חג יהודי שנחגג בישראל מדי שנה במשך שמונה ימים, ובעיקר שמונה לילות.
לעומת חגים אחרים בלוח השנה הישראלי, חנוכה נמצא בדרג משני בחשיבותו.
יש לו סממנים של חג, כמו: טקס מסורתי, מאכלים ייחודיים, תפילות וברכות – אך כל אלה משתלבים בשיגרה היומית ולא שוברים אותה לגמרי. לכל היותר מחייבים שינוי בסדר היום של העבודה והמסחר.
כמו חג הפורים שנחגג כחודשיים אחריו – זוהי בסך הכל אתנחתא קלילה בין עונת החגים הגדולה (ראש השנה וסוכות) לבין חג הפסח; טעימה של מסורת ופולקלור עם הזדמנות לחזק שורשים ומורשת; עוד סיבה למסיבה ולהרמת מצב הרוח המשפחתי והקהילתי, בלי לשבור את השיגרה.
הסיבה לחגיגה: הודיה לאלוהים על "נס חנוכה" שהתרחש לפני כ-2000 שנה. אפשר לקרוא את התקציר שלו בהמשך, ובהרחבה: בערך חנוכה בוויקיפדיה.
הסמל המרכזי של החג: מנורה עם שמונה קנים להדלקת שמונה נרות, ועוד נר אחד בנפרד, מחוץ לשורה (שנקרא: שָמָש). במורשת היהודית היא נקראת "מנורת חנוכה", ובעברית מדוברת שאותה מכיר כל ישראלי: חנוכייה.
החנוכייה ניצבת במרכזו של טקס הדלקת נרות קבוע מדי ערב, שמטרתו לזכור ולהזכיר את נס חנוכה.
חנוכה הוא חג של חורף.
יומו הראשון נקבע על פי לוח השנה העברי, בתאריך: כ"ה בכסלו. ובהתאמה ללוח הגריגוריאני: מתישהו בין החודשים נובמבר ודצמבר, עם אפשרות לגלישת חלק מהימים גם לינואר.
מזג האוויר חורפי ונע בין גשמים, קור ואפילו שלגים, לבין שמש חורפית שמפציעה מבין העננים. הימים קצרים ביותר, השמש שוקעת מוקדם מאד, ומיד עם רדת החשיכה מתחילה הפעילות החגיגית והמשמעותית: טקס הדלקת נרות החנוכייה.
הטקס נעשה על פי כללים מסורתיים שעברו מדור לדור ולא השתנו במשך כ-2000 שנה: בערב הראשון מדליקים נר אחד, הנר הראשון. בערב השני - 2 נרות...וכך הלאה עד הערב השמיני בו מדליקים שמונה נרות. בנוסף, מדליקים בכל ערב נר אחד נוסף, הנמצא במרכז החנוכייה, בולט מחוץ לשורה.
הדלקת הנרות היא עניין משפחתי, ועל פי המסורת מנהל אותה גבר, בדרך כלל אבי המשפחה. ככל שהמשפחה מורחבת יותר – זו סיבה להתכנסות עם אופציה להזמנת קרובים וחברים.
במשפחות דתיות ומסורתיות – טקס הדלקת הנרות הוא חובה ומצווה, והם יקיימו אותה במשך שמונה ערבים, ערב אחר ערב, על פי כללי ההלכה היהודית, עם ברכות ומזמורים בעלי אופי דתי, ייחודיים לחנוכה. מיד לאחר הטקס יטעמו החוגגים את אחד ממאכלי החג – סופגניה או לביבה.
במשפחות חילוניות לא מקפידים על טקס קבוע, ומסתפקים באירוח חד-פעמי או בהשתתפות כאורחים באירוע הדלקת נרות של אחרים, שם גם ינשנשו מאכלי חג וישירו שירים עממיים הקשורים לחנוכה, שירים בעלי אופי מסורתי ולאומי.
בקהילות שונות יקיימו טקס הדלקת נרות מרכזי עבור קהל משתתפים רב, בדרך כלל בערב הראשון של החג. זו הזדמנות לקבץ את חברי הקהילה, וליצוק תוכן שיהיה חלק מגיבושה. כך עושים גם בכל בסיסי הצבא הפרוסים בכל רחבי הארץ, במתנ"סים, בבתי דיור מוגן, בבתי מלון, באולמות תרבות.
בהמשך, כל אחד יקיים את הטקס, אם ירצה ועל פי השקפת עולמו, בביתו או בבית אחר.
2003 - נשיא המדינה ראובן ריבלין בטקס הדלקת נרות עם חיילי צה"ל
(צילום מארק ניימן לע"מ)
המקום הבולט ביותר בו מורגש החג: במערכת החינוך.
בשמונת ימי החנוכה מוסדות החינוך בישראל יוצאים לחופש – מגני הילדים ועד בתי ספר התיכון. החופשה הקצרה יחסית, משבשת מעט את הגעתם לעבודה של ההורים למשך שבוע, אך בעבודה – העסקים כרגיל. רוב המעסיקים ידאגו לשתף את העובדים בתחושת חג ויערכו אירוע חד-פעמי ובו יחלקו סופגניות וידליקו נרות חנוכייה סמליים.
בעסקי הבידור - הרבה אקשן. יש הרבה ילדים ובני נוער בחופש, והם קהל היעד של פסטיבלים, הצגות וסרטים. במגזר הדתי ינצלו את ערבי החנוכה למופעים ייחודיים בעלי אופי דתי/מסורתי. ואלה כמו אלה, ייערכו באולמות סגורים ולא תחת כיפת השמיים. מזג האוויר הקר, מחייב את המשתתפים להגיע מעילים ומטריות.
ענף התיירות רגוע, יחסית.
זוהי לא "עונה בוערת" כי לישראלים אין סיבה מיוחדת לצאת לנופש ופנאי. תיירים מחו"ל יגיעו לישראל לא בגלל חנוכה אלא בגלל החגים הנוצריים, סילבסטר וחג המולד, שממוקמים על לוח השנה קרוב לחנוכה, והם סיבה טובה לצליינים ומאמינים לבקר במקומות הקדושים להם, כמו: ירושלים, בית לחם או נצרת. ואם במקרה, אחד מימי החנוכה "נפגש על הלוח" עם חגי הנוצרים, הם יחוו בתפאורה ישראלית ייחודית: שילוב מקסים של אורות עצי אשוח עם נרות חנוכה.
מי שמבקר בישראל באחד משמונה ימי החג, ימצא מדינה שהכל בה מתנהל כרגיל.
רק רמזים שונים פרושים ברחבי השטח: פה ושם אפשר לראות חנוכייה חשמלית דולקת במבני ציבור וברחובות הערים הגדולות, תורים ארוכים לקניית סופגנייה בקונדיטוריות ובתי מאפה, אימהות וילדים ליד אולמות הבידור ופקקים בכבישים המובילים לשם. בערוצי התקשורת יזכירו את היום כבדרך אגב, בטלוויזיה ישדרו קליפים קצרים מהדלקת נרות ביחידה צה"לית או מיישוב מרוחק בצפון או בדרום, ויחזרו לתוכניות הבידור הרגילות.
חנוכיה עם נורות חשמל
על מגדל המים של קיבוץ בארי
חנוכה הוא חג של כל היהודים בכל קהילותיהם ברחבי העולם.
בישראל, מדינת היהודים, ימי החג משלבים סמלים דתיים ולאומיים שמלווים את סדר היום בתפאורה ייחודית עם פריטי מסורת מייצגים. הנה כמה מהם:
הסופגנייה - מאכל בָּצֶקִי עמוס קלוריות במילוי ריבות או שוקולד. הסופגנייה שהובאה לישראל על ידי העולים שהגיעו מארצות אירופאיות, ובמשך השנים קיבלה מעמד של מאכל לאומי. ויש לה אחות שנקראת: ספינג', שגם היא כולה בצק ממותק, והיא עלתה לארץ יחד עם היהודים שעלו לישראל מארצות האיסלאם באסיה ובצפון אפריקה.
סביבון – צעצוע מסורתי שמככב כמשחק מזל אצל ילדים ובני נוער. כיום רק מעטים משתמשים בו אך הוא נשאר סמל.
דמי חנוכה – מנהג מסורתי שבמסגרתו מקבלים הילדים מהסבא והסבתא, מהדוד או הדודים, סכום כסף קטן לבזבוזים שוטפים. גם המנהג הזה כבר לא ממש מקובל בימינו, אבל המונח עדיין קיים.
שירים לחג – ביניהם שירים דתיים, ושירים בעלי אופי חילוני/לאומי.
חנוכייה, סופגנייה, סביבון
חתיכות היסטוריה
סיפור נס חנוכה עובר מדור לדור ומניע את מסורת החג למעלה מ-2000 שנה.
הוא מבוסס על התרחשות היסטורית בתקופה בה ישבו יהודים בארץ ישראל במסגרת אוטונומית, בהנהגת שושלת החשמונאים.
תמצית הסיפור: מרד שהנהיגו החשמונאים, נגד השליט היווני שדיכא אותם והעז לחלל את בית המקדש, המקום המקודש ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. מנהיג המרד, יהודה המכבי, הצליח להביס את הצבא הזר, שחרר את ירושלים, ולאחר טיהור בית המקדש, נחנך הבית מחדש.
חנוכת הבית היא הבסיס הרעיוני לחגיגה.
הסמל המייצג שלה: מנורה שנמצאה בבית המקדש. נרותיה דלקו שמונה ימים רצופים למרות שכמעט ולא נותר שמן בקנים. ממש נס - הלא הוא נס חנוכה, שמביא לידי ביטוי את הסיוע האלוהי לניצחון היהודים על צבא גדול של אימפריה עצומה.
במשך אלפיים שנה, חגגו היהודים בכל קהילותיהם הפזורות ברחבי העולם, את רעיון הנס, זכרו והזכירו אותו שוב ושוב באמצעות הדלקת הנרות, ותפילת הודיה לאלוהים על כך.
שמו של יהודה המכבי נשמט מהמורשת, והתפילות והברכות כוונו אל הנס השמימי.
חנוכה נחגג בצנעה, בעיקר סביב הדלקת הנרות בכל ערב בחוג המשפחה, ונחשב עוד פריט בנרטיב המורשתי של העם היהודי הגולה מארצו ומפוזר בין עמים אחרים. החג הנציח את הקשר המיוחד של העם עם אלוהים המגן עליהם בעת צרה.
מנורת חנוכה מפולין, המאה ה-18 במוזיאון ישראל
בתחילת המאה ה-20, כשהחלה פעילותה של התנועה הציונית, קיבל החג גוונים נוספים.
הציונות חידדה את הלאומיות העברית החדשה בארץ ישראל, על חשבון דחיקת רעיונות דתיים. מתווי דרכה של התנועה, רובם בעלי השקפת עולם חילונית, ביקשו להתנתק מהמורשת הגלותית ולהזרים דם רעיוני חדש לד.נ.א. של העם היהודי. הם עשו זאת בשילוב מונחים נרטיביים שהתאימו לחזון הציוני: השאיפה להקים מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
במסגרת הארגון הרעיוני המחודש, סיפור חנוכה קיבל תוספות ועדכונים שמנציחים את הגבורה היהודית, את האומץ להרים ראש ולא להיכנע לדיכוי של עמים אחרים. בלט בהם חלקו של יהודה המכבי, שהועלה לדרגת גיבור לאומי שהעז לחולל מרד ולהביא לתקומת העם היהודי.
כשהחלה ההתיישבות היהודית מחדש בארץ ישראל, בהנעת התנועה הציונית, חנוכה נכנס לרשימת החגים הלאומיים. מערכת החינוך של היישוב היהודי, שפעלה תחת שלטון המנדט הבריטי, יצאה לחופשה של שמונה ימים. במהלכם, הוטמע בדור הצעיר סיפור הגבורה של יהודה המכבי וצבא החשמונאים.
המיתוס הלך והתעצם גם ביישוב היהודי כולו – שירים עממיים הושרו לכבודם, רחובות בערים הגדולות נקראו על שמם, וקמו ארגונים חברתיים וספורטיביים נושאי השם "מכבי", שקיבל נופך לאומי.
1952 - ילדי הגן במעברה מדליקים נרות חנוכה
הנרטיב הציוני של חנוכה התבסס לאחר הקמת המדינה, ב-1948.
אז גם נוסף למיתוסים הישראליים המשפט: "מעטים מול רבים" - משפט שמבטא את הרוח הישראלית של המדינה היהודית הקטנה. שלושת המילים נאמרו בהשראת מלחמות החשמונאים, והעלו על נס את האומץ להילחם נגד אויבים רבים הנלחמים בה ומקיפים אותה מכל עבריה.
בעשורים הראשונים של המדינה, ימי חנוכה המשיכו לשאת את סמלי הגבורה והאומץ. מתווי הדרך של החברה הישראלית שילבו את שירי החג, ברוח הציונית, בעוד שירי ההודיה לאלוהים נדחקו מעט הצידה, אך לא נעלמו לגמרי.
הדלקת הנרות המשיכה להתקיים על פי המסורת, ולא שינתה את הפורמט הבסיסי של חג בדרג הנמוך, כזה שלא עוצר את שגרת החיים היומיומיים. חנוכה היה לחג משפחתי עם דגש על הנחלת המורשת לילדים. הם זכו לקבל "דמי חנוכה" – סכום כסף סמלי שנהגו להביא להם המבוגרים, הם שיחקו בסביבון – סוג של משחק מזל עם אלמנטים דתיים. והם אכלו את הסופגנייה המתוקה עם הריבה.
מתחילת המאה ה-21, השתנתה האווירה בחברה הישראלית.
הדת והמסורת קיבלו מקום נרחב יותר, והשפיעו גם על ימי החנוכה. טקס הדלקת הנרות נפתח באמירת הברכה המסורתית ונלווים לה שירי דת ושירים לאומיים, אלה לצד אלה.
זה הולך בערך כך:
מכינים את החנוכייה עם הנרות, ברגע שניתן האות - אחד הנוכחים חבוש כיפה לראשו מחזיק את נר השמש ביד ומברך בלחן קבוע: בָּרוּךְ אַתָּה אָדוֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה. כולם סביבו עונים: "אמן", עם הארכה של המילה: ָא-הָא--מֶן. המברך מדליק נר אחרי נר, ומיד כולם פוצחים באחד משירי החג, כמו: "מעוז צור ישועתי", או "חנוכייה לי יש".
במלאת למדינה 75, שמונת ימי חנוכה ממשיכים להתקיים במתכונת המשלבת מסורת ורעיונות לאומיים, ואינה חורגת מהשיגרה.
אירועים ופסטיבלים נחגגים בסימן אור (בהשראת נרות חנוכה), הסופגנייה ממשיכה לככב כמאכל הלאומי, ולצידה האחות הבצקית, ספינג'. הלביבה נדחקה מעט הצידה, יחד עם הסביבון ודמי חנוכה, שכבר אינם רלוונטים בעידן משחקי המחשב וכרטיסי אשראי, והילדים ממשיכים ליהנות מחופשה של שבוע בה יחפשו להם ההורים תעסוקה.
בערב השמיני והאחרון, החנוכיות מוארות בשלמותן מציגות שורה מלאה בשמונה נרות עם הנר התשיעי הקבוע (שָמָש).
למחרת יכבו החנוכיות הציבוריות ברחובות הערים, ומדינת ישראל תחזור לסדר היום הרגיל, טובל בגשמים של חורף.
חפיסת נרות חנוכה שנמצאת בכל סופרמרקט ישראלי - לפני חנוכה וגם אחריו
ובמרכזים קהילתיים של יהודים בכל רחבי העולם
בתוכה: 44 נרות, בדיוק כמספר הנרות שמדליקים לאורך שמונת ימי החנוכה
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
