצל את מעמדו כדי לקדם אג'נדה דתית או פוליטית. כמתווה דרכה של האגודה להתנדבות, הוא נתן אור ירוק לפתיחת שורות האגודה לכל מגזרי האוכלוסייה – כולל בנים ובנות לא דתיות וכולל ערבים ונוצרים וצעירים בעלי מוגבלויות.

ומה קורה היום ?

הכנסת נתנה תוקף מחודש לשירות לאומי וחוקקה את חוק השירות לאומי-אזרחי(2018) שמאפשר לכל אזרח ישראלי שלא גויס לצבא. למימוש החוק ולפיקוח על קיומו הוקמה הרשות לשירות לאומי-אזרחי שמקפידה על קיום ערוצי שירות לאומי ללא הבחנה בין בנים לבנות, בין מגזרים ועדות, בין כשירים או מוגבלים.

אבל מאחורי הקלעים יש שרידים של משחק פוליטי.

הרשות לשירות לאומי-אזרחי כפופה באופן קבוע למשרד ממשלתי של שר מאחת המפלגות הדתיות. אם מוקמת קואליציה חדשה והמפלגה הדתית מקבלת מינוי של שר למשרד ממשלתי אחר, עוברת הרשות למשרד החדש.

בראש הרשות עומד כיום מר ראובן פינסקי, חובש כיפה סרוגה ותושב ההתנחלות פסגות. אמנם פינסקי מקפיד להישאר ממלכתי, הוא סיוויל סרבנט, משרת ציבור נאמן שלא מערב אורח חיים והשקפות פוליטית בגוף שהוא עומד בראשו.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם הוא וגם קודמו בתפקיד, שר שלום ג'רבי, הם שניהם בשר מבשרה של הציונות הדתית, ושניהם בוגרי החינוך הישיבתי-תיכוני של המגזר.

274695233_316161507215161_2409119466011816801_n.png

והאגודה להתנדבות ?

במלאת יובל שנים להקמתה היא מגשימה את החזון: לחזק את חוסנה של החברה הישראלית כולה, ללא הבדל דת גזע ומין.

את החזון הגה המנכ"ל שלה, ירון לוץ, שכתב יחד עם עובדיו פירוט מלא של התחייבויות ועקרונות עבודה שעוסקים בחיבור בין אנשים לטובת חברה צודקת שיש בה שוויון בין כל אזרחיה.

לוץ מרחיק ממנה מכל סממן שרומז על השתייכות פוליטית.

כבר למעלה מעשור הוא מגייס את העמותה ואת עובדיה להיות גוף חברתי, מקצועי ומוביל דרך. גוף הפועל מתוך תחושת שליחות ואחריות כלפי העם והחברה בישראל. עובדי האגודה ומתנדביה פועלים במסגרת השירות הלאומי ובערוצי התנדבות אחרים. המתנדבים והמתנדבות וכל עובדי האגודה, זוטרים ובכירים, נמנים על כל שכבות החברה הישראלית ועל כל מגזריה -  יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. לכולם מטרה אחת: לחזק את חוסנה של החברה הישראלית.

 

השריד האחרון שנשאר פוליטי הוא הרכב חברי הוועד המנהל של האגודה: כולם אנשי הציונות הדתית. בהיותה עמותה, הוועד המנהל שלה הוא הגוף המנהל אותה מבחינה רשמית. הוא נושא באחריות החוקית לפעולותיה, ומתווה את מדיניותה. מעת לעת יש מי שמעלה את האפשרות לשלב בוועד חברים חילונים או ערבים. עדיין אין לכך הסכמה, אבל לאחרונה, במלאת יובל לאגודה, שוב עולה על הפרק.

במהלך השנה האחרונה, 2022. התמנה הרב ד"ר ראובן טבול לכהן כיו"ר הוועד המנהל של האגודה. בראיון עם כותב שורות אלה הוא לא פוסל על הסף אפשרות כזו, ומאמין שיש לה היתכנות גבוהה.

גם המנכ"ל וגם יו"ר הוועד המנהל, רואים עין בעין את ההתנקות המוחלטת של האגודה להתנדבות מכל סממן פוליטי. על כך בפרק האחרון: "תמונות ישראליות" (לחיצה על הקישור)

מנהיגי האגודה להתנדבות, מובילת השירות הלאומי מימין: הרב ד"ר ראובן טבול, הרב צפניה דרורי, ירון לוץ

מנהיגי האגודה להתנדבות, מובילת השירות הלאומי
מימין: הרב ד"ר ראובן טבול, הרב צפניה דרורי, ירון לוץ

ואלה תולדות השירות הלאומי, וסיפורה של האגודה להתנדבות ב-7 פרקים. כל פרק בקישור נפרד:
* מבוא 
* השירות הלאומי והברית ההיסטורית

* מבקיעי הדרך 

* האגודה והשירות הלאומי

* המפנה בשירות הלאומי 

* השירות הלאומי והפוליטיקה (עמוד זה)

* תמונות ישראליות

ספר האגודה להתנדבות - כריכה אחורית

סיפור תולדות השירות הלאומי מבוסס על הספר: 
"האגודה להתנדבות - חמישים שנות שירות לאומי" 
בהוצאת האגודה להתנדבות (ע"ר). 2022.
תחקיר כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד

ספר האגודה להתנדבות - כריכה קדמית