אי אפשר לנתק את פועלו של יוסף ג'י מהתקופה בה חי ופעל.

הוא צמח בעולם בו שלט הכאוס.

ביבשת אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה נעו ונדו מיליוני אנשים, חוצים בקלות את הגבולות הבלתי ברורים בין עיר לעיר, בין מדינה למדינה. במפגש עם הפליטים, בעודו עוסק במלאכת זיוף הדרכונים שיכניסו אותם בשערי ישראל, הבין שהוא יכול לייצר ולשכפל לעצמו את המפתח שיפתח לו כל שער בחיים.

גם בארץ ישראל, אליה הגיע, שרר בלגן. קצת לפני קום המדינה וקצת אחריה היה כאן הרבה רצון טוב אבל מעט ארגון וסדר: בלי צבא מאורגן לגמרי, עם בירוקרטיה בחיתוליה, עם מאות אלפי עולים חדשים שזורמים אל המדינה ללא הרף, ומכפילים את האוכלוסייה. מיישוב עברי קטן ומאורגן בו הכירו אנשים אחד את השני וסיפרו זה לזה מה קורה - צמחה במהירות מדינה עם מיליון אזרחים שיודעים מה נעשה בארץ ובעולם רק באמצעות העיתונים המודפסים שיצאו לאור בחסות הממשלה.

הישרדות היתה שם המשחק, ויוסף גוטמן, היהודי הנודד, שיחק אותה עם מיטב כשרונו. נחוש להצליח בכל מחיר, למרות מוגבלויותיו הגופניות, הוא פילס את דרכו אל העצמאות שתשחרר אותו מתלות במסגרת כלשהי.

 

התרבות הישראלית החילונית עשתה גם היא צעדים ראשונים של עצמאות.

גיבוריה ומעצבי דרכה באו מהמקומות הנכונים – מהפלמ"ח, מהקיבוץ והמושב, מהמפלגה השלטת. הם יצרו קליקות של עיתונאים, אנשי בוהמה – אמנים ובליינים, פוליטיקאים ועסקנים, סטודנטים ומרצים.

הארץ היתה קטנה מדי וקליקה התחככה בקליקה, ישבו אלה לצד אלה בבתי הקפה, דיברו ושתו, שרו וצחקו, ובעיקר נהנו מהחיים. בארץ חדשה שתושביה נאנקו מעול הקיום היומיומי, התקיימו בועות קטנות ומלאות ברוח, מהן יצאו גיבורי התרבות שהותירו את חותמם לדורות.

יוסף ג' התאים לחבר'ה האלה.

הוא לא היה חלק מהם אבל נהג לעבור מבראנז'ה לבראנז'ה, לקבץ סביבו סקרנים שנכבשו מדמותו המרתקת, ומלשונו הקולחת סיפורים. אחרי שהוא הסתלק – שכחו אותו והמשיכו להתהולל. בין כוסית לכוסית, בין סיפור לוויכוח, צצו דמויות ומעשיות, חוברו שירים, נכתבו סיפורים, נהגו תכניות רדיו, הצגות ומופעים. רוח הפלמ"ח וקרבות מלחמת העצמאות ריחפו מעל, ונתנו את הטון. אלה שהיו חלק מההווי של הלוחמים, הנציחו את ההווי בשלל דרכי האמנות בה עסקו.

בין הבולטים שבהם היו חיים חפר ודן בן אמוץ שהוציאו לאור את "ילקוט הכזבים" – אוסף סיפורי הווי שהיו או לא היו, בשדות הקרב של תקופת הפלמ"ח. אחר כך אורי זוהר ויוסי בנאי מצאו כוכב עירוני מהסיפורים והאגדות, שקראו לו סוראמלו, ואותו הם טיפחו.

בין כזבי הפלמ"ח לאגדת סוראמללו השתחל גם הגיבור של חיים גורי שיצא מהבדיה והיה למציאות הזויה ואהודה על כל הקליקות.