כָּשֵר - כָּשרוּת
"כָּשֵר" הוא תו תֶּקֶן יהודי בתחום המזון. נפוץ במיוחד בישראל, וניתן לכל מה שעומד בתנאים של הכָּשְרוּת.
כָּשְרוּת היא מערכת כללים שקובעת מה מותר ומה אסור לאכול, מה כשר ומה לא כשר. הכללים נקבעו לפני אלפי שנים והם מלווים את העם היהודי מאז ולאורך כל הדורות.
כשרות המזון והחותמת שמייצגת אותה: "כָּשֵר" - מתקיימות בכל קהילה יהודית בעולם.
בישראל, מדינת כל היהודים, הם חלק מהיום-יום של רוב הישראלים, ומוסדרים באמצעות חוקים ותקנות, לכל מי שמעוניין בשמירה על כשרות. תו התקן "כשר", מוענק רק למי שהמזון שלו עומד בכללים, ויש רשות שלטונית אחראית על הענקתו.
מה אסור לאכול ?
ישראלי שמקפיד לאכול מזון כשר בלבד, לא יאכל בשר חזיר על כל צורותיו ונגזריו, ולא בשר של גמל או כלב וחיות אחרות המפורטות בסעיפי ההלכה היהודית. הוא גם לא יאכל שרימפס, לובסטרים וכל מה שקשור לפירות ים בכלל – כל אלה מאכלים אסורים לגמרי שיש עליהם קונצנזוס מלא בין כל שומרי הכשרות, בכל הזרמים ולמקפידים יותר או פחות. דגל אדום תודעתי מתנוסס מעל כל אחד מהמאכלים האלה. אסור להתקרב אליהם ואל מי שמוכר אותם או למי שמגיש פריט מאלה לשולחן.
מה מותר לאכול ?
שומרי הכשרות אוכלים סטייקים ונתחי בשר של בעלי חיים כמו: פרה, כבש וטלה, וכמובן בשר עוף (תרנגולות, אווזים) ועוד כמה אחרים המפורטים בהלכה היהודית – כל אלה מותרים לאכילה בתנאי שעברו שחיטה מוסמכת על ידי שוחט יהודי שזה המקצוע שלו.
יש תקן כשרות ברמה נמוכה יותר, שעוסק בהפרדה בין מאכלי חלב ומאכלי בשר. מי שמקפיד גם על התקן הזה, לא יאכל צ'יזבורגר, או פשטידה שהוכנה עם בשר טחון וגבינה, וכל מזון שמעורבבים בו יחד נתחי בשר ומוצרי חלב.
במטבח של משפחות דתיות, אצלן שמירת הכשרות מוקפדת במיוחד, יש מערכת כלים נפרדת לבשר ומערכת כלים נפרדת לחלב, ואפילו שני כיורי מטבח נפרדים, שלא יתערבבו הכלים אלה באלה. משפחות מסורתיות או חילוניות לא יקפידו עד כדי כך.
מעבר לעקרונות הבסיסיים האלו - הכשרות היא עניין מסובך, ומי שרוצה להחכים מוזמן לקרוא פרטים מלאים בוויקיפדיה
הערך "כשרות" בוויקיפדיה - לחיצה על התמונה
כ-70 אחוזים מהישראלים היהודים, מקפידים על אכילת מזון כשר ברמה כזו או אחרת. כך, על פי סקרים שמתפרסמים מעת לעת.
המשרד הממשלתי לענייני דתות באמצעות מוסד "הרבנות הראשית לישראל" מעניקים את החותמת "כשר" רק למי שעומד בקריטריונים ההלכתיים – במסעדות ובתי קפה, בתי מלון, ובכל מקום בו מוגש אוכל לציבור. נציגי הרבנות הראשית הם "משגיחי כשרות", או "מפקחי כשרות", שפועלים בשטח ומוודאים שהמטבחים פועלים לפי הכללים שנקבעו.
החותמת הרשמית מטעם הרשויות המוסמכות, לא מספקת את כל הזרמים הדתיים במדינה. בעיקר את המגזר החרדי, המונה כמיליון נפשות, נכון לשנת 2023.
לחרדים יש הנהגה רוחנית שמחמירה את כללי הכשרות ונותנת לה פרשנות משלה.
לא רק זה - לכל תת-זרם יש רבנים ומנהיגים שהקימו מערכות כשרות נפרדות, עם מפקחי כשרות נפרדים. מערכות אלה מספקות חותמת משודרגת שנקראת: "כשר למהדרין", כלומר: המזון שקיבל את החותמת עבר ביקורת סופר קפדנית בהתאם לכללים המחמירים ביותר על פי הפרשנות של הרב העומד בראש כל מערכת עצמאית.
מספרן של מערכות הכשרות העצמאיות צומח בהתמדה לאורך השנים (הרשימה המלאה שלהן מפורטת למטה), ויותר ויותר משפחות הנמנות על הזרמים החרדים לא יאכלו מזון ללא חותמת הכשרות המשודרגת.
הנה כמה חותמות שניתן לראות אותן על אריזות מוצרי מזון:
מבחר חותמות "כשרות משודרגת"
של זרמים שונים בחברה הדתית בישראל
חותמת כזו מופיעה על אריזות מוצרים בחנויות ובמרכולים
הכשרות מבוססת עמוק עמוק בתודעה של החברה הישראלית.
בצה"ל מוגש לחיילים אך ורק מזון כשר, ובמטבחים הצבאיים מתקיימת הפרדה מוחלטת בין מאכלי בשר וחלב. כך נהוג גם ברוב מוסדות הציבור בארץ.
כל חברות המזון הגדולות בארץ, יבואנים ויצרנים, מעסיקות משגיחי כשרות מספקות לציבור הישראלי מזון שיש עליו חותמת "כשר", על כל אריזת ניילון או קרטון. יש ביניהן כאלה שמעריכות את פלח השוק הגדול במגזר החרדי, ועבורן מעסיקות משגיחים מטעם המערכות העצמאיות, "המהדרין" למיניהן.
המשווקים, רשתות המזון הגדולות, משתדלות לא להניח על המדפים שלהם מוצרי מזון ללא חותמת כשר. אם יש מוצר כזה, והזה נדיר, הוא מוצנע בדרכים שונות, ובדרך כלל מודגש על האריזה שהמוצר "לא כשר".
מי לא אוכל כשר ?
יהודים אתאיסטים, וחילונים שיש להם זיקה רופפת לדת (כ-30 אחוזים מכלל היהודים בארץ).
אורח חייהם אינו מתחשב בדת, במצוותיה ובאיסוריה. הם אוכלים כל מה שיש בצלחת ולא מעניינים אותם הלכות הכשרות והתקן הייחודי. אלה מהם שמתעקשים לאכול בשר חזיר - יוכלו למצוא את החנות המתאימה להם באחת הערים הגדולות. ומי שאוהב פירות ים ימצא את החנות והמסעדה המתאימה או את אשפי הבישול המכינים מזון שאינו עומד בתקן הכשרות.
הכשרות ותעודת כשרות - הם נושא העולה מדי פעם לדיון ציבורי.
הממסד הדתי, רואה בכשרות סמל עתיק המייחד העם היהודי, ועומד על כך שיש לכבדו ולהנחילו לכלל הציבור היהודי החי בישראל.
מנגד, חילונים רבים רואים בזה סוג של כפייה דתית. במיוחד בעלי עסקים קטנים בענף המזון, שנדרשים לשלם סכומי כסף גבוהים עבור הזכות לקבל תעודת כשרות. כולל: תשלום נפרד למשגיחי הכשרות שהם חלק מהמנגנון של המערכת כולה.
מסעדות, מזנונים ובתי אוכל מוותרים על התעודה בגלל העלויות הכרוכות בקבלתה, ונהנים ממגוון רחב של לקוחות המעדיפים את איכות המזון על פני כשרותו.
מלבד הציבור היהודי, יש עוד פלח גדול שח אוכלוסייה שאינה קשורה לכשרות לפי התֶקֶן היהודי:
אלו הם ערבים מוסלמים, כשני מיליון אזרחים ישראלים – להם יש תקן כשרות משלהם (ה"חלאל"), ובנוסף בני דתות ולאומים אחרים שחיים בישראל, ואוכלים לפי כללים אחרים.
רשימת גופים שעוסקים במתן חותמת כשרות: הרשימה המלאה - כאן
כשר למהדרין, אחד מרבים: השגחת המערכת של הרב מחפוד
תפקיד מיוחד בתחום הכשרות: משגיח כשרות
מקדם מכירות לחנות מזון: תעודת הכשר ממוסגרת תלויה על הקיר.
עונש למסעדה סוררת: הסרת תעודת כשרות.
שאלה נפוצה של סועדים במסעדה: כשר אצלכם ?
מה עושים ישראלים שומרי כשרות בחו"ל ? המדריך המלא כאן בלחיצה על הקישור
בתי עסק שמוכרים מזון לא כשר: רשימה חלקית - כאן.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
