הוּלֶדֶת הלהקות הצבאיות
ההיסטוריה הישראלית לא חוגגת יום הולדת ללהקות הצבאיות.
אין יום כזה ואין נקודת זמן מוגדרת לתחילת הפעילות שלהן.
למעשה, לא מדובר בלהקה אחת אלא באוסף גדול מאד של הרכבים מוזיקליים שונים שהוקמו לאורך עשרות שנים, ובתהליך מתפתח שהחל עוד לפני קום המדינה, לפני שהיה לה צבא מסודר ומאורגן - כשארגוני המחתרות לחמו נגד הבריטים, ואפילו קודם לכן, בימי "הבריגדה היהודית" שלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה.
זה התחיל כנראה מכמה חבר'ה ששרו בערב "קומזיץ" עם לוחמי הארגונים, בהפוגות ליליות בין הקרבות. המשיך עם קציני מטה בארגונים הצבאיים שגייסו זמרים ושחקנים מקצוענים לשמח קצת את הלוחמים.
אחר כך, בארגון המחתרת "פלמ"ח", שיכללו את הרעיון - ארגנו הרכב מוזיקלי במתכונת מסודרת יותר, בסגנון של צבאות אחרים בעולם. עם כשרון יצירתי וכושר אלתור, הקימו את להקת "הצ'יזבטרון", שחבריה כולם צעירים בגיל הלוחמים. החבר'ה האלה הציגו תכנית אמנותית, מופע של ממש, עם שירים ומערכונים.
הצ'יזבטרון צמחה כרעיון מקורי, מהפכני וחדשני לימים ההם. סוג של מרד כנגד סגנון תיאטרלי כבד ומעיק שהיה מוכר בארץ ישראל המנדטורית. יוצריה הביאו ללוחמים בשטח, סגנון בידורי חדש, מחוספס ובלתי אמצעי. היה להם במאי שהדריך אותם וכיוון אותם ב"העמדת פזמונים" – תוך כדי תנועה שהיא אילוסטרציה תיאטרלית לפזמון.
צ'יזבטרון לא היתה יחידה.
באותן שנים שלפני קום המדינה, היו עוד כמה הרכבים מוזיקליים בארגונים הצבאיים האחרים, ואיכשהו... השירים של הצ'יזבטרון תפסו מקום בולט במיוחד בפסקול הישראלי, יותר מהאחרים ונחרתה בהיסטוריה כ"אמא של הלהקות הצבאיות". בין הייתר בזכות חיים חפר, הפזמונאי שכתב את השירים, והאיש שידע לשווק אותם ולעשות להם יחסי ציבור.
הצ'יזבטרון הספיקה להתקיים זמן קצר, יחסית, עד שדוד בן גוריון הכריז על עצמאותה של ישראל, הקים את צה"ל ופירק את הפלמ"ח. פירוק הפלמ"ח גרר את פירוק הצ'יזבטרון, ובגלל עניינים של אגו ויריבויות בין קצינים, לא המשיכה להתקיים בצה"ל.
בצה"ל ניסו לקדם רעיונות דומים ולא הצליחו - פה ושם הקימו חוליות בידור קטנות שהסתובבו בין החיילים. אבל הניסיון לא היה מרשים וכמעט שאין לו זכר היסטורי.
שנת המפנה היא 1950.
אז יצאה לדרך הבכורה בין הלהקות: להקת הנח"ל, בתוכנית ראשונה, מקורית ומיוחדת.
למה דווקא היא ?
ארגון הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) היה סוג של טריטוריה עצמאית בתוך המערכת הצבאית – מסגרת ייחודית של חיילים צעירים, בוגרי תנועות הנוער, שהגשימו את רעיון ההיאחזות בהתיישבות העובדת. הם שילבו פעילות צבאית עם פעילות לאומית - משרתים שירות צבאי חלקי, ובשאר הזמן מתחזקים יישובים חקלאיים שהוקמו בנקודה קרובה לגבול.
הגשמת האידיאל ההתיישבותי היה סעיף מרכזי על שולחנם של מפקדי הנח"ל. ונוספו לו סעיפים אחרים, כמו: חינוך והטמעת ערכים בכור ההיתוך הגדול שהלך ונרקם במדינת ישראל החדשה.
מתחתיהם – סעיף פחות חשוב, שעוסק בבידור והרמת המוראל לחיילים. עסקו בו קצינים זוטרים שניסו לקדם רעיונות. ביניהם, הרעיון הנשכח של הרכב בידורי צבאי, שישמש מכשיר מחנך ומדריך, מסביר ומעודד לחלוציות והתנדבות.
הרעיון הבשיל מלמטה, מהתעקשותם של כמה "משוגעים לדבר".
שנתיים אחרי הקמת צה"ל, ואחרי הכנות מרובות, יכלו הנחלאים להציג את המוצר החדש/ישן: להקה צבאית, ובה חיילים בשירות סדיר, והם צעירים מוכשרים שיודעים לשיר ולשחק על במה.
הם העלו תכנית ראשונה שנקראה: "מיריק מסתדרת" – סוג של מחזמר עם עלילה שבמרכזה חיילת נחלאית ושמה מיריק, על רקע ההווי המיוחד של הנח"ל במסגרת הצבאית.
.png)
תוכנית ראשונה של להקת הנח"ל רצה במשך כשנה, ואחריה באה התוכנית השנייה, והשלישית והרביעית והחמישית. תוך שנים ספורות התפרסמה הלהקה הייחודית שחבריה יודעים להצחיק את החיילים והם יודעים גם לשיר והשירים שלהם עוברים מפה לאוזן ומושרים אפילו ברדיו.
ההרכב הבימתי הזה התחיל בעצם כ"להקת הבית" של הנח"ל, שחבריה נשלחים להופעות בנקודות יישוב מאוישות על ידי נח"לאים (היאחזויות נח"ל), ובהכשרות גרעינים של בני נוער לקראת גיוסם לשרת בהיאחזויות. כמעט כל השירים והמערכונים בתוכניותיהם הראשונות עסקו בעיקר בהווייה הייחודית של החטיבה – שילוב של חקלאות והתיישבות יחד עם הוויה צבאית.
במשך הזמן, מפקדי הנח"ל, המרוצים מהתוצרת, נידבו את הלהקה "שלהם" לטקסים ממלכתיים. כך למשל, בטקס עלייה לקרקע של יישוב חדש הופיעו חברי הלהקה ב"חלק האמנותי" של הטקס, לאחר נאומים חוצבי להבות ומילים נמלצות של עסקנים פוליטיים. הם גם ייצגו את המערכת הממסדית ב"כנס מחולות" ארצי ובכנס מקהלות מכל רחבי הארץ, ונקראו לשיר מעל בימות בידור של יום העצמאות. מפעם לפעם הופיעו גם באולמות תרבות בערים הגדולות, בפני קהל אזרחי.
מימין לשמאל: תוכניה של להקת הנח"ל 1952, תקליט הלהקה 1953, תוכניה של הלהקה 1954
לחצו על התמונות להגדלה
הצלחתה של להקת הנח"ל עודדה הקמת להקות דומות במסגרות הפיקודיות של צה"ל. קציני חינוך ותרבות בשלושת הפיקודים הגדולים, הקימו להקה צבאית שנשאה, כל אחת, את שם הפיקוד שלה: פיקוד צפון, פיקוד מרכז ופיקוד דרום.
הפורמט היה זהה: יחידה צבאית המורכבת מ-10-15 חיילים וחיילות בגיל הגיוס (18) שיש להם כשרון משחק ויכולת "לשיר יפה", וכולם מגויסים אליה במטרה אחת: לבדר את החיילים בתחומי הפיקוד שלהם ולהרים את המוראל. הם מציגים מערכונים מצחיקים, ושרים שירים על ההווי הצבאי, ועושים את זה בליווי אקורדיוניסט, גם הוא חבר בלהקה.
היחידה היתה כפופה לקצין חינוך או קצין תרבות שדואגים להפקת תוכנית שתרוץ כמה חודשים עד שיכינו תוכנית חדשה. הקצינים דואגים להביא יוצרים שיכתבו את התוכן המקורי, מעבד מוזיקלי ובמאי, וגם מתאמים את כל הלוגיסטיקה המתבקשת (אבזרי במה וכלי רכב לשינוע הלהקה ממקום למקום) ומכינים לוח הופעות.
ארבעת הלהקות נקלטו בהוויה הישראלית של שנות ה-50 המאוחרות.
הרדיו הקדיש להן תוכניות שלמות בשעות השיא של השידורים, והעיתונות העברית עסקה בתופעה הייחודית, לפעמים בעין ביקורתית, לפעמים במילים חמות ובשפה מלאה סופרלטיבים עם מילות התפעלות. הם תיארו חבורת צעירים מזמרת שמופיעה עם אקורדיוניסט לפני חיילים באתנחתא מאימונים שנהנים מהופעת הלהקה, צוחקים מהבדיחות על שפמו של הרס"ר, על חייו של טירון במחנה האימונים, על הבירוקרטיה הצבאית והאזרחית, ועל המפקד שתמיד צודק.
להקת הנח"ל היתה ונשארה הבכורה והמוצלחת בין הלהקות.
מאחורי הנחלאים עמדו קצינים שבעיסוקם היומיומי היו במגע עם אזרחים, עם אנשי רוח, עם פקידים ועסקנים בהתיישבות העובדת, עם בני נוער לקראת גיוס. להם היה קל להבין את חשיבות התרבות והבידור כחלק מהצרכים של בחורים ובחורות בגילאי 18 שהתגייסו לצבא.
בפיקודים האחרים, הלהקות היו סעיף משני, ופחות נחשב בסדר היום. שם היו מיפקדות גדולות עסוקות 24/7 בגיבוש הצבא שהוקם זה עתה, וכבר הלך ותפח. "העלייה ההמוניות" מכל רחבי העולם הכפילה את מספר תושבי ישראל, וביניהם צעירים עולים חדשים שהגיעו לגיל הגיוס, והכפילו בתוך שנים ספורות את מצבת כוח האדם הצה"לי. קצינים בכירים עסקו בבניין הכוח הצבאי, עם כוחות גדולים ואספקה מאסיבית של נשק ותחמושת.
משימתם העליונה היתה ברורה: להגן על גבולות המדינה. גבולות שהיו חשופים לפיגועי טרור על בסיס שבועי כמעט, ולהתכונן למלחמה שעלולה לפרוץ בכל רגע.
בידור לחיילים ? או.קיי...שיהיה... אם יש זמן בין האימונים, אפשר להביא להם זמרים ושחקנים, שיעשו להם קצת שמח על הנשמה. אם לא יועיל בטח לא יזיק. בשביל זה יש קציני חינוך שיטפלו בזה.
.png)
זהו פרק ראשון בפרויקט הלהקות הצבאיות - תופעה ישראלית יוצאת דופן, שהשפיעה על המוזיקה והתרבות של ישראל במשך כארבעים שנה.
לקריאת כל פרקי הסדרה בתוכן העניינים בקישור הבא :
(10 פרקים - קישור נפרד לכל פרק)
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד