לקריאת הפרקים הקודמים לחצו כאן
ג'ו עמר - הרילוקיישן והסמל
1967.
מלחמת ששת הימים וסיומה המזהיר, סחפו את החברה הישראלית אל תוך גל של אופוריה.
אחרי המלחמה יצאו לאור אלבומי ניצחון ושירי ניצחון שפיארו את צה"ל וגבורתו. אמרגנים זריזים ליקטו 12 שירים שעסקו במציאות החדשה, והפיקו אלבום שקיבל את הכותרת: "ירושלים של זהב", על שמו של השיר הראשון בתקליט. השיר המשמעותי ביותר באותם ימים, ביטא את רחשי הלב של הישראלים בעקבות כיבוש העיר העתיקה בירושלים, ואיחודה של העיר אחרי אלפיים שנות גלות.
האלבום, שנמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים, בישר עידן חדש במוזיקה הישראלית.
תחילתו של העידן, במנה גדושה של פטריוטיות – שירי תהילה לצה"ל והחיילים הגיבורים, לכותל המערבי וקבר רחל, לישראל שהיתה מדינה קטנה ונהייתה פתאום גדולה מאד, מרמת הגולן ועד לתעלת סואץ. אחר כך הגיע גל של שירי להקות צבאיות, וזמר חסידי, ושירי רוק ופופ שקיבלו השראה מהמוזיקה שהתנגנה באירופה ובאמריקה.
תעשיית המוזיקה החלה לפרוח והארץ התמלאה בשירים עבריים בסגנון ישן וגם חדש, עם הפקות ועיבודים עשירים. על המגרש המוזיקלי עלו בוגרי להקות צבאיות, וצמדים ושלישיות שהשתלטו על המגרש והיו לכוכבים מבוקשים בהופעות ותקליטים. הם נהנו מהערצה של בני נוער ושיריהם דורגו במצעד הפזמונים שחרץ גורלות והכריע מי יהיה פופולארי ומי יישכח וייעלם מהזירה.
ג'ו עמר לא היה כאן בימי המלחמה.
הוא היה בחו"ל, בסיבוב הופעות, והגיע מיד אחריה, כדי לעשות מה שעשו כל האמנים האחרים – גויס למילואים ויצא אל השטח, לבדר את החיילים בשיריו. כשסיים את שירות המילואים, חזר להמשיך את סיבוב ההופעות באמריקה הגדולה.
אף שיר שלו לא נכלל בתקליט רב המכר, "ירושלים של זהב".
הוא ניסה להשתלב בגל החדש והוציא תקליט שירי ניצחון: "Israel's Songs Of Victory". ותרם שיר משלו לשירי המלחמה הישראלים: "מקונייטרה עד קנטרה". השיר הושמע ברדיו מדי פעם, אך לא זכה לתהודה שזכו לה שירי המלחמה אחרים.
מבט על עטיפת התקליט יכול לרמוז על הכיוון אליו פנה באותם ימים.
הכיתוב עליה באנגלית, ומוצגת בה מפת ישראל החדשה לאחר מלחמת ששת הימים. יש בעיצוב הזה קריצה לקהל יהודי מחוץ לישראל, ובמיוחד לאמריקאים ולאמרגנים שהזמינו אותו שוב ושוב, והיו מוכנים לשלם לו הרבה כסף כדי להחתים אותו על חוזה הופעות קבוע.
השיר מקונייטרה עד קנטרה
בתקליט שירי הניצחון של ג'ו עמר
להאזנה לחצו על התמונה או כאן בקישור ליוטיוב
הסגנון של ג'ו עמר נסוג לשולי המגרש המוזיקלי.
לא היה לו מה לחדש בשוק הבידור שהחל לפרוח אחרי ששת הימים. הוא הסתפק בהוצאת תקליטי אוסף של להיטיו הגדולים ושיבץ ביניהם גרסאות כיסוי לשירים עבריים מוכרים, כאלה שהתפרסמו על ידי מבצעים אחרים.
גם במשפחות המזרחיות דעכה ההתלהבות מהסגנון, אפילו אצל קהל הבית שלו, עולי מרוקו.
בני הדור הצעיר של העולים החדשים, צמחו אל המציאות החדשה ושאפו להשתלב בחברה הישראלית ובתרבותה. מה שהציעה להם התרבות, הם לקחו - האזינו לשירים העבריים במקצבים החדשים ורקדו לצלילי המוזיקה של החיפושיות, והאבנים המתגלגלות וכל הלהקות והזמרים ששינו את המוזיקה בארץ, כמו בכל העולם.
הוריהם, שהתבגרו ועברו ייסורי קליטה קשים יותר בהוויה הישראלית, המשיכו לאהוב את שיריו, ולהתרפק על תרבותם הנשכחת אבל מזה ג'ו עמר לא יכול היה להתפרנס.
כסף גדול חיכה לו בארצות הברית.
הוא המשיך לטוס על הקו ישראל-אמריקה, והאריך את שהותו שם יותר ויותר, נהנה מחיבוק חם ועשיר של יהודים בעלי ממון, וישראלים יורדים. הוא שהה שם שבועות ארוכים, נושא עימו מורשת ומסורת וטעם ישראלי ייחודי שכובש את קהל מעריציו בגולה הישראלית הגדולה של ניו יורק. שם גם שר שירים ביידיש להנאתם של היהודים האמריקאים שהיגרו אליה מאירופה.
הנסיעות התכופות עייפו אותו, עד שהחליט סופית כי מקומו שם, בגולה הרחוקה.
ב-1969 - שלוש עשרה שנים בלבד אחרי שעלה לישראל באניה, עזב אותה במטוס נוסעים. ארז מזוודות וטס עם בני אשתו וארבעת ילדיו להתגורר בברוקלין, מעוז יהודי שמרני. חתם על חוזה הופעות עם אמרגנים ידועי שם, והופיע במועדונים המוכרים לכל ישראלי שביקר באמריקה.
משם המשיך לצאת למופעים בכל רחבי העולם, ואין יבשת אחת שלא ביקר בה באחת מהקהילות היהודיות – להופעה בידורית או כחזן בבתי כנסת.
מדי שנה קפץ לביקורי מולדת בישראל, לקונצרט אחד או שניים, להופיע בפני מעריציו הוותיקים שכבר התערו בארץ, להזכיר להם נשכחות מעברם המשותף בשנות הקליטה.
גיחותיו לארץ השאירו אותו בתודעה של ישראלים, מכל העדות והמגזרים, שעשו לו כבוד ושמרו לו פינה חמה בליבם. הוא עשה להם טוב בנשמה, וכל הופעה שלו שמרה על גחלת לוחשת של מוזיקה בטעם מזרחי, מקורי - סגנון שהלך ונעלם בין גלי המוזיקה החדשה ששטפה את הארץ.
הגחלת המשיכה ללחוש עוד כמה שנים עד שהחלה לבעור שוב.
בתחילת שנות ה-70, יצא לדרך "פסטיבל הזמר המזרחי" הראשון.
הפסטיבל העלה אל הבמה באופן רשמי, ובחסות ממלכתית, את הזֶמֶר המזרחי.
עוד לא ידעו מהו בדיוק מהו הסגנון הזה, ואיך הוא נשמע, אבל היה ברור שהוא נותן ביטוי לשליש מאזרחי ישראל בני "עדות המזרח" ("מזרחים"). לתרבות שהשאירו מאחור, בארצות מוצאם. למוזיקה שאוזניהם היתה רגילה לה והיא שונה מכל הסגנונות המוזיקליים האחרים שנשמעו בישראל.
מאז ובמשך שנים רבות המשיך הפסטיבל להתקיים מדי שנה, וקיבע את המוזיקה המזרחית בתודעה של הישראלים עד שהיתה חלק משמעותי בתרבותה.
אורח כבוד בהם היה ג'ו עמר, פורץ הדרך של כל הזמרים המזרחיים שבאו אחריו.
ג'ו עמר בהופעת אורח בפסטיבל הזמר המזרחי
להאזנה וצפיה ישירה ביוטיוב לחצו כאן
במשך שני עשורים טיפח ג'ו עמר קריירה מוזיקלית עשירה, חי חיים נוחים, והיה חלק בלתי נפרד מהסצנה המוזיקלית של יהודי ארצות הברית בקהילותיהם מניו יורק ועד קליפורניה.
ממקומו הנינוח באמריקה השקיף על הנעשה בישראל, ראה את הזמרים המזרחיים שממשיכים את דרכו, ורווה נחת.
אחרי 18 שנים תקפו אותו געגועים לישראל, והוא ניסה להשתקע בה מחדש.
כאן מצא כבר כוכבים חדשים שאימצו את הסגנון שלו, ולקחו אותו למחוזות אחרים. נתנו לו מקום של כבוד אבל לא כל כך קידמו אותו.
הוא שב להתגורר באמריקה, קרוב לילדיו ולבני משפחתו. לאחר מות אשתו החליט לחזור לישראל ולבלות בה את שארית חייו, עד פטירתו בגיל 79.
פלייליסט שירי ג'ו עמר
לצפייה והאזנה ביוטיוב לחצו כאן
בפרק הבא: הסגנון המוזיקלי של ג'ו עמר.
יצירתו של ג'ו עמר מגוונת במיוחד. הוא שר שירים עבריים, שהיו להיטים גדולים, שר פיוטים של קהילות יהודי מרוקו, שר חזנות של קהילות יוצאי אירופה.
על כך, ועוד, בפרק האחרון, בקישור הבא:
זהו הפרק הרביעי בביוגרפיה של ג'ו עמר – זָמָר, מלחין, יוצר מוזיקלי שהניח יסודות למוזיקה המזרחית בישראל, הגדיר אותה, והחדיר אותה לאוזניהם של הישראלים.
לקריאת כל פרקי הסדרה בתוכן העניינים בקישור הבא :
ג'ו עמר - מבוא למוזיקה המזרחית בישראל
(5 פרקים - קישור נפרד לכל פרק)
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד