חיים חפר (1925-2012) היה פזמונאי ויזם תרבות שחולל מהפיכה בתחום הבידור והמוזיקה הישראלית, בפרט, ובתרבות שלה בכלל.

המוניטין שלו מבוסס על מילים שכתב - בעיקר שירים ופזמונים שהיו פופולאריים במיוחד. על כך גם קיבל את פרס ישראל בתחום הזמר העברי (1983). בנוסף, כתב ספרים, מקאמות ומאמרים בעיתון, ותרגם מחזות לתיאטרון, ועסק גם בקולנוע, ובהפקת אירועי בידור ותרבות.

כל אלה מושיבים אותו בשורה הראשונה של מתווי דרך ויוצרי התרבות שהתפתחה בישראל אחרי קום המדינה, והשפיעה על החברה הישראלית במשך למעלה מחמישים שנה.

 

מאות שירים שכתב, משובצים בפסקול המוזיקה הישראלית שהתנגן בערוצי התקשורת ובטקסים לאומיים.

שיריו וכלל יצירתו והם חלק מסיפור גדול על חבורת יוצרים שחתרו במילים ומנגינות נגד הממסד השלטוני, ומתחו את גבולות האמנות. הם יצרו נורמות חדשות שנחשבו מהפכניות לשעתן, ורק נחישותם וכישרונם מיקמו את היוצרים ויצירותיהם, בזרם המרכזי של החברה הישראלית - כל כך מרכזי, שהצליח לקומם יוצרים אחרים שחתרו נגדו, ניסו להדיחו ולייצר ז'אנר תרבותי אחר, עם מוזיקה אחרת, והצליחו.

​

חיים חפר היה מורד וחתרן, כמו כל יוצר חשוב בתחומי האמנות.

המעיין הנובע של יצירותיו נמצא בתקופת המנדט הבריטי, בארגון צבאי מחתרתי: הפלמ"ח, שתרם תרומה מכרעת להקמתה של מדינת ישראל. שם התגלה חפר במלוא כישרונותיו – כלוחם, כיוצר, כמפיק, כאיש תרבות.
אחרי הקמת המדינה, הממסד השלטוני פרק את הפלמ"ח, וכל תוכניותיו של חפר וכל שאיפותיו נגדעו. הוא הודח מעמדת הזינוק שלו קדימה, ונזרק לשוליים. משם יצא לדרך חדשה, עמוס במטען כבד של תסכולים ומרירות, שהיו ההשראה לכל יצירתו המתפתחת.

ומי שלא רצה אותו כמוביל דרך בפלמ"ח, קיבל  אותו כמוביל דרך מרכזית בתרבות הישראלית.