לקריאת הפרקים הקודמים לחצו כאן
ג'ו עמר - עולה חדש בישראל
יוסף (ג'ו) עמר עלה לישראל ממרוקו, ב-1956.
עד לעלייתו צבר ניסיון חיים עשיר והספיק הרבה, יחסית לבני גילו: למד לימודים תורניים בישיבה, הרחיב את אופקיו בלימודי ספרות מודרנית ושירת ימי הביניים, ולמד עברית משובחת, שהיא עשירה יותר מ"שפת הקודש" הבסיסית של לומדי התורה. במרוקו גם עבד כמורה ומנהל בית ספר, והיה איש קשר בין ממשלת ישראל לבין פעילים ציוניים שארגנו את עליית יהודי מרוקו.
בין לבין, פיתח גם קריירה מוזיקלית - כשליח ציבור בתפילות בתי כנסת, וכזָמָר ונָגָן שבא לשמח את הציבור בטקסים דתיים ומשפחתיים.
בגיל 26 עלה לישראל עם אשתו ובנו הבכור.
במזוודות, בין כל החפצים האחרים שיעזרו לו במולדת החדשה, ארז 10 תקליטים שהפיק, ועשו אותו מוּכָּר בקהילות היהודיות. אלה היו שירים אנדלוסיים, שירת יהודי מרוקו, בערבית מרוקאית.
משפחת עמר הצעירה הפליגה באוניה שהביאה אותם לישראל, בין עשרות אלפי עולים חדשים.
באותם ימים החל גל עלייה שני של יהודי צפון אפריקה - עלייה גדולה במיוחד שהחלה באמצע שנות ה-50.
העולים ממרוקו באו עם מסורת של מאות שנים, ועם אמונה ותקווה שיוכלו להמשיך ולשמרה במדינת היהודים שעליה חלמו אבות אבותיהם. הם עזבו את הארץ בה נולדו וגדלו, את התרבות שהכירו, את אורחות החיים שהיו מורגלים בהם, את שפת הדיבור היומיומית. מעטים דיברו עברית, שפה שלמדו בבית הספר, ועשו בה שימוש רק בתפילות בבית הכנסת או בטקסים יהודיים.
בבואם לישראל, מולדתם החדשה, נקלעו לחברה מבוססת, פחות או יותר, עם תרבות עברית, חילונית. בזרם המרכזי שלה עמדה אידיאולוגיה ברורה: לעצב את דמותו של היהודי חדש - עצמאי, משוחרר מסממני הגולה, דובר עברית תקנית, וערכיו שואבים את השראתם מהתרבות של ארצות באירופה ובאמריקה.
המפגש הבלתי אפשרי בין העולים ממרוקו לבין הממסד שקלט אותם, לא הותיר להם סיכויי הצלחה גבוהים. הם תויגו כ"בני עדות המזרח", כמו כל העולים מארצות ערביות. בשנים הראשונות לאחר עלייתם הסתגרו בתוך קהילותיהם, התפללו בבתי כנסת משלהם, אכלו את מאכלי המטבח שלהם, נישאו בינם עצמם, התאבלו בדרכם ושמחו בשמחות בדרכם.
לג'ו עמר, אחד מהם, היה קל יותר - הוא דיבר עברית רהוטה, ומתוקף עבודתו במרוקו, הכיר אנשי קשר מישראל שיכלו לסייע לו במבוכי הבירוקרטיה של תהליכי הקליטה.
הוא ומשפחתו עברו להתגורר בבית הורי אשתו במושב יד רמב"ם – מושב בשפלת יהודה, שהוקם על ידי משפחות אמידות ממרוקו שקנו שם קרקע ובית עוד לפני עלייתם. בעזרת הקשרים שטווה התקבל להכשרה בסמינר למורים, ובסיימו החל לעבוד כמורה במושב בו התגורר.
את כישוריו המוזיקליים לא הזניח, והתפרנס מהם כעבודה צדדית, להשלמת הכנסה.
הוא כבר היה מוכר בין ריכוזי העולים ברחבי הארץ, והוזמן לנגן ולשיר בשמחות משפחתיות, ושר כחזן בתפילות חגיגיות בבתי הכנסת.
עבודתו בהוראה לא נמשכה זמן רב.
השמועות על הזמר המחונן התפשטה בקרב העולים, וההזמנות המשיכו לזרום. כשהתמלא לוח ההופעות שלו, וההכנסות הצדדיות גדלו, יותר והפכו להיות פרנסתו העיקרית, החליט לפרוש מהוראה ולהתמקד במוזיקה. הקים להקת ליווי עם נגנים שליוו אותו בטקסי חתונה, בר מצווה, ברית מילה, הכנסת ספר תורה, ואירועים חגיגיים אחרים.
ג'ו עמר ולהקתו הראשונה בשנות ה-50
מהמושב יד רמב"ם
ג'ו עמר היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון – זמנם של העולים ממרוקו, קהילה שהלכה וצמחה והיתה לגדולה בין העדות בקיבוץ הגלויות של ישראל. רבים מהם הכירו אותו ואת שיריו ממרוקו, אחרים נשבו בקסם הכריזמה הייחודית שלו, נועם הליכותיו, וקולו העוצמתי.
אהבת הקהל דירבנה את נחישותו להצליח ופיתחה את חושיו המסחריים.
הוא הקליט בארץ כמה תקליטים ובהם שירים מרוקאים בעיבוד שלו, באולפן ששכר. עותקי התקליטים נרכשו ברחבי הארץ ועוררו עניין בארגונים ומוסדות תרבותיים. וכשנשיא המדינה, יצחק בן צבי, ארגן טקס הדלקת נרות חנוכה, בסימן קיבוץ גלויות היהודים מכל העדות ברחבי העולם – נקרא ג'ו עמר להדליק את הנר, לברך ברכה ולשיר באוזני המשתתפים במשכן הנשיא בירושלים.
מכאן המשיך אל הערוץ הבא.
ערוץ הרדיו הממלכתי, "קול ישראל", שידר אז, מדי יום, תוכניות "כבקשתך" לשירים עבריים ולועזיים על פי בקשת המאזינים. תוכניות כבקשתך נפרדות הוקדשו לכל אחת מהעדות שעלו מהגלויות השונות. לתוכנית ששודרה עבור עולי מרוקו, הגיעו בקשות לשירים של ג'ו עמר, אבל מנהלי התוכניות בקושי שמעו עליו. בתקליטייה של הרדיו היו רק מעט תקליטים שלו.
הוא החליט להכיר להם את עצמו.
נסע לירושלים, למשרדים של "קול ישראל", מצויד בתקליטים שלו, שהפיק בישראל ובמרוקו, והתדפק על דלתו של יוסף בן ישראל - עורך מוזיקלי ומנהל "המדור לפולקלור ולמוזיקה מזרחית".
המנהל לא התרשם מהתקליטים שהוקלטו באיכות ירודה, וסרב לשדרם. במקום זה הציע לזמר הצעיר להקליט שירים עבריים בליווי תזמורת ומקהלה, אותם ישדר בתוכניות "כבקשתך" הרגילות, לא באלה של העדות.
זו היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה, והוא קיבל אותה בשמחה.
השיר הראשון שהקליט עמר, "ישמח משה", הקפיץ אותו בבת אחת אל התודעה של מאזיני הרדיו והמוזיקה הישראלית.
1957 - הלהיט הראשון של ג'ו עמר
להאזנה ביוטיוב לחצו כאן
"ישמח משה" הוא הלהיט המזרחי הראשון בישראל, שהולחן והושר על ידי זמר בן עדות המזרח.
התוכן של השיר מבוסס על פסוקים מתוך תפילה יהודית עתיקה. ג'ו עמר אילתר וסידר את המילים שיתאימו ללחן שחיבר, במנעד צלילים רחב, ושר אותם בקול טנור עמוק, עם היגוי בולט של ח' וע' ובתוספת נכבדה של סלסולי מאוואל.
העיבוד של יוסף בן ישראל, בשילוב מקהלה ותזמורת בהרמוניה רבת קסם, עם כלי הנגינה: עוּד, קאנון, וכלי נשיפה ודרבוקה - העניקו לשיר את הגוון מזרחי הייחודי, ושלחו את ג'ו עמר לנצח בהתמודדות עם שירים ישראליים אחרים על ליבו של הקהל בתוכניות הרדיו כבקשתך.
תוך שבועות ספורים "ישמח משה" היה להיט שהושמע ברדיו בתדירות גבוה, והתחבב על ישראלים מכל הזרמים ומכל העדות – אשכנזים ומזרחים כאחד, רבים מהם עולים חדשים. כל אחד מהם יכול היה למצוא בו משהו שיזכיר לו נשכחות: חזנות, אופרה, סלסולים מזרחיים, ניגון של התוועדות חסידית, כלי נגינה יהודיים ממזרח וממערב.
היה בשיר תערובת ייחודית קרובה כל כך למסורת שהלכה לאיבוד בחילוניות שהובילה התרבות הישראלית. אפשר היה לשיר אותו מסביב לשולחן שבת בפנימייה או בצבא, בבית כנסת או בהתכנסות המונית לאירוע או טקס דתי.
ג'ו עמר לא עצר, וחיבר עוד שירים בסגנון הפייטני שהזניק אותו קדימה, כמו: "שלום לבן דודי", שהלחין למילים שכתב המשורר שלמה אבן גבירול, בעידן תור הזהב של יהדות ספרד.
במקביל המשיך להפיק תקליטים ובהם שירים במרוקאית, עבור משפחות הקהילה שהכירו אותם בארץ הולדתם.
השיר "שלום לבן דודי", מתוך תקליט אוסף
להאזנה ישירה ביוטיוב לחצו כאן
כשהוא כבר שחקן בולט בתעשיית המוזיקה הישראלית, הזמר העולה החדש ממרוקו, הלך עוד צעד קדימה: הלחין שירים שכתב בעצמו בעברית הכי מדוברת באותם ימים, בשילוב ביטויים ספרותיים בשפה גבוהה.
את השירים הקליט באולפן הקלטות מקצועי בליווי תזמורת קול ישראל בניצוחו ובעיבודו של יוסף בן ישראל, ההוא מהרדיו, שפתח לו את הדלת לתהילה.
כך בא לעולם תקליט אריך נגן רב מכר, ובו כמה מלהיטיו הגדולים ששודרו שוב ושוב ברדיו והתחבבו על מאזינים בני עדות המזרח ("המזרחים") וגם יוצאי מדינות אירופה ("אשכנזים"):
"ברצלונה" – שיר אהבה לעיר הספרדית עם לחן שמזכיר את המוזיקה האנדלוסית הרווחת בין ספרד לצפון אפריקה.
"הצוענים" – בלדה בסגנון ספרדי בתוספת סלסולים ומאוולים, ועיבוד בסגנון אנדלוסי.
"שיר השיכור" – שיר מחאה שנותן ביטוי למצבם של אחיו לקהילת המזרחים, שאינם מצליחים להיקלט בחברה הישראלית, ומוצאים מפלט באלכוהול.
הוא גם פנה לפזמונאים ישראלים שכתבו לו שני שירים: "כוכבי שקע" (מילים: דפנה עבר הדני) ו"נתן" – שיר לזיכרו של החייל נתן אלבז, גיבור ישראלי שעלה ממרוקו ונהרג כדי להציל את חבריו. את המילים לשיר כתב הפזמונאי עמוס אטינגר.
ב-1960 הוזמן ג'ו עמר להשתתף בתחרות זמר ראשונה מסוגה בישראל: פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי.
במסגרת הפסטיבל הועמדו לבחירה 12 שירים ומבצעים שאמורים לייצג את המגוון המוזיקלי של החברה הישראלית. התחרות התקיימה במוצאי יום העצמאות והיתה אירוע תרבותי מהחשובים ביותר שנערכו בישראל הקטנה שחגגה 12 שנות עצמאות.
באותו ערב, ארבע שנים אחרי שעלה לישראל, ג'ו עמר קיבל את החותמת הממלכתית להיותו זמר ישראלי חשוב ומוערך.
מול קהל של 3,000 איש בהיכל התרבות בתל אביב, ובהשתתפות בכירים בממסד השלטוני, הופיע בדואט עם הזמרת לילית נגר, וביחד ביצעו שני שירים. אחד מהם: "ליל החג" הגיע למקום השלישי בתחרות וזיכה אותם בפרס כספי בתוספת יוקרה ציבורית - המופע נמשך שלוש שעות, שודר בשידור ישיר ברדיו וזכה לאחוזי האזנה גבוהים במיוחד.
השיר ליל החג בביצוע ג'ו עמר ולילית נגר - זכה במקום השלישי
להאזנה ישירה לחצו כאן לצפייה ביוטיוב
ג'ו עמר בהופעה בהיכל התרבות. לבוש אלגנטי, קול של זמיר.
להאזנה ישירה ביוטיוב לחצו כאן
ג'ו עמר היה חריג בנוף הבידור הישראלי, ובכל זאת הצליח להיות בשורה הראשונה של אמני ישראל.
על כך, על הפסגות שהגיע אליהן, על הופעות בחו"ל, ועוד...בפרק הבא:
זהו פרק שני בביוגרפיה של ג'ו עמר – זָמָר, מלחין, יוצר מוזיקלי שהניח יסודות למוזיקה המזרחית בישראל, הגדיר אותה, והחדיר אותה לאוזניהם של הישראלים.
לקריאת כל פרקי הסדרה בתוכן העניינים בקישור הבא :
ג'ו עמר - מבוא למוזיקה המזרחית בישראל
(5 פרקים - קישור נפרד לכל פרק)
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד