בני הנוער הגיעו בחבורות או לבד. בלי הורים. זה היה חלק מהכיף הגדול.

מוסיקה התנגנה ברמקולים הפזורים בכל פינה, מאות נורות צבעוניות נתלו בין העצים הנטועים ברחבי המתחם והשרו אווירה של חגיגה המונית לאלפי הצעירים שרצו לראות הכל. עשו סיבוב עד שהתעייפו ונחו על אחד מרחבות הדשא המטופחות.

לא קל היה לחצות בשלום את הערב כולו. המקום היה גדוש באטרקציות ובאוסף של חוויות בלתי נגמרות, וכל מה שראו ושמעו הציף את החושים והביא את המבקרים אל קצה הדרך, בשערי היציאה, מותשים, עושים את דרכם ברגל אל האוטובוס שלקח אותם הביתה.האוטובוסים היו חלק מהתכנון המוקפד – חברת דן הפעילה קווים מיוחדים, 47, 90 ו-91, שיצאו מהתחנה המרכזית ועברו בנקודות מרכזיות בעיר לאסוף את הבליינים. גם הרכבת תגברה את הסעותיה לטובת הבליינים שהגיעו מחיפה ומירושלים ומהדרום.

על שלושה דברים עמדה עיר הנוער: על הביתנים, על הספורט, על הבידור.

הביתנים
 

הביתנים היו אבני היסוד המרכזיים של העיר.

המדע והטכנולוגיה כיכבו בהם, ומשנה לשנה הם ספקו אטרקציות חדשות שצעדו עם הזמן.

המדע סיפק, כדרכו, את פלאי העולם המודרני והסביר איך הדברים עובדים. הטכנולוגיה התגאתה במכשירים הביתיים - מה"מערכת סטריאופונית" עברו לטלפונים וטלוויזיות ומכשירי וידיאו עד שהגיעו למחשבים מופלאים שעשו פלאים על מסכים גדולים ומגושמים. תמיד היתה גם איזו המצאה ייחודית שהגיעה ממרחקים, ולצידה גאווה מקומית עם חידושים מתוצרת הארץ, למלא את החלל הפטריוטי.

הרוח הפטריוטית הביאה את צה"ל להציג ביתן משלו ובו כלי נשק, את התעשייה הישראלית שהציגה את מוצרי הכחול לבן, ואת אמני הביצוע שהכינו עבודות אמנותיות, מציורי קיר ועד כלי חרס שימושיים.

בשנות השישים, כשעוד היו למארגנים יומרות חינוכיות, נתנו דגש מיוחד על ערכים חברתיים, כמו: הביתן של המועצה הלאומית למניעת תאונות, חוגי שחמט ועבודות יד. סופרים ומשוררים באו להרצות, שחקני תיאטרון הציגו הצגות קאנוניות, והתקיימו סימפוזיונים והיידפארקים של בני נוער על נושאים ברומו של עולם, וגם תחרויות יופי בהם נבחרה "מלכת עיר הנוער".

בשנות ה-70 כבר ניתנו החסויות הראשונות של חברות מסחריות, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב לנוער" התחרו על לב המבקרים, בנק לאומי היה בפנים, וגם קוקה קולה והג'ינסים של ליווייס. תנועות הנוער ניסו את מזלם בביתנים משל עצמם, ואפילו התנועה הקיבוצית נשברה והצטרפה אל החגיגה העירונית. היה לה ביתן אחד שהציג אותה לבני הנוער החדשים בתקווה למצוא ביניהם קליינטים להגשמת החזון הציוני ההולך ודועך בעיר הגדולה.