שיריו של חיים חפר נכתבו עבור מנגינה, כדי שישירו אותם.

הוא בין היוצרים הראשונים שיצרו את פורמט השיר הישראלי הפופולארי, הפזמון או הלהיט, ובמשך ארבעה עשורים היה הפורה והבולט ביניהם. שיריו נכתבו על דפי נייר בעט או במכונת כתיבה, כפי שכתבו אז כל היוצרים, המשוררים והסופרים. הוא כתב אותם בשפה עברית תמציתית בעידן שבו מעטים ומוכשרים בלבד, העזו לכתוב שיר ולהביע רגשות במילים.

את ההשראה לכתיבתם קיבל מהמשורר נתן אלתרמן.

אלתרמן, שהתפרסם בכתיבת שירים בעלי עומק ספרותי, כתב גם שירים ופזמונים שתויגו בקטגוריה "מוזיקה קלה". להמונים. שיריו עסקו באקטואליה, לצד עיסוק במצבים מחיי היום יום. אלו שירים שנכתבו עבור זמרים וזמרות - בקצב ומשקל מתאימים בין הבתים, ובהקפדה על שפה עברית מדויקת וחריזה בסופי השורות. בתי השיר נבנו בהתפתחות, עם התחלה ואמצע וסוף. המשפטים קשורים אלה באלה, ואפשר להתעמק בהם ולנתח אותם. וגם מי שלא מתעמק, יכול לחוש את האווירה ולהמריא למחוזות הדמיון והרגש.

חפר נצמד לסגנון האלתרמני, שידרג את השיר לפורמט הלהקה הצבאית והתאים אותו לחבילה הכוללת: מילים ולחן, עיבוד ושירה. בכתיבת שיר הקפיד לשמור על עברית מדויקת, ערבב מילים שמתארות מציאות עם דימויים ספרותיים, לפעמים הינדס את המילים כדי שיתאימו לחריזה, ותיבל את הכל במילות סלנג – תחילה מתוצרת הפלמ"ח, אחר כך מתוצרת הרחוב והשכונה בישראל.

 

כשמאזינים לשיר של חיים חפר אפשר לזהות בו את טביעות אצבעותיו הרושמות על דף נייר את המילים. לשיריו יש קווי אופי והם עקביים ובעלי מכנה משותף, ואפשר למיין ולראות אותם עוקבים אחרי התקופות השונות בחייו. 

בפרקים הבאים יובאו כמה מהמאפיינים הבולטים בשיריו של חיים חפר.

כל אחד מהם בקישור נפרד: