יציאה בשאלה וחזרה בתשובה
חזרה בתשובה ויציאה בשאלה הן שתי תופעות חברתיות מנוגדות, נפוצות מאד בישראל.
שתיהן מתקיימות בחברה היהודית, שהיא רב תרבותית ובה מגזרים רבים ותת מגזרים, ולכולם מכנה משותף אחד בלבד: השתייכותם לעם היהודי.
חוזרים בתשובה
חוזרים בתשובה הם אנשים שגדלו והתחנכו בסביבה חילונית, והחליטו לשנות את אורח חייהם ולהתנהל על פי אורח חיים דתי.
זה יכול לקרות בגלל אירוע שעברו או בגלל מצב נפשי או מכל מיני סיבות שגרמו להם להשתכנע בצדקת הדרך הדתית - הם מנתקים עצמם מהסביבה הקרובה והמוכרת להם, טסים במסלול מפרך של שינוי מחשבה ומעשה, ונוחתים במסגרת שנראית להם הכי מתאימה.
המהפך בחייהם מתחולל לנגד עיניהם של בני משפחה, חברים קרובים וקולגות בעבודה.
זהו תהליך שנמשך חודשים ארוכים, בשלבים: לאחר שגיבשו לעצמם את ההחלטה, הם מתחילים לפזר רמזים לסביבה הקרובה אליהם - החוזר חובש כיפה, אחר כך ציצית, אחר כך מגדל זקן ומתכסה בכל הלבוש החיצוני של המגזר הדתי אליו בחר להשתייך. תוך כדי, הוא נראה יותר ויותר בבית כנסת, לא עונה לטלפונים בשבת, מקדיש שעות רבות לשמיעת הרצאות בנושאי דת, ומתחבר לרב ולקהילה אליה בחר להשתייך. לפעמים הוא מתנתק לגמרי מהסביבה שהכירה אותו ונבלע בסביבה חדשה, לפעמים ימשיך להתגורר בדירתו הקיימת, ולעבוד במקום עבודתו – רק בהתנהלות שונה מזו שהיתה קודם.
החוזרת תעבור תהליך דומה, כשהשינוי החיצוני יבוא לידי ביטוי בלבוש צנוע, במקום מכנסיים וחולצות חשופות, תלבש שמלות וחולצות עם שרוולים ארוכים. אם היא נשואה – תחבוש כיסוי לשיער ראשה.
החזרה בתשובה מערערת את הקשרים האישיים בין החוזרים לבין סביבתם החילונית, לעתים קרובות עד כדי נֶתֶק מוחלט בינם לבין המשפחה והחברים הקרובים.
עומק הריחוק או הנתק נקבע על ידי החוזרים עצמם.
בדרך כלל בני משפחה וחברים יכבדו את החלטתם ויקלו עליהם את המשך הקשר, אבל במקרים רבים, החוזרים נוטים לדבוק במערכת ערכים נוקשה שלא מאפשרת להם ליצור גשר – בגלל הקפדה מחמירה על כשרות המזון הם לא יאכלו או ישתו בכלים של חילונים, אפילו אם מדובר בהורים שלהם. בגלל ערכי צניעות הם לא יוכלו להימצא במגע קרוב עם נשים, אפילו קרובות משפחה. בגלל שמירת שבת הם לא יאכלו לבלות בחופשות משותפות עם חברים. ועוד מגבלות דתיות, ככל שהם בחרו לאמץ.
הבחירה של חוזרים וחוזרות לדבוק באורח חיים חרדי, לא נותנת להם כרטיס כניסה מיידי לחברה החרדית. הם מתקבלים אליה בחיבוק מרוחק. במגזר החרדי הקיים הם נחשבים סוג ב' כי הם לא נולדו למשפחה חרדית - הם מתחתנים בינם לבין עצמם כי בניהם ובנותיהם לא נחשבים "שידוך הגון", במוסדות החינוך ובבית הכנסת הם נושאים את התווית של חוזרים בתשובה ויעברו סלקציה לא נעימה. לכן יעדיפו להימצא בקרב חוזרים וחוזרות כמוהם.
רק בני הדור השלישי או הרביעי שלהם יוכלו להסיר את התיוג ולהיות חלק בלתי נפרד מהחברה החרדית.
היקף התופעה של החוזרים והחוזרות בתשובה, מוערך בכמה מאות אלפי ישראלים.
הם באים מכל שכבות החברה החילוניות, ומכל המעמדות והעיסוקים – זה יכול להיות קיבוצניק או עירוני, טייס קרב או פקידה בבנק, רווק בליין מתהולל או תלמידה מצטיינת בתיכון. זה קורה להם בגיל ההתבגרות, אחרי החתונה, בהיותם הורים לילדים ואפילו כשהם פורשים לגמלאות.
זוהי אחת התופעות המוכרות ביותר בחברה הישראלית, ומאז שנות ה-70 היא מקבלת ביטוי נרחב באמצעי התקשורת, בתרבות ובאמנות. במיוחד לאחר שהתברר כי בין החוזרים והחוזרות ישנם הרבה מאד גיבורי תרבות מכל התחומים.
הנה שיר מיתולוגי של הזמר אריק איינשטיין המקונן על אורי זוהר, חברו הטוב שחזר בתשובה:
יוצאים בשאלה
יוצאים בשאלה הם אנשים דתיים שהחליטו לשנות את חייהם ולהתנהל באורח חיים חילוני.
הם מפסיקים לקיים את מצוות הדת ומשנים לגמרי את המראה החיצוני שלהם – גברים יסירו את הכיפה מהראש ואת כל יתר המלבושים הייחודיים של המגזר אליו השתייכו. נשים יתלבשו בלבוש שאינו נחשב כצנוע על פי אמות המידה הדתיות - מכנסיים, חצאיות קצרות, חולצה עם כתפיות.
יציאה בשאלה היא מהלך דרמטי בחייו של אדם.
בגלל המסגרת הנוקשה בה גדל והתחנך, התגובות להן הוא צפוי מסביבתו הקרובה, קשות וכואבות, עד כדי נידוי מוחלט וניתוק קשר של בני משפחה וחברים – רבים מהם יראו בו "כופר" שאסור להיות בקשר איתו. לכן תהליך היציאה בשאלה מהיר יותר וחד, ללא שלבים נראים לעין. היוצאים פשוט נעלמים מהסביבה בה גדלו והתחנכו, ונטמעים בחברה ככל אדם חילוני.
היקף התופעה לא ידוע במדויק אך ההערכות מדברות על כמה מאות אלפים – כאלה שמגיעים מהזרם החרדי או מהזרם הדתי-לאומי. הם אינם מקבלים כיסוי תקשורתי נרחב כמו החוזרים בתשובה, ואינם ששים להיחשף.
בכלל,
זליגה מהדת לחילוניות אינה זוכה למחיאות כפיים בציבור החילוני, גם לא להרמת גבה. הם מתקבלים לשם בלי שאלות מיותרות כאילו זה הדבר הטבעי ביותר - פרידה ממחויבויות דתיות נוקשות ומעבר לעולם פתוח וליברלי.
עבור יוצאים מהמגזר הדתי-לאומי, המתון יותר, המעבר פשוט יותר, כי הם רכשו השכלה כללית, מכירים את הסלנג הישראלי, את המושגים הייחודיים לישראליות - ויכולים להשתלב בקלות בעולם החדש הן בלימודים והן בעבודה.
לעומתם, צעירים חרדים נאלצים להסתגל למציאות חדשה וזרה עבורם. הם רכשו השכלה תורנית בלבד, אין להם ידע בסיסי בחשבון, אנגלית ושאר המקצועות שקיימים בתוכניות לימודי ליבה, והם נדרשים להדביק פערי השכלה כדי למצוא תעסוקה הולמת. בנוסף לזה, התפנית שביצעו בחייהם, מותירה אותם על פי רוב גם ללא גב כלכלי ותמיכה מבני המשפחה.
בישראל קיימים מספר ארגונים שמסייעים להם. ולצידם קיימות התארגנויות ספונטניות של קהילות יוצאים ויוצאות בשאלה, שמתארגנות באמצעות הרשתות החברתיות.
שתי התופעות החברתיות תפסו תאוצה בעשורים האחרונים, ובמיוחד משנות ה-2000 ואילך.
שתיהן נוכחות בשיח הישראלי, בפוליטיקה ובכלכלה, בחינוך ובתרבות.
שתיהן מביאות לידי ביטוי את המתח התמידי הקיים בחברה היהודית, את חוסר השקט הפנימי שמלווה יהודים בארץ וברחבי העולם וגורם להם לנוע ולנוד ממקום למקום, את החיפוש התמידי אחרי הדשא שנראה ירוק יותר במקום אחר, במסגרת אחרת.
עוד על החזרה בתשובה בהרחבה כאן בוויקיפדיה
עוד על היציאה בשאלה בהרחבה כאן בוויקיפדיה
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
