חג סוכות
חג ישראלי, ארוך ומתמשך, שנחגג עם סממנים של מסורת יהודית, וגם בלי.
סוכות הוא השלישי והאחרון בעונת החגים הגדולה (אחרי ראש השנה ויום כיפור). הוא נמשך שמונה ימים נטו, ונוספים להם עוד יומיים - אחד לפני החג, ואחד אחריו. ובסך הכל 10 ימים שהם ימי חופשה רשמית של כל אזרחי ישראל, יהודים ולא יהודים.
הסממן המסורתי הבולט והמוּכָּר של החג הוא מבנה ארעי, ה"סוּכָּה", שבה מתכנסים משפחות וחברים לארוחות חגיגיות ויומיומיות.
על פי המסופר בתורה, מבנים כאלה, סוכות, שימשו למגוריהם של בני ישראל שיצאו ממצרים. אלפי שנים אחר כך, אותו מבנה ארעי הוא פריט מקודש ביהדות, והשימוש בו מזכיר את סיפור יציאת מצרים - אחד היסודות החשובים במורשת היהודית.
הסוכה המודרנית מוקמת בשטח פתוח, בדרך כלל במרפסת של דירה, בחצר או בשטח פתוח. היא מורכבת מארבע דפנות עשויות מעץ או מבד, ומעליה סכך של ענפי עצים. הקידמה והכלים המודרניים מאפשרים לרכוש ערכה מושלמת לבנייתה מהדפנות ועד הקישוטים הפנימיים, הכל מוכן ונמכר בתשלומים נוחים.
מלבד הסוכה, בולטים בחג עוד ארבעה סממנים יהודים, וכולם מן הטבע: ענף הדקל (שנקרא במסורת היהודית: לולב), פרי האתרוג, וענפים של שיח ההדס, ושיחי ערבה. כולם יחד נקראים "ארבעת המינים" ולהם תפקיד משמעותי אך ורק בשעת התפילה היומיות של אחד מימי החג בבתי הכנסת.
עוד על סוכה וסוכות, ועל ארבעת מינים קראו בויקיפדיה
(או לחצו על התמונה)
סממני המסורת של חג סוכות נשמרים בהקפדה על ידי משפחות יהודיות במגזרים הדתיים והמסורתיים – כאלה שהולכים יום יום לבית כנסת ואוכלים כל ארוחה בסוכה תקנית על פי ההלכה היהודית.
כל השאר, רוב תושבי ישראל היהודים מהמגזר החילוני, מכירים את הסוכה מרחוק, וכמעט לא עושים בה שימוש. סוכות מעטות נבנות בבנייני דירות בכל רחבי הארץ, ורק מי שיש לו בית עם חצר, או דירת גג – יכול להקים סוכה ארעית, לקשט אותה בשילוב בני המשפחה, ולהכין להם ולאורחים סעודה חגיגית, בדרך כלל בערב הראשון של החג.
מיקומו של החג בלוח השנה הוא בתקופת הסתיו, בין ספטמבר לאוקטובר, והתאריך המדויק נקבע לפי לוח השנה העברי - י"ד בתשרי, ארבעה ימים אחרי יום כיפור.
הסמיכות הזו מאפשרת למשפחות רבות לנצל את ה"גשר" בין שני הימים ולצאת לחופשה ממושכת בארץ או בחו"ל. גם מערכת החינוך כבר התיישרה עם הנוהג הזה שהתפשט בכל הארץ, ומשביתה את הלימודים למשך שבועיים רצופים – החל מערב יום כיפור ועד אחרי סוכות.
הגשר הארוך מסמן את סוכות כאחת מעונות החופשה הרשמיות בהן המונים יוצאים לבלות בארץ ובחו"ל, במזג אוויר סתווי ונוח, ובהתאם, מקפיץ את מחירי הנופש.
היום האחרון של חופשת חג הסוכות הוא גם היום האחרון של עונת החגים הגדולה.
למחרת קמה מדינת ישראל לעידן מתמשך של פעילות שוטפת ורגילה שתימשך כחצי שנה, וכל עניין שקודם לכן נדחה עד "אחרי החגים", זה הזמן לעסוק בו.
למעלה: מתפללים בסוכה עם ארבעת המינים
למטה: אירועים עירוניים לחיפאים חילונים
לחג סוכות השפעה על הנוף האורבני בישראל.
בעשורים האחרונים של המאה ה-20 החל גידול ניכר של אוכלוסיית המגזר החרדי, ובה משפחות שמקיימות את מצוות הסוכה. משפחות אלה בוחרות לגור בשכונה חרדית מובהקת ובדירות שנבנו עם "מרפסת סוכה" בולטות.
הצורך במרפסת סוכה הביא לבניית אלפי בנייני מגורים ללא סימטריה בחזית, כמקובל בבניינים רגילים. בבניינים אלה, השטח הפנימי של כל דירה שונה מהדירה הצמודה אליה ומהדירות מעליה. המרפסת של כל דירה, בנויה כך שתהיה בולטת ופתוחה לאוויר ללא כל בנייה אחרת מעליה. הסיבה לכך היא הקפדה על מצוות בניית סוכה לפי התקן ההלכתי של סוכה כשרה. תקן זה קובע כי הסכך המכסה את הסוכה, חייב להיות גלוי לשמים.
בניינים עם מרפסות פזורות ובולטות ללא רצף אחיד, הוא מראה ייחודי שאינו קיים בשום מדינה בעולם, למעט מדינות עם אזורים שבהם ריכוזי אוכלוסייה יהודית חרדית, כמו ארצות הברית.
בניין מגורים עם מרפסות סוכה בעיר בני ברק
חתיכות היסטוריה
חג סוכות נחשב מאז ומתמיד, עוד לפני קום המדינה, כחג ארוך ומתמשך שנותן כבוד למסורת היהודית אבל מנוצל לחופש ובילוי.
אחרי קום המדינה, ובמשך כשני עשורים, המשיכו את המסורת ואף נעשו מאמצים לחזק את המשמעות המקורית ולהעשירו בתוכן דתי ומסורתי. בכל זאת, ישראל היתה למדינת היהודים והחג הולך עם העם לכל מקום בו שהו בגלות במשך אלפיים שנה.
במערכת החינוך – בגנים ובבתי הספר היסודיים - הקדישו שיעורים רבים לחג ומשמעויותיו, והארץ מלאה בסממני מסורת - המוני סוכות נראו במרפסות, על הגגות, בחצרות, בשטחי ציבור ובשטחים הפתוחים הרבים בכל יישוב.
ישראל היתה אז, בשנות ה-50 וה-60, מדינה קטנה, לא צפופה, עם בנייה עירונית נמוכה – עד שלוש או ארבע קומות לבניין. החצרות היו משותפות לכל הדיירים, ללא חניית מכוניות, וניטעו בה עצים וערוגות פרחים. כשהתקרבו ימי החג שיתפו פעולה כמה משפחות ובנו יחד סוכה בחצר, בהסכמת כל הדיירים, לטובת מי שמקפיד על ארוחה בסוכה. הרבה ישראלים ניצלו את ההזדמנות לחזור אל מסורת שהביאו מארצות הגלות, וראו בכך הזדמנות להתחבר למורשת היהודית ולחבר אליה גם את הילדים.
ימים אחדים לפני החג, נפתח "שוק ארבעת המינים" בכל עיר שהחשיבה את עצמה, ובו דוכנים למכירה משולבת של לולבים, אתרוגים הדסים וערבות. השווקים המו מקונים שמיהרו להצטייד בפריטים המסורתיים, גם אם לא עשו בהם שימוש רב במהלך החג, אבל מסורת היתה מסורת, במיוחד אצל אלה שזכרו אותה מארץ הולדתם בגלות.
בניית סוכה העסיקה רבים מילדי ישראל, דתיים וחילוניים. הם יצאו לחפש קרשים לבניית סוכה, לקטוף סכך מהעצים, וענפי ערבות מהנחלים. יותר מכל התחברו הילדים לקישוט הסוכה שנבנתה. כל סוכה שכיבדה את עצמה היתה מקושטת בשרשראות נייר מצועצעות, בלונים וכדורי נייר, ופסוקים ופתגמים לחג שנכתבו על נייר בריסטול. בערים גדולות התקיימה תחרות הסוכה היפה ביותר, וחברי ועדות השיפוט יצאו למאות סוכות לחפש את היפה ולהעניק לה תעודת הצטיינות רשמית. אפילו בקיבוצים החילונים לקחו ברצינות את פרויקט בניית סוכה והעסיקו בה את ילדי הקיבוץ. הקיבוצים גיוונו את המשמעות הדתית בסמלים מן הטבע וחגגו את היות החג יום חגו של האסיף.
כבוד מיוחד נשמר ליום האחרון של החג.
יום זה, נקרא יום "שמחת תורה" ובו חוגגים את סיום הקריאה השנתית בתורה. לקראת היום הצטיידו הילדים בדגלים שעליהם סמלי מסורת., והמוני ישראלים, דתיים וחילונים, יצאו לכיכרות מרכזיות ולרחבה שליד בית הכנסת המקומי כדי לרקוד ולחגוג עם ספרי תורה כמיטב המסורת היהודית.
אירועי שמחת תורה ברחבי הארץ
עיתון "למרחב" 1965
סוכה פתוחה בירושלים בשנת 1967
צילום: יעקב רוזנר, ארכיון קק"ל
בשנות ה-70, מעמדה של הסוכה החל לרדת.
הבנייה העירונית הלכה והצטופפה, שטחים פנויים נמסרו לקבלנים שבנו בניינים גבוהים עם מספר רב של קומות. החצרות הפכו לחנייה של כלי רכב, והמרפסות נסגרו לטובת בניית חדר נוסף.
בעשורים הבאים התבגרו ילדיהם של העולים משנות קום המדינה, הקימו בעצמם משפחות. האפשרות שלהם לבנות סוכה הצטמצמה, והם לא טרחו להתאמץ כדי לשמור את המסורת – לא בסוכה, לא בארבעת המינים. וככל שהתרחקו מהמסורת, היה להם קל יותר לחפש לעצמם מקום של נופש ובילוי בחו"ל. שם היו רחוקים מכל סממן יהודי.
במלאת למדינה 75 שנים, רק במגזרים הדתיים יש משמעות מיוחדת לסוכה. אצלם בנו בניינים עם מרפסת סוכה, הם ממלאים את שווקי ארבעת המינים וקונים לעצמם סט מהודר לקראת התפילות בבתי הכנסת בהם יתפללו. וכשהם מבלים בנופש ברחבי הארץ ימצאו לעצמם מסעדות ובתי מלון שיבנו למענם סוכה.
כל היתר נהנים מהחג האחרון בעונת החגים הסתווית, רגע לפני בוא הימים של "אחרי החגים", כשיעברו כולם לסדר יום שגרתי עם כל הרע והטוב שיש בו.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת הזמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
