בֵּית כְּנֶסֶת
האתר הדתי הנפוץ ביותר בישראל.
בית כנסת הוא מקום לתפילה, להתוועדות, להתכנסות טקסית, וקיים בכל קהילה יהודית בכל פינה על פני הגלובוס.
בישראל, שהיא מדינת היהודים, בהגדרה, יש כ-20 אלף בתי כנסת, נכון לשנת 2023.
בכל עיר בכל שכונה, בכל כפר או יישוב קהילתי - יש מקום קרוב, מבנה מקודש ומיוחד, בו יכול יהודי להתפלל, תפילה אחת, לפחות, מתוך שלוש תפילות ביממה הקבועות בהלכה ובמסורת.
אפילו בקיבוצים ומושבים שסימלו בעבר את החילוניות המוצהרת, ובאופן עקרוני נמנעו מהקמת בית כנסת בקהילותיהם הסגורות - כבר נכנעו לטרנד המסורתי העובר על ישראל בתחילת המאה ה-21, ורובם כבר הקצו שטח מיוחד לתפילה יהודית עבור מי שרוצה בכך.
גם במקומות שבהם שוהים אנשים רבים, כמו: קניון, בית מלון, נתב"ג - מקצים האחראים חדר מיוחד המיועד לשמש כמקום תפילה, עם שילוט והכוונה למתפללים.
כל ישראלי (יהודי) ביקר בבית כנסת לפחות כמה פעמים במהלך חייו.
אצל דתיים ומסורתיים - הביקור קבוע, ברמה יומית או שבועית, אצל חילונים הביקורים קשורים לטקס ייחודי כמו בר מצווה, או תפילה חגיגית במיוחד.
בערים חרדיות, כמו בני ברק או אלעד, יש יותר מבית כנסת אחד בכל רחוב, ורבים מהם שוקקים פעילות ברוב שעות היממה.
בשכונות ויישובים שנבנים עבור אוכלוסייה דתית, בנייני המגורים לא יאוכלסו לפני שבית כנסת יעמוד על תילו. עבור תושבים באזורים האלה, מדובר באתר בסיסי בחיי היום-יום שלהם, ולכן הוא חייב להיות חלק מתוכנית המתאר המקומית. כמו כל החלקים האחרים: גן ילדים, חניון למכוניות, חנויות לממכר מזון.

בית הכנסת הוא מקום של גברים. הם המתפללים העיקריים והם מתחזקים את המקום וקובעים את נהליו.
נשים מתפללות הרבה פחות, ומגיעות לשם בעיקר בימי שבת וחג. להן יש פינה קטנה או יחידה אחורית, נפרדת מהמרחב הראשי ונקראת: "עזרת נשים". ההפרדה יכולה להיות על ידי מחיצה או באמצעות בנייה של קומה נפרדת המשקיפה אל המרחב הגברי.
בבתי הכנסת של הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים – אין הפרדה. גברים ונשים מתפללים יחד, ומתחזקים את האתר ללא הבדל בין המינים.
מה יש בבית כנסת סטנדרטי ?
ספסלי ישיבה, ארון קודש עם ספר תורה, במה מרכזית, דוכן לחזן, וסידורי תפילה פזורים ומוכנים לעיון למי ששכח את התפילה או שלא יודע אותה בכלל.
אין דגם אחיד למבנה בית הכנסת.
זה יכול להיות היכל מפואר שמכיל אלף מתפללים ויותר, או מבנה שכונתי שהוקם על ידי העירייה או המועצה המקומית עבור כמה מאות. זה יכול להיות דירה שכורה שהכשירו אותה לכך או מקלט שניקו אותו מכל החפצים שהיו זרוקים בו.
העיקר שהמקום מקודש ומאובזר, ואפשר לקבץ בו לפחות עשרה אנשים ("מניין"), ויש גבאי שאחראי על ההפעלה והתחזוקה. בדרך כלל יש למתפללי בית הכנסת רב מקומי, שהוא הדמות הרוחנית שלהם והוא פוסק הלכות ועונה לשאלות ונושא דרשות באוזני המתפללים, בשבתות ובחגים.
