לקריאת מילים למנגינות חלק א' לחצו כאן
לקריאת כל פרקי הסידרה על חיים חפר לחצו כאן
בינו לבינה
חלק ניכר מאד בשיריו של חיים חפר עוסק במערכות יחסים בין גברים ונשים.
זה הנושא שהעסיק את כל תחומי האמנות החשובים מתחילת המאה ה-20 – ספרות, תיאטרון, קולנוע ציור. כשהרדיו והתקליטים הכניסו את המוזיקה הקלה אל מתחם האמנויות, טבעי היה שגם היא תיגע בו.
חפר, היה שם בעידן הכניסה, קצת אחרי אלתרמן.
אך בעוד אלתרמן היה רומנטיקן רך ומעודן, ספרותי ולירי - חפר לעומתו, היה ישיר, כמו שפלמחניק צריך להיות. שיריו הראשונים של חפר, בעידן הצ'יזבטרון, נכתבו באווירת לחימה בחזיתות מלחמת השחרור, בעבור החבר'ה הלוחמים, המורעלים ועזי הנפש.
לשירי הצ'יזבטרון שלו יש ניחוח פטריוטי ולאומי, ובולטת בהם הגבריות המחוספסת של שנות ה-40 וה-50. במערכת יחסים בין גברים ונשים הרומנטיקה קשוחה וברורה - הוא הכובש, היא הנכבשת. הוא מפליג בים, היא מחכה לו בחוף. הוא חוזר עייף, זקוק לנחמה שלה.
בשיר "היי הג'יפ" – הוא הנהג, והיא הילדונת המתכייפת במושב לידו.
בשיר "הן אפשר" – הבחורים שואגים כי נגמר. הבחורות מחכות לבדן בחדרן העצוב.
בשיר "יצאנו אט" – הוא יצא במשעול הצר לקרב, היא פוסעת בכרמים.
בשיר "עניין של אופי" – היא אבן הוא פֶּסֶל.
בכלל, בשיריו הראשונים של חפר, בדרך כלל הגברים עושים את העבודה הקשה, והאשה היא עזר כנגדם - הוא הלוחם, היא הקשרית, האלחוטנית, הפקידה; הוא חוד החנית, היא מיידלה, ילדונת; הוא יפה הבלורית והתואר עם הקול הגברי הרועם שנשמע רק כשצריך, היא פטפטנית עם קול נשי מעט כנוע אבל החלטי. צייתנית לצורך העניין אבל גם דעתנית.
כשהפלמחניק השתחרר מהשירות, ויצא לשוק האזרחי, החיים נראו קצת אחרת.
אחרי הקמת המדינה עסק בעיקר בתרגום וכתיבה מקורית של מחזות ופזמונים שמקומם על במת התיאטרון. שם, העניינים שבינו לבינה מקבלים נופך רציני, שמרני. מדי פעם, כתב שירים ללהקות צבאיות ובהם התקלף קצת החספוס ונוסף רגש רומנטי, כמו "הוא לא ידע את שמה".
וְהוּא יָדַע, יֵשׁ יוֹם
בּוֹ יִפָּגְשׁוּ פִּתְאוֹם,
עִם שַׁחַר שֶׁל טְלָלִים אוֹ שֶׁמֶשׁ עֶרֶב
הוּא לֹא יָדַע אֶת שְׁמָהּ
אֲבָל אוֹתָהּ צַמָּה
הָלְכָה אִתּוֹ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ
את השיר כתב כשהוא בן שלושים ומשהו.
בפרק הזה בחייו יכול היה לראות לנגד עיניו את החיילים החדשים, "הצוציקים" בני ה-18, מלאי הורמונים וכמהים לאהבה, ומביעים אותה בערגה סנטימנטלית. כאלה אפשר למצוא גם בשירים כמו "אוהבי הטבע" ו"דינה ברזילי".
השיר "דינה ברזילי" בביצוע להקת הנח"ל
לצפייה והאזנה לחצו על התמונה או בקישור כאן
השיר "אוהבי הטבע" בביצוע להקת גייסות השריון
לצפייה והאזנה לחצו על התמונה או בקישור כאן
בשלהי שנות ה-50, כשהתהדק שיתוף הפעולה בין חפר לבין דן בן אמוץ, נפרצו מחסומי השפה והסגנון של הבידור הקל. הישראלי ההוא מהפלמ"ח, ממלחמת השחרור, השתחרר מהמסגרת התרבותית הנוקשה ושחרר את ניצרת הרימון המילולי של הצבר הישראלי החדש.
זה התחיל במועדון התיאטרון בתל אביב.
במועדון התקיים כל ערב מופע בידורי סאטירי מהסוג שהיה כבר לפניו. אבל חברי ההרכב הקבוע בו ("רביעיית מועדון התיאטרון") לקחו את הסאטירה מעבר לגבולות התרבותיים המוכרים עד אז. הם לגלגו על כל המוסכמות החברתיות – על הפקידות השלטונית, על זרועות הביטחון, על ענייני דת ומדינה.
חיים חפר כתב להם את רוב השירים. במיוחד אלה שעסקו ביחסים בינו לבינה.
רסיסים של מצ'ואיזם וסקסיזם עפו לכל עבר.
המיידלע מהפלמ"ח שודרגה ל"חתיכה" שגרה ברחוב פנורמה, ומה שהיא מעניקה לימאים מהנמל - שווה כמה שורות אירוטיות בשיר השירים ובשיר של חיים חפר, בביצוע רביעיית מועדון התיאטרון, שבסך הכל שרה שירים סאטיריים. ואם לשלמה המלך מותר, למה לא לחיים חפר ?
אֵיךְ הָיִינוּ מְבַלִּים
עֵינֶיהָ כְּחֻלּוֹת כְּשָׁמַיִם
זוּג שָׁדֶיהָ כַּגַּלִּים
שְׁנֵי שִׂבֵּר וּשְׁלִישׁ יַרְכָתַיִם
השיר על החתיכה מרחוב פנורמה נכתב ב-1958, ללחן מקסיקני. שלוש שנים מאוחר יותר הוכנס השיר גם לרפרטואר של להקת "התרנגולים", ששרו אותו בגירסה משלהם, בהופעות ובתקליט.
עם ה"תרנגולים" המשיך לעסוק באיברים אינטימיים של נשים וכתב על ההיא מהשכונה ש"מסובבת את התחת", זאת ש"מלפנים היא מתפתחת" (עוד על שיר השכונה אפשר לקרוא בפרק הבא על הקשר בין חפר לצנזורה).
זאת מרחוב פנורמה ושיר השכונה הושמעו פעמים רבות ברדיו ומעל במות בידור. שיר השכונה הגיע לצמרת מצעד הפזמונים – הם עוררו אי-נחת בקרב כל איש תרבות וספר, וגם אצל הורים שגידלו ילדים מחונכים. אבל הילדים והצעירי מהמשפחות הכי טובות, דווקא התחברו למילים והמנגינה, לסגנון החדש שמרענן עבורם את החיים ומסיר מגבלות מציקות.
חפר ידע גם להחפיץ נשים בדרך מלאת חן.
כך הוא עושה למשל בשיר "בחולות", בו ההחפצה עוברת מהאב אל בנו. האב עוד היה מעט רומנטיקן וחש את הולם לבבה של האשה בחולות, אבל הבן כבר בגיל צעיר מתחיל לצבוט ילדות.
"הייתי לה צביטה נותן
וכך נולד לנו הבן"
ואת המורשת הזו מנחילים גם לנכד, וממליצים לו ללכת בדרכי אבות ובנים ולעשות את זה בחולות.
יוסי בנאי בשיר "בחולות"
לצפייה והאזנה ביוטיוב לחצו על התמונה או בקישור כאן
יעברו עוד חמישים שנה עד שהחברה הישראלית תעבור מהפך, תגדיר מחדש את גבולות היחסים בינו לבינה, וייצאו לאור מושגים כמו: "החפצת נשים".
אבל גם היום (2023) יש ערגה לשירים האלה הנכללים בחבילת "השירים העבריים" או "שירי ארץ ישראל היפה". גברים שגדלו כאן בעשורים הראשונים של המדינה והם כבר גימלאים בני "הדור השלישי", יכולים לשמוע בכיף את אחד משיריו הבוטים, במונחים של ימינו, ולהתגעגע לימים אחרים שבהם היה אפשר לומר הכל בלי חשבון.
ונשים ? בנות הגיל השלישי שיאזינו לאחד מהשירים האלה, ימשיכו להרגיש לא בנוח, כמו שהרגישו בימי נעוריהן כשחבורות גברים החפיצו אותן, והן הנמיכו את הווליום של השיר מרוב מבוכה. אם הן מתגעגעות לחיים חפר, זה לכותב המוכשר ששירים שכתב שירים רומנטיים, רכים יותר. שירי אהבה שיכולים גם היום להישמע רומנטיים ולעורר נוסטלגיה לאהבה תמימה שכמהו לה אז והן כמהות לה גם היום.
"השמלה הסגולה" - להקת התרנגולים
לצפייה ביוטיוב לחצו על התמונה או בקישור כאן
"אל תכעסי זה לא אסון" - שלישיית גשר הירקון
לצפייה ביוטיוב לחצו על התמונה או בקישור כאן
האם חיים חפר הביא לידי ביטוי אמנותי את הנורמות החברתיות של השנים ההן או שהוא הנחיל נורמות חדשות והיה למתווה דרך של מערכות יחסים בין גברים לנשים ?
ממרחק השנים קשה לקבוע מה קדם למה - המציאות הקיימת שהשתקפה במילים של שיריו או המציאות שנוצרה בעקבות השירים שפורסמו.
מה שברור זה, שהוא כתב מילים שאחרים לא העזו לכתוב והלך למחוזות שנחשבו בלתי מקובלים ומורדים במוסכמות.
לא רק בנושאים שבינו לבינה.
חפר איתגר את הממסד השלטוני והממסד התרבותי בנושאים שונים, ואלה מצידם נאלצו להציב לו מחסומים, ולומר לו: עד כאן.
על כך ועוד, בפרק הבא:
זהו פרק חמישי במונוגרפיה המוזיקלית על חיים חפר, יוצר ופורץ דרך שכתב מאות שירים פופולאריים שעיצבו את הפזמון והתרבות הישראליים במאה ה-20.
לקריאת כל פרקי הסידרה ותוכן העניינים לחצו כאן