top of page

לקריאת הפרקים הקודמים לחצו כאן

הגל היווני של שנות ה-60

בזרם המרכזי של התרבות בישראל, עוד לא שמו לב לאריס סאן.

צרכני התרבות הממוסדת, צפו בהצגות תיאטרון בהבימה או בקאמרי, בסרטים מומלצים מהוליווד, והאזינו לשירים עבריים מתוצרת הארץ, שנכתבו על פי המתכונת המערבית והושרו על ידי זמרים מהלהקות הצבאיות או בוגריהן. שירים מההווי הצבאי, שירים מהווי הארץ ונופיה, שירי הומור, שירי מולדת.

מוזיקה יוונית השתייכה לשוליים, למשבצת העדות והפולקלור. כמו מוזיקה טורקית, כמו פרסית או כורדית.

היא קיבלה שדרוג בעקבות גל יווני ששטף את העולם והגיע לישראל.

בתחילת שנות ה-60 התפשט הטרנד היווני ברחבי העולם המערבי.

תחילתו, בסרט "רק בימי חול", בהפקה יוונית-אמריקאית. עלילתו מתרחשת ביוון ומציגה את הווי חייהם של האנשים הפשוטים. כוכבת הסרט, מלינה מרקורי, זכתה בפרס השחקנית הטובה של פסטיבל הסרטים בקאן, והיא גם שרה את שיר הנושא: "ילדי פיראוס", שזכה בפרס האוסקר.

מיליונים ברחבי העולם צפו בסרט הרומנטי, והמוזיקה שלו התנגנה בתחנות הרדיו באירופה ובאמריקה. גם בישראל, הנושאת עיניים אל המערב, הסרט היה נושא מדובר וגרף מספר גבוה של צופים שנהרו לאולמות הקולנוע בכל רחבי הארץ. מבקרי קולנוע בעיתונות היללו את הסרט, והרדיו השמיע את שיריו בתדירות גבוהה.

האוזן הישראלית נפתחה לצלילים מיוון "האקזוטית". "הציורית", וקיבלה עוד ועוד מנות יווניות.

הבאה בתור היתה הזמרת אליקי, גיבורת תרבות יווניה, שחקנית קולנוע וזמרת מחוננת. עממית, צחקנית, שמרבה לבטא את רגשותיה באמצעות שירי אהבה שאותם הלחין עבורה מאנוס חאדג'ידקיס. אליקי הבלונדינית הגיעה לביקור בישראל, ביקור שסוקר בהרחבה בעיתונות.

אחר כך, ב-1964, יצא הסרט "זורבה היווני", בכיכובו של אנתוני קווין.
גם הסרט הזה עסק בהווי החיים היווניים, וזכה להצלחה גדולה, עם פרסי אוסקר. זורבה היווני הביא לעולם את ריקוד הסירטאקי ואת הנעימה של מיקיס תאודורקיס בסצנה הבלתי נשכחת: "הריקוד של זורבה".

זורבה היווני העניק באופן סופי את חותמת הכשרות התרבותית למוזיקה היוונית והיא יצאה מהשוליים אל המיינסטרים.
נעמי שמר כתבה מילים לשיר פופולארי של מנוס חדג'ידקיס ושלישיית גשר הירקון שרה את "איילת אהבים" בתקליטה הראשון. בתקליט השני שרו השלישייה את "הכל בגלל האהבה", גם הוא בלחן יווני...

ופתאום נהיה אופנתי לצרוך אותה, לשיר ולרקוד סירטאקי.

גשר הירקון והשיר "איילת אהבים" של חדג'ידאקיס
לצפייה והאזה לחצו על התמונה או
בקישור כאן

זורבה היווני מהסרט
לצפייה והאזה לחצו על התמונה או
בקישור כאן

אריס סאן שהיה כאן הרבה קודם לכן, נשאר במשבצת שלו, בהמתנה, לפני שיקבל הכרה אמנותית פומבית.

צרכני התרבות הממוסדת והנחשבת, אניני הטעם התרבותי הטוב, לא ידעו איך להכיל אותו. הוא היה שונה מכל מה שהיה מוכר באותן שנים. הוא היה זר (גוי, לא יהודי), ואפילו התגלגלה שמועה שהוא בכלל מרגל, והמועדונים שלו משמשים מקום מפגש של סוכנים זרים.

צלילי המוזיקה שלו איימו על השלווה האמנותית. על מה שנחשב תרבות עילית. זו שקיבלה סיקור נרחב בעיתונות הכתובה וברדיו.

הוא השתייך לתרבות "מועדוני הלילה" שנחשבה נחותה. תרבות תחתית.

באריס סאן היה קל לטפל, להתעלם מקיומו או לראות בו זמר עממי מתחומי הפולקלור.

הבעיה של תרבות העילית היתה עמוקה יותר. אחרי עשרות שנים של התבססות, קמו לה מתחרים. ג'ו עמר, העולה החדש ממרוקו, נהיה כוכב נערץ והמונים צרכו את המוזיקה המזרחית שלו, וזמרים וזמרות החלו לגלות סטייה מדאיגה לכיוון ה"רוק אנד רול" ה"פּוּשטִי". הזול.

הם ראו בחרדה את איך בני נוער וצעירים, נסחפים אחרי סגנונות מוזיקליים חדשים שהגיעו מחו"ל ותופסים את אזני המאזינים בכל רחבי הארץ - "מוזיקה קלה" קראו לה. סוג של בידור קל וחסר עומק. שירים שאין בהם מספיק ביאליק או טשרניחובסקי. אין בהם אלתרמן או משה וילנסקי. הם לא מזכירים את הלחן הרוסי שעליו התרפקו דורות של חלוצים יהודים בארץ ישראל.

והנה מסתער עליהם ה"גוי" היווני ומקפיץ את המבוגרים בריקודים חסרי מעצורים שמתאימים יותר למועדוני לילה בבגדד או בקהיר, לא לבליינים מ"משפחות טובות". הוא גם מוזמן לשיר ולהרקיד את בני הדור הצעיר בבמות בידור של יום העצמאות ודוחק הצידה את ריקודי ההורה של הצבריות הישראלית.
ואם לא די בכל אלה, הוא נעשה חביבם של קצינים בכירים בצה"ל, ובראשם הרמטכ"ל המיתולוגי משה דיין, שנצפה בהופעותיו. אורחים סלבריטאים שהגיעו לביקור בארץ, באו לחוות הנאה בלתי שגרתית במופע שלו. 

אפילו ליאונרד ברנשטיין ביקר במועדון של אריס סאן.

ברנשטיין, גיבור תרבות עילית, מנצח תזמורת סימפונית שהוא כוכב בארצו ומלחין של מאות שירים למיוזיקלס וסרטים, שר עם הגוי היווני וניגן אצלו במועדון הלילה.

 

אירועים כאלה נחשבו "פיקנטיים" בעיני קובעי הטעם האמנותי.

סוג של נדיבות אליטיסטית. ירידה ממרומי האולימפוס אל העם. אל האנשים העממיים.

לאונרד ברנשטיין 2א.jpg

ליאוניד ברנשטיין

ליאונרד ברנשטיין במועדון של אריס סאן - העולם הזה.jpg
אריס סאן 108.jpg

הידיעה במדור הרכילות של שבועון "העולם הזה"

אריס סאן

אריס סאן לא היה זורבה - העממי, הפשוט, מהאיים היווניים.

סאן היה גברבר צעיר ושרמנטי, לבוש בחליפות מחויטות, חטוב ומטופח, עם בלורית שיער מוקפדת. זמר של מועדונים. של "חיי הלילה" ובלייניהם.

חסרה לו את האותנטיות היוונית שאהבו לאהוב במסדרונות הממסד התרבותי בארץ ובעולם.

הגיטרה שלו היתה חשמלית – לא בוזוקי אמיתי. הסלסולים בקולו חרגו מגבולות הטעם התרבותי הנכון. מבקרי האמנות בעיתונות העברית, מחאו כפיים לשושנה דמארי המייצגת את הפולקלור הססגוני. המטירו מחמאות לברכה צפירה "האותנטית", "השורשית" מקומית.

את הסימפטיה למוצא העדתי העניקו לזמרת יונה עטרי, התימניה, ליוסי בנאי, הפרסי, שהשתלבו בנתיבים המסומנים והמקובלים בתיאטרון ועל בימות הזמר העברי.

את החוב המוסרי לקהל המזרחי הגדול שמילא את הארץ, פרעו באמצעות ג'ו עמר, העולה החדש ממרוקו, שקיבל מקום מכובד על הבמות המוזיקליות.

אריס סאן - siga siga - לאט לאט
לצפיה והאזנה ביוטיוב לחצו על התמונה
או לחצו כאן בקישור 

אריס סאן יכול היה להמשיך את החיים הטובים בלי דאגות.

הוא התחתן עם צעירה ישראלית, נוצריה מיפו, הקים משפחה, ובעזרת הקשרים שטווה, קיבל אזרחות ישראלית. הקהל שלו הזרים לכיסיו כסף רב שאיפשר לו  לרכוש דירה מרווחת, לפתוח עוד מועדון ועוד מועדון, להפיק עוד ועוד תקליטים של שירים יווניים ולהמשיך לשמח הקהל שהעריץ אותו.

באמצע שנות השישים הוא כבר היה גיבור התרבות התחתית.

גיבורם של אלפי בליינים שהגיעו ערב ערב למועדונים שלו ביפו ועמדו בתור כדי להיכנס, לצפות במופעי חימום של חשפנית, קוסם, ונגן מפוחית. ולהמתין בסבלנות עד שיעלה כוכב הראשי של הערב וישיר להם ביוונית, יפרוט על הגיטרה החשמלית שלו בווירטואוזיות, יקפיץ אותם מהכיסאות ויעשה להם טוב על הנשמה.

כל אולם מופעים אחר בארץ, יכול היה לקנא במספרים שהוא מצליח להשיג.

בגבעת עלייה ביפו פתח מועדון לילה ובו 500 מקומות, שהתמלאו בעיקר בסופי שבוע, ימי הבילוי העיקריים של אזור המרכז. כשלקח תחת חסותו את מועדון "הרביירה" שבחוף בת ים, הגיעו בלילות שבת למעלה מ-2000 מבלים, ועוד רבים שהלכו הביתה מאוכזבים כי לא הצליחו להיכנס.

כל זה זה לא הספיק לו.

הוא ידע כי ההערצה אליו – שקטה ואינה מרימה ראש מול מתווי דרכה של התרבות העילית. זו אשר מקבלת את עיקר תשומת הלב התקשורתית.

הוא עדיין הפליג בספינה קטנה בתוך ים גדול של סגנונות מוזיקליים שהתקבצו כולם בארץ הקטנה וניסו לכבוש אותה - פה התחרה בג'ו עמר על המשבצת של המזרחים, ושם התייצב מול שלישיית גשר הירקון והדודאים שהופיעו במועדון "החמאם" ביפו, מועדון עם ניחוח אליטיסטי.

הדרך שלו לפרוץ את המצור היתה לשיר בעברית.

 

את השירים הראשונים שלו בעברית כתב עבורו יהודה אוֹפֶן.

יהודה אוֹפֶן לא נמנה על הפזמונאים המפורסמים של השנים ההן, כמו: חיים חפר, נעמי שמר, יחיאל מוהר, ואחרים, שהיו מוכרים בבראנז'ה התל-אביבית שישבה בבתי הקפה והכתיבה את הפסקול המוזיקלי העברי.

אופן, שנולד בגרמניה עלה לישראל כמעפיל והתגורר שנים אחדות בקיבוץ. הוא היה משורר, סופר ועיתונאי ב"על המשמר", העיתון של תנועת "השומר הצעיר", תנועה שהובילה את התרבות והאמנות הישראלית במשך עשרות שנים.

בינו לבין הזמר היווני, הצעיר ממנו ב-18 שנים ושונה ממנו באופי ובאורח החיים - נוצר חיבור שהוליד שיתוף פעולה אמנותי.

את השירים הראשונים שכתבו יחד - הוא את המילים ואריס סאן את הלחן - שר אריס סאן יחד עם זמרת מועדונים בשם ג'ודי אלמה. תקליט שהוציאו השניים לא היה הצלחה גדולה, ואריס סאן חיפש פרטנריות אחרות. הוא לא היה צריך להתאמץ. זמרות צעירות בתחילת דרכן, עמדו בתור כדי לקבל הזדמנות להופיע באחד המועדונים שלו, והיו מוכנות לעשות הכל כדי לזכות בתשומת ליבו של הגבר השרמנטי, המלך הבלתי מוכתר של חיי הלילה.

בינתיים, נפתחה לו עוד דלת שתכניס אותו אל התרבות הישראלית.

המפיק מנחם גולן הזמין אותו לשיר ולהופיע כזמר בסרט ישראלי חדש: "פורטונה". עלילתו של הסרט מתרחשת בדימונה, אז, עיירת פיתוח שמתגוררים בה עולים מצפון אפריקה. העלילה מפגישה דמויות ישראליות מקצוות החברה, המזרחים, עם המרכז הישראלי. המוזיקה היוונית שימשה רקע לסיפור, וצרבה אותה בתודעה הישראלית כמחוברת להווי המזרחי.

הוא גם הופיע בסרט כשחקן משני לצד שלישיית הגשש החיוור, גילה אלמגור, יוסי בנאי, וכוכבי בידור אחרים.

ואז הגיעה אליו למועדון, זמרת צעירה ודי מפורסמת.

קראו לה עליזה עזיקרי.

אריס סאן וג'ודי אלמה בשיר "למה שותק הפעמון" 
להאזנה וצפייה לחצו או התמונה או
לחצו על הקישור כאן

אריס סאן בשיר "אל תהיי כועסת" מתוך הסרט "פורטונה"
להאזנה וצפייה לחצו או התמונה או
לחצו על הקישור כאן

כשאריס סאן מצא את עליזה עזיקרי היא היתה ממש אוצר בשבילו.
עליה ועליו, ולאן הגיעה המוזיקה של ארס סאן, בפרק הבא, בקישור הבא:

אריס סאן 107א.jpg
אריס סאן 106א.jpg

זהו פרק רביעי בביוגרפיה של אריס סאן – זָמָר, מלחין ויוצר מקורי, שפיתח וקידם את המוזיקה הים-תיכונית בישראל, וסלל את הדרך לפריצת "המוזיקה המזרחית" בישראל. 

 

 לקריאת כל פרקי הסדרה בתוכן העניינים בקישור הבא :

אריס סאן - חלון ישראלי לים התיכון

(6 פרקים - קישור נפרד לכל פרק)

אריס סאן 106א.jpg

תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד

אריס סאן 107א.jpg
bottom of page