ג'ו עמר, (1930-2009) היה זמר ומלחין, פייטן וחזן. בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית הוא נחשב כמי שהניח את היסודות של הסגנון המוכר כיום בשם: "מוזיקה מזרחית".

רוב שנות חייו לא התגורר בישראל, אך בשנים המועטות בהן חי בה, החדיר למוזיקה הישראלית צלילים ייחודיים, חדשניים, בסגנון שהיה מוכר ליהודים שעלו מארצות האסלאם (המזרחים") והיה זר לישראלים שעלו מארצות אירופה ("אשכנזים").

ג'ו עמר לא היה הזמר המזרחי הראשון.

כשהוא הגיע לישראל, באמצע שנות ה-50, כבר היו כאן זמרות מזרחיות, והיתה שושנה דמארי, המלכה המוכתרת של המוזיקה הישראלית. דמארי, עולה מתימן, שרה שירים בסגנון מעורב, אירופאי ותימני. שירים שכתבו עבורה יוצרים ישראלים וגם שירי מסורת של קהילות יהודים באסיה. היא גם החצינה את מזרחיותה – בלבוש ססגוני, תימני, ובהגיית המילים עם "ח" ו"ע" גרוניות. זה היה כרטיס הביקור שלה, וככה אהבו אותה ישראלים מכל השכבות והמגזרים.

ג'ו עמר עשה את אותו הדבר, רק בקול טנור גברי עמוק, בדרך קשה יותר, ובעיתוי בעייתי וקשוח. בעבודה עצמית עם שירים שכתב והלחין בעצמו.

הוא הגיע לארץ כעולה חדש ממרוקו, בשנותיה הראשונות של המדינה - שנים של קיבוץ גלויות וערבוב של אוכלוסיות מהגרים מארצות מוצא שונות, מתרבויות שונות, עם טעם מוזיקלי שונה. תוך זמן קצר הצליח לפרוץ את החומות התרבותיות ולהיות כוכב נערץ על המוני ישראלים.

​​

הקריירה המקצועית של ג'ו עמר היתה מוקפדת היטב, ואותה ניהל לבדו לאורך כל חייו הבוגרים, כשהוא חי כיהודי נודד – מארץ הולדתו במרוקו, שם עבר מעיר לעיר, עלה לישראל, ירד ממנה אחרי 13 שנים והיגר לארצות הברית. אחרי כשני עשורים חזר לישראל לתקופה קצרה, ניסה להחיות בה את הקריירה אך לא הצליח, ושב לאמריקה.

בשנות חייו האחרונות חזר להתגורר בישראל, כדי למות ולהיקבר בה, ולהישאר סמל מוזיקלי יהודי-ישראלי.