בֵּית כְּנֶסֶת
האתר הדתי הנפוץ ביותר בישראל.
בית כנסת הוא מקום לתפילה, להתוועדות, להתכנסות טקסית, וקיים בכל קהילה יהודית בכל פינה על פני הגלובוס.
בישראל, שהיא מדינת היהודים, בהגדרה, יש כ-20 אלף בתי כנסת, נכון לשנת 2023.
בכל עיר בכל שכונה, בכל כפר או יישוב קהילתי - יש מקום קרוב, מבנה מקודש ומיוחד, בו יכול יהודי להתפלל, תפילה אחת, לפחות, מתוך שלוש תפילות ביממה הקבועות בהלכה ובמסורת.
אפילו בקיבוצים ומושבים שסימלו בעבר את החילוניות המוצהרת, ובאופן עקרוני נמנעו מהקמת בית כנסת בקהילותיהם הסגורות - כבר נכנעו לטרנד המסורתי העובר על ישראל בתחילת המאה ה-21, ורובם כבר הקצו שטח מיוחד לתפילה יהודית עבור מי שרוצה בכך.
גם במקומות שבהם שוהים אנשים רבים, כמו: קניון, בית מלון, נתב"ג - מקצים האחראים חדר מיוחד המיועד לשמש כמקום תפילה, עם שילוט והכוונה למתפללים.
כל ישראלי (יהודי) ביקר בבית כנסת לפחות כמה פעמים במהלך חייו.
אצל דתיים ומסורתיים - הביקור קבוע, ברמה יומית או שבועית, אצל חילונים הביקורים קשורים לטקס ייחודי כמו בר מצווה, או תפילה חגיגית במיוחד.
בערים חרדיות, כמו בני ברק או אלעד, יש יותר מבית כנסת אחד בכל רחוב, ורבים מהם שוקקים פעילות ברוב שעות היממה.
בשכונות ויישובים שנבנים עבור אוכלוסייה דתית, בנייני המגורים לא יאוכלסו לפני שבית כנסת יעמוד על תילו. עבור תושבים באזורים האלה, מדובר באתר בסיסי בחיי היום-יום שלהם, ולכן הוא חייב להיות חלק מתוכנית המתאר המקומית. כמו כל החלקים האחרים: גן ילדים, חניון למכוניות, חנויות לממכר מזון.
בית הכנסת הוא מקום של גברים. הם המתפללים העיקריים והם מתחזקים את המקום וקובעים את נהליו.
נשים מתפללות הרבה פחות, ומגיעות לשם בעיקר בימי שבת וחג. להן יש פינה קטנה או יחידה אחורית, נפרדת מהמרחב הראשי ונקראת: "עזרת נשים". ההפרדה יכולה להיות על ידי מחיצה או באמצעות בנייה של קומה נפרדת המשקיפה אל המרחב הגברי.
בבתי הכנסת של הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים – אין הפרדה. גברים ונשים מתפללים יחד, ומתחזקים את האתר ללא הבדל בין המינים.
מה יש בבית כנסת סטנדרטי ?
ספסלי ישיבה, ארון קודש עם ספר תורה, במה מרכזית, דוכן לחזן, וסידורי תפילה פזורים ומוכנים לעיון למי ששכח את התפילה או שלא יודע אותה בכלל.
אין דגם אחיד למבנה בית הכנסת.
זה יכול להיות היכל מפואר שמכיל אלף מתפללים ויותר, או מבנה שכונתי שהוקם על ידי העירייה או המועצה המקומית עבור כמה מאות. זה יכול להיות דירה שכורה שהכשירו אותה לכך או מקלט שניקו אותו מכל החפצים שהיו זרוקים בו.
העיקר שהמקום מקודש ומאובזר, ואפשר לקבץ בו לפחות עשרה אנשים ("מניין"), ויש גבאי שאחראי על ההפעלה והתחזוקה. בדרך כלל יש למתפללי בית הכנסת רב מקומי, שהוא הדמות הרוחנית שלהם והוא פוסק הלכות ועונה לשאלות ונושא דרשות באוזני המתפללים, בשבתות ובחגים.
בית הכנסת הגדול בתל אביב
משמאל - "עזרת נשים"
מהן שעות הפעילות ?
יש בתי כנסת שפתוחים נון סטופ בכל שעות היממה, והם שוכנים בערים חרדיות או בשכונות חרדיות בערים הגדולות.
כל השאר, אלו בתי הכנסת פעילים הפתוחים בדרך כלל בזמני התפילות הקבועות - בבוקר ומשעות אחרי הצהריים עד הערב. בתי הכנסת הגדולים והמפורסמים בערים הגדולות, פתוחים רק בשבתות ובחגים.
יש מקומות שבהם בית הכנסת נפתח בשעות הבוקר אחרי התפילה, לטובת גמלאים שמתכנסים בקביעות כדי לשמוע שיעור בענייני דת. יש כאלה שמנצלים את בית הכנסת לעריכת טקסי ברית מילה ובר מצווה, והתכנסויות לימי אבל וזיכרון.
במקומות רבים בישראל, בית הכנסת הוא גם מרכז חברתי וקהילתי.
מתכנסים בו משפחות מהקהילה הדתית או המסורתית בסביבה. במיוחד בשבתות וחגים - אז הם באים בלבוש חגיגי, כדי להתפלל ולעבור חוויה רוחנית בצוותא, יחד עם קהל גדול. לפני התפילה או אחריה, נפגשים ל"סמול טוק", שיחות קטנות בענייני יום יום.
התפילה בשבתות וחגים, חגיגית כשלעצמה, יכולה להימשך שעתיים או יותר. במהלכה, המתפללים ישירו ביחד פסוקים ופיוטים למנגינות מסורתיות, ישתתפו בליווי ספר התורה, יקשיבו ל"דרשה" של הרב. אחר כך, אם יש סיבה למסיבה, יכינו כיבוד קטן על שולחנות (שנקרא: "קידוש"), כולם ינשנשו עוגיות או ממתקים, יוסיפו לדבר קצת בזמן שהילדים משחקים באזור, וילכו הביתה אחרי שקיימו מצוות תפילה וגיבוש חברתי.
בתי הכנסת כולם, דומים במעטפת החיצונית שלהם.
אבל בתוכם, לכל אחד מהם קהל מתפללים שונה עם מכנה משותף שמייחד אותם ואת הדרך בה בחרו לשאת את התפילה:
יש בתי כנסת לאשכנזים, יוצאי אירופה, ויש בתי כנסת למזרחים יוצאי ארצות האסלאם, ויש בתי כנסת לקהילות ס"ט (בולגריה, יוון וכד'), ויש לתימנים, ולעדה הבוכרית ולעדה הכורדית, ויש לחסידים בחצרות האדמו"רים ויש לחרדים ליטאים ולעוד זרמים ופלגים ותת זרמים.
כולם מתפללים לאותו אלוהים את אותה תפילה יהודית עתיקה. הנוסח משתנה מבית כנסת אחד לשני, וגם המנגינות שונות ויש הבדלים בסידורי הישיבה של המתפללים, ובדרך קיום הטקסים הדתיים, אבל כל אלו דקויות קטנות יחסית, בתוך המתכונת הכוללת של התפילה והיא אחידה ואינה משתנה כבר מאות רבות בשנים.
מי שלא מכיר את הדקויות הקטנות, לא יבין למה יהודי הולך רחוק כדי להתפלל בבית כנסת שלו, למרות שיש בית כנסת קרוב, ממש על יד ביתו. ולמה קהילה בונה לעצמה מקום תפילה על יד מקום תפילה קיים של קהילה אחרת - כאילו אלה ואלה מתחרים על ליבה של השכינה.
וכך, כשישראל חוגגת 75 שנים, היא מעוטרת בכל פינה בעשרות אלפי בתי כנסת, כל אחד מהם הוא סמל יהודי מובהק. ובכל אחד מהם חוגגים את קיומה של המדינה היהודית ונושאים תפילה לשלומה בנוסחים שונים, והמתפללים אינם מצליחים להתחבר לנוסח אחד מוסכם שיהיה על כל העדות והזרמים.
* עוד על בית הכנסת - אפשר למצוא כאן בוויקיפדיה *
ועוד קצת מידע פנימי, למי שמכיר ויודע:
סטייל של בית כנסת גדול: חזן מפורסם לתפילות "ימים נוראים".
סטייל הכי יוקרתי: חזן כנ"ל בליווי מקהלה.
ביזנס של בית כנסת: לשלם כסף עבור עלייה לתורה.
ביזנס שנתי: רכישת מקום ישיבה קבוע.
בלגן בבית הכנסת: סכסוכים ומריבות (בגלל קדושת המקום, הם מוגדרים "מחלוקות")
ג'וב ייחודי לבית הכנסת: גבאי. וגם: שָמָש בית הכנסת.
בית כנסת בניב עדתי: בית כִּינֶסֶת.
הגשש החיוור על בתי הכנסת: "אלה הולך להם יופי בשישי-שבת"
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
