ברית מילה
סימן גופני נסתר שיש לכל גבר יהודי בישראל.
הסימן מוטבע בו כשהוא תינוק בן שמונה ימים, בהליך כירורגי קצר שנמשך שתיים או שלוש דקות. במהלכו, מסירים פיסת עור ("עורלה") מהאיבר החשוב ביותר בגופו של הגבר - זה שמסתתר מתחת למכנסיים - ומשנים את צורתו הטבעית. (בעברית זה נקרא: "מָלִים" אותו).
האיבר בצורתו החדשה יהיה המכנה המשותף שלו ושל כל הגברים היהודים ברחבי העולם.
כל ההליך עומד במרכזו של טקס דתי שנקרא: "ברית מילה" או בקיצור "בְּרִית". טקס "הברית" מתקיים בנוכחות מוזמנים, בני משפחה וחברים קרובים, באולם שמחות או בבית חולים. לאחר שמסתיים ההליך הרפואי, חושפים ההורים, בפעם הראשונה, את השם הפרטי שהעניקו לתינוק שלהם.
ברית מילה היא חובה דתית ומוסכמה חברתית, אולי החשובה מכל החובות והמוסכמות האחרות. היא מסמלת את השתייכות של הבן לעם היהודי, ומלווה את היהודים כבר אלפי שנים בכל מקום בו התגוררו.
גבר המשתייך לדת אחרת ("גוי") ורוצה להשתייך לעם היהודי, עליו לעבור תהליך "גִיוּר" הכולל סדרה ארוכה של מבחנים והתחייבויות דתיות ומסורתיות, וכמובן עליו לָמוּל את איברו (לחתוך ולהסיר את העורלה). הליך ה"מִילָה" הוא יסוד חשוב ומרכזי בחבילה הכוללת של תהליך ההתגיירות. רק אחרי זה הוא חדל להיות "גוי" ומשנה את מעמדו ליהודי.
ישראלי שלא נימול עלול להיתקל בבעיות חברתיות ומשפחתיות.
כך למשל בשירות הצבאי יביכו אותו חיילים שיראו אותו עירום במקלחת, וכך במשתנה ציבורית הוא יתקל במבטים סקרניים, וכך גם בקשרים רומנטיים - בחורה יהודייה שהכירה גבר שלא נימול, ורוצה למסד את הקשרים ביניהם, עלולה להיתקל בקשיים מול בני משפחתה, עד כדי דרישה חד משמעית שלהם לחייב אותו לעבור גיור עם ברית מילה.
למרות זאת, במאה ה-21 יש אלפי ישראלים יהודים, אתאיסטים מוחלטים, שמוותרים לגמרי על ביצוע ברית מילה לתינוק שנולד להם, כי זה נראה להם מעשה אכזרי כלפיו.
טקס "הברית" לתינוק שנולד זה עתה, מנוהל על ידי גברים חבושי כיפה ועטופים בטלית, ובראשם ה"מוהל", שמנהל את הטקס על פי כללי ההלכה היהודית.
לנשים שמורים תפקידים משניים של סיוע והגשה - האמא של התינוק, תגיע עם התינוק בעגלה, תמסור אותו לאבא שיעביר אותו למוהל. במהלך הטקס תעמוד בצד, מוקפת בחברותיה וקרובות משפחתה, ותקנח דמעה מעיניה - מהתרגשות האופפת את הטקס או מכאבים שאחרי תהליך הלידה שעברה זה עתה, ואולי גם מהמחשבה על ייסורי התינוק שזה עתה הגיח מרחמה.
עוד סממנים בולטים של הטקס היהודי בימינו:
מוהל – בעל מקצוע מיומן שהוכשר לבצע את הברית על פי הכללים היהודיים, בלי לפגוע בבריאותו של הרך הנולד. רוב המוהלים נטולי הכשרה רפואית אקדמית, ואת השכלתם ומיומנותם רכשו במסגרות דתיות, אצל מוהל ותיק ומנוסה. יש הורים שאינם סומכים על מוהל כזה ומעדיפים לקיים את הטקס בבית חולים, כשהמוהל הוא רופא כירורג, דוקטור מוסמך בהשכלתו הרפואית (M.D), ומנוסה בהליכים כירורגיים.
סנדק – האיש הנושא את התינוק על ידיו בזמן שהמוהל מבצע את מלאכתו. זהו תפקיד של כבוד אותו מעניקים ההורים. הסנדק הנפוץ ביותר הוא הסבא של התינוק, אבל הוא יכול מוענק גם לאדם חשוב או חבר טוב.
רעשי רקע – תפילות וברכות, בכי קורע לב של התינוק העובר ניתוח כואב ללא הרדמה רצינית.
"וייקרא שמו בישראל" – הרגע בו נחשף העולם לשמו של התינוק. השם שנבחר על ידי ההורים הוא סוד כמוס של ההורים אותו הם מסתירים אפילו מבני המשפחה הקרובים ביותר. ברגע שמסיים המוהל את עבודתו הוא נושא ברכה שכוללת את המשפט: "וייקרא שמו בישראל..." ומיד אחריו מהדהד השם החדש בין כל המוזמנים.
ברית מילה היא מצווה דתית גם בקרב גברים מוסלמים, המהווים את המיעוט הגדול ביותר במדינת ישראל. רובם עוברים את ההליך בגיל הרך או מאוחר יותר, עד גיל 13. גם להם טקסים ייחודיים המשתנים בהתאם לזרם האיסלמי או למגזר אליו הם משתייכים.
כך, למעשה הרוב המוחלט של הגברים בישראל נושאים את הסימן הגופני הנסתר בין רגליהם, ואיש אינו יודע על כך, חוץ מהאישה שאיתם.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
