מלחמת ששת הימים וסיומה המזהיר, סחפו את החברה הישראלית אל תוך גל של אופוריה.
אחרי המלחמה יצאו לאור אלבומי ניצחון ושירי ניצחון שפיארו את צה"ל וגבורתו. אמרגנים זריזים ליקטו 12 שירים שעסקו במציאות החדשה, והפיקו תקליט שקיבל את הכותרת: "ירושלים של זהב - שירי מלחמת ששת הימים", על שמו של השיר הראשון בו, המשמעותי ביותר באותם ימים, שביטא את רחשי הלב של הישראלים אחרי שחרור העיר העתיקה בירושלים.
האלבום, שנמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים, בישר עידן חדש במוזיקה הישראלית.
תחילתו של העידן, במנה גדושה של פטריוטיות – שירי תהילה לצה"ל והחיילים הגיבורים, לכותל המערבי וקבר רחל, לישראל שהיתה מדינה קטנה ונהייתה פתאום גדולה מאד, מרמת הגולן ועד לתעלת סואץ. אחר כך הגיעו גלים של שירי להקות צבאיות, וזמר חסידי, ושירי רוק ופופ שקיבלו השראה מהמוזיקה שהתנגנה באירופה ובאמריקה.
הסגנון היווני של אריס סאן נסוג לשולי המגרש המוזיקלי.
חייו האישיים עברו טלטלה אחרי שנפרד מעליזה עזיקרי, שותפתו להצלחה הרומנטית והמקצועית. הוא ניסה את כוחו לבדו, והוציא תקליטי סולו עם שירים עבריים, שלא הרשימו את המאזינים הישראלים. גרסאות שלו לשירים שכתב לעליזה עזיקרי, נשמעו פחות טובים והצליחו פחות.
הוא שב להוציא תקליטים ביוונית והוסיף להם שירים בספרדית וקצת שירים בעברית.
השיר "תל אביב" משנת 1968
להאזנה ביוטיוב - לחצו על התמונה או כאן בקישור
אריס סאן לא נמוג לגמרי מהתרבות.
הפרידה המתוקשרת שלו ושל אהובתו היכתה גלים, והוסיפה נופך שערורייתי לדמותו הצבעונית. הוא המשיך להופיע ולמלא אולמות ומועדונים, זכה להערצה בקרב קהל הבית שלו, ובמגזרים אחרים של החברה הישראלית.
את הקהל הביתי שלו פינק עם השיר "בום-פאם".
זה היה שיר חריג ומהפכני, אפילו לחובבי הזמר היווני, בגלל אורכו - כ-7 דקות, וגם בגלל קטע אינסטרומנטלי ארוך שמשתלב בשיר, קטע של נגינה וירטואוזית בגיטרה, שהוא מחווה לזמרת הערבייה אוּם כּוּלְתוּם.
לחובבי השירים העבריים הביא את השיר "סיגל", עוד שיר שכתב לו יהודה אופן. השיר נבלע בין רצף השירים הנולדים מדי יום ב"פינה לשיפוטכם" של מצעדי הפזמונים, לא זכה לתשומת לב ראויה בתקשורת הכתובה, אבל היה גם להיט היסטרי חוצה מגזרים ועדות. בתרבות העילית ובתרבות התחתית.
לרגע היה נדמה כי הנה האיש שיבנה את הגשר בין התרבויות בחברה הישראלית,
אבל הגשר היה רעוע מדי. לא רלוונטי.
גשרים אחרים נבנו, עשויים מחומרים אחרים.
תעשיית המוזיקה החלה לפרוח והארץ התמלאה בשירים עבריים בסגנון ישן וגם חדש, עם הפקות ועיבודים עשירים. על המגרש המוזיקלי עלו בוגרי להקות צבאיות, וצמדים ושלישיות שהשתלטו על המגרש והיו לכוכבים מבוקשים בהופעות ותקליטים. הם נהנו מהערצה של בני נוער ושיריהם דורגו במצעד הפזמונים שחרץ גורלות והכריע מי יהיה פופולארי ומי יישכח וייעלם מהזירה.
המוזיקה היוונית נבלעה בין גלי הים המוזיקלי הסוער.
לאריס סאן לא היה סיכוי מול הלהקות הצבאיות, מול היוצרים והזמרים הצברים, ילידי הארץ, שרכבו על גל האופוריה ששרתה על החברה הישראלית, ורתמו אותה לחיזוק העבריות השורשית בזמר הישראלי.
סיגל היה, ככל הנראה, הלהיט העברי האחרון שלו.
.png)
אריס סאן "סיגל" בהופעה חיה
לצפייה והאזנה לחצו על התמונה או על הקישור כאן
אריס סאן "בום פאם" לצפייה והאזנה לחצו על התמונה או על הקישור כאן
מהפסגה שאליה הגיע בגיל 30, יכול היה רק לרדת.
אריס סאן היה לא רק מוזיקאי מוכשר, אלא גם איש עסקים עם חושים עסקיים מפותחים, שידע לזהות בזמן את מצבו. כמה גיחות להופעות מוזמנות בארצות הברית, רמזו לו כי שם, באמריקה יש כסף גדול שמחכה לו, והוא החל להתארגן בהתאם.
בשלהי עשור שנות ה-60 מיעט להופיע במועדוני הלילה שלו בארץ. הוא טס ברחבי העולם ומילא אולמות קונצרטים באמריקה, בבריטניה, יוון וטורקיה.
חוזים אחרונים נחתמו, ורגע לפני שהחליט סופית לעזוב, כשהמזוודות שלו מוכנות לטיסה, עוד רצה לקבל הכרה של הממסד התרבותי בישראל, הכרה שתעמיד בספק את נסיעתו ואולי תשכנע אותו להישאר.
הוא הגיש מועמדות לזכייה ב"פרס כינור דוד" שהוענק ליוצרים ישראלים בתחומים שונים, ונחשב לאחד הפרסים הנחשבים ביותר בתרבות הישראלית. הפרס הזה היה אמור להכניס אותו להיכל התהילה של התרבות.
הוא לא זכה.
במקום לקבל את הוקרת הממסד, קיבל את הוקרת הקהל.
התקליט עם השיר "בום-פאם" נמכר בלמעלה מ-100,000 עותקים וזיכה אותו ב"תקליט זהב", של תעשיית המוזיקה - הישג שלא זכה לו אף אמן ישראלי לפניו, והיה השני בהיסטוריה של התעשייה. זו היתה תשובה הולמת של אוהביו ומוקירי שיריו, לתקליט שעשה את זה לפניו: "ירושלים של זהב - שירי מלחמת ששת הימים".
זה היה פרס ניחומים שיכול ללמד על יכולתו לעשות כסף מכישרונו המוזיקלי. הרבה מאד כסף שאותו ימנף לפרק הבא בקריירה שלו.
"בחיים הכל עובר" - אריס סאן בהקלטה מ-1972
להאזנה ביוטיוב לחצו על התמונה או בקישור כאן
את הפרק הבא בחייו בחר לעשות באמריקה.
13 שנים בלבד לאחר שנחת על גבי סירה בחופיה של מדינת ישראל, נער יווני חסר כל, עם מזוודה קטנה ביד אחת, ובוזוקי ביד השנייה - עזב אותה במטוס נוסעים שטס לניו-יורק, כשהוא כוכב נערץ, איש עסקים עשיר שמפלס את דרכו לביזנס טוב בארצות הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
ב-1970 הגיע לאמריקה שם פתח מועדון לילה והופיע בפני קהל מגוון של ישראלים "יורדים", יהודים מקומיים ואמריקאים שאהבו את הסגנון המיוחד שלו.
חלומותיו התגשמו, והוא עשה חיל בעסקים.
את ישראל לא שכח.
מדי שנה עזב את המועדון כדי לתת כמה הופעות בארץ, להתנדב להופיע מול החיילים במלחמת יום כיפור, להופיע בטלוויזיה, ולהשיב את מעריציו אל גלי הנוסטלגיה, ולהשאיר אותו בתודעתם.
החיים היפים שלו באמריקה נמשכו 15 שנים, במהלכן התמכר לסמים, הסתבך בפרשיות פליליות, ריצה עונש מאסר בכלא אמריקאי ואיבד כסף ונכסים ואת המוניטין שצבר בעמל רב.
לאחר ריצוי העונש, ניסה להחזיר לעצמו את הכבוד שאיבד אצל מוקירי המוזיקה שלו בישראל.
ב-1988 הוציא תקליט חדש, עם כמה שירים חדשים בסגנון קצת שונה ממה שהרגיל אותם – שירים רומנטיים ונוגים, מתקתקים, בסגנון סאן רמו האיטלקי, בעיבודים תזמורתיים גדולים, וכמעט ללא הצלילים של הגיטרה המפורסמת שלו.
התקליט לא נחל הצלחה גדולה, גם אחרי שהוזמן לראיון טלוויזיה, לספר למעריצים מה קורה איתו ומה עובר עליו. הראיון לא השיב אותו אל חיק הישראלים.
מאז ובמשך שנים אחדות לא שמעו עליו.
מעריציו בישראל לא ממש ידעו איפה הוא ומה קורה איתו, ונראה היה שאבד במצולות התודעה הקולקטיבית.
.png)
בחודש יולי 1992 התבשרו הישראלים כי אריס סאן נפטר מדום לב, בהונגריה, והוא בן 52 בלבד.
לידיעה הראשית נוספו פרטים מעורפלים על שנותיו האחרונות, על הסתבכויותיו ומה הוא עשה בהונגריה.
ככל שחלפו השנים, התבררו עוד ועוד פרטים על חייו, כולם עשויים מחומרים של סיפור פנטסטי. החומרים עובדו לתחקירים עיתונאיים, וסרט תיעודי וכתבות בכל אמצעי התקשורת, שניסו לפזר מעט את התעלומה.
ולא נותר אלא להתרפק על המורשת המוזיקלית שלו.
בשנים המועטות שחי בינינו הצליח לייצר, יש מאין, סגנון מוזיקלי חדשני, ששואב את מקורותיו מהמוזיקה היוונית והטורקית, משלב סלסולים מהמוזיקה הערבית ומוגש באמצעות גיטרה חשמלית שמכוונת אל הרגשות הספונטניים של המאזין.
אחרי שעזב את ישראל, הסגנון שלו נכנס לתרדמת ארוכה שנמשכה כמה שנים, והתעוררה מחדש בלעדיו.
ממשיכי דרכו נטלו את סגנונו ואת כעסו ותסכוליו מהממסד, שלא העניק לו מקום ראוי בהיכל התהילה הישראלי. עם כל אלה הביאו לעולם את "המוזיקה המזרחית" שנועדה לתקן את העוול ולהציב אותה בחזית המאבק שהוא מוסיקלי וחברתי כאחד.
זהו הפרק האחרון בביוגרפיה של אריס סאן – זָמָר, מלחין ויוצר מקורי, שפיתח וקידם את המוזיקה הים-תיכונית בישראל, וסלל את הדרך לפריצת "המוזיקה המזרחית" בישראל.
לקריאת כל פרקי הסדרה בתוכן העניינים בקישור הבא :
אריס סאן - חלון ישראלי לים התיכון
(6 פרקים - קישור נפרד לכל פרק)
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד