פרק ראשון: תקציר המסע
קיצור תולדות הלהקות הצבאיות
הלהקות הצבאיות הוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה, קצת אחרי הקמת צה"ל. מאז, ובמשך כארבעה עשורים, הוסיפו לפסקול המוזיקלי של הישראלים כ-1,400 שירים במגוון סגנונות ומקצבים.
הלהקות והשירים הביאו לידי ביטוי את הקשר המיוחד בין ההווי הצבאי להווי האזרחי - במדינה שאחד הנרטיבים שלה היה: "כל העם צבא", וכל אזרח חייב לשרת בצה"ל. מדינה מוקפת אויבים שנאלצת לחיות על חרבה, ומלחמות מלוות את אזרחיה וקובעות את סדר יומה.
הלהקות צמחו בין המלחמות.
לשיא פריחתן הגיעו בין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום כיפור. בתקופה זו, בין 1967-1973, התגבש הז'אנר שנקרא "שירים עבריים", לו תרמו הלהקות שירים רבים. שירי הז'אנר הושמעו בערוצי הרדיו והטלוויזיה ומעל במות בטקסים ממלכתיים ופרטיים, וליוו, ועדיין מלווים את ההוויה הישראלית. רבים מהשירים הללו, מוכרים וידועים ומהווים חלק בלתי נפרד מהפסקול המוזיקלי של הישראלים.
"בעקבי הדרך"
להקת גייסות השיריון
בשיח הישראלי ובהיסטוריה שלה, הכותרת "להקות צבאיות" היא שם כולל לתופעה יוצאת דופן.
המתכונת הבסיסית של להקה צבאית היתה קיימת גם בצבאות אחרים של מדינות אחרות. שם, תפקיד הלהקות היה: להעלות את המוראל של חיילים בצבא.
גם בישראל זה התחיל ככה: הלהקות שרו לחיילים המשרתים בשירות הצבאי, אבל מהר מאד גלשו עם השירים לאזרחות ושרו לכלל אזרחי ישראל, צברו מוניטין ומעמד ציבורי ייחודי שהלך ותפח לממדים שאין דומה להם בהיסטוריה של מדינות ועמים.
למעשה, מדובר בעשרות רבות של הרכבים בידוריים שונים.
כל הרכב כזה הוקם כיחידה צבאית שחייליה לובשים מדים ומשרתים בשירות חובה (בני 18-21). היחידות קיבלו את שם הזרוע הצבאית אליה השתייכו (פיקוד צפון, פיקוד מרכז, וכו'), ולא היה קשר ביניהן מלבד השימוש בפורמט דומה: בכל אחת מהן, בנפרד, צוות של 10-15 שחקנים, זמרים ונגנים, כולם חיילים בשירות סדיר, שתפקידם הצבאי הוא להופיע בפני חיילי צה"ל ולהרים את המוראל.
כל יחידה בידורית כזו ("להקה") פעלה במסגרת קבועה עם הרכבים משתנים במחזוריות – הרכב פעיל השתחרר מהשירות, ומיד התגבש הרכב חדש של חיילים וחיילות מגויסים. ולכל הרכב כזה, מופע ייחודי (תוכנית) בו הם ביצעו מערכונים וקטעים תיאטרליים, ושרו שירים מקוריים שחיברו במיוחד עבורם, פזמונאים ומלחינים, מהטובים שיש בארץ.
חברי הלהקות הופיעו, כל אחת מהן עם התוכנית שלה, בפני חיילים וחיילות בבסיסי צה"ל, במתקני אימונים, במחנות גדולים וקטנים, בעמדות קדמיות לאורך הגבולות. ובכל מקום שאליו הגיעו, התכנסו חיילים לצפות בהם – מרצון חופשי או בפקודה, כחלק מהשיגרה הצבאית. גם אם היו ביניהם כאלה שלא אהבו את הסגנון המוזיקלי או לא בא להם כי לא היו במצב רוח מתאים או היו עייפים מהאימונים.
לאורך השנים הוקמו כ-30 להקות במסגרות צבאיות שונות, עם שמות שונים.
שירתו בהן, במצטבר, מאות רבות של חיילים וחיילות. זה היה עבורם בית ספר מעולה למשחק ומוזיקה, ובסיימם, הוסיפו לקורות חייהם את השורה: "שירות בלהקה צבאית" – שורה בעלת ערך מוסף בכל ענפי הבידור הישראלי כמו: תיאטרון, מוזיקה, סרטים. ואכן, רובם המשיכו לעסוק בתחומים אלה.
לוח ההופעות של הלהקות היה מובטח לאורך כל השנה.
אלו תנאי-עבודה שכל אמן, בארץ ובעולם, יכול רק לקנא בהם. הם ניצלו את הידע והניסיון שרכשו, ולקחו את זה איתם לשוק האזרחי. ביניהם זמרים ושחקני תיאטרון וקולנוע מהמפורסמים ביותר בתחומי המוזיקה והבמה.
לא כל חברי הלהקות המשיכו לקריירה בתחום הבידור. היו גם בוגרי להקה צבאית שסיימו את שירותם הצבאי ופנו לעיסוקים בתחומים אחרים בחברה הישראלית, ביניהם מפורסמים יותר או פחות.
אסתר חיות - נשיאת בית המשפט העליון
בוגרת להקת פיקוד מרכז
שלמה ארצי - זמר ויוצר
בוגר להקת חיל הים
הלהקות הצבאיות הן חלק בלתי נפרד מ"הסיפור הישראלי" שנרקם מאז הקמת המדינה.
בשלושת העשורים הראשונים, מיליוני ישראלים - בשירות צבאי סדיר, בשירות קבע או במילואים - נחשפו להופעה כלשהי של אחת מהלהקות הצבאיות, בבסיס בו שהו לאימונים או לפעילות ביטחונית שוטפת. הם היו הקהל הראשוני והבטוח של הלהקות. "קהל שבוי".
אחרי שהשתחררו, ובהיותם אזרחים, שמעו שוב ושוב את שירי הלהקות ברדיו, בטלוויזיה או מעל גבי תקליטים, קלטות ודיסקים. אחר כך ילדיהם הצעירים התבגרו לצלילי השירים שנקלטו בתודעה הציבורית. שירים אלה היו חלק מהפסקול המוזיקלי של מיליוני ישראלים בני כל הגילים מכל רחבי הארץ - יהודים ממשפחות אשכנזיות ומזרחיות, דתיים וחילונים שהשתייכו לזרם המרכזי, הציוני, בחברה הישראלית.
לעתים קרובות ישראלים ששרים אחד מאותם שירים, יודעים כי להקה צבאית שרה את השיר, אך לא תמיד יודעים בדיוק מי זו הלהקה - האם היא פיקוד מרכז או להקת הנח"ל, פיקוד צפון או פיקוד מרכז או גייסות השיריון.
הלהקות היו מותג ייחודי של הבידור הקל - סמל של צבריות ישראלית בשנות עלומיה. גאווה ישראלית מתוצרת צה"ל. כמו תת מקלע "עוזי". כמו טייסים ולוחמי הקומנדו הימי. כמו כנפי צנחנים וכומתה סגולה או ירוקה.
המותג לא נוצר בבת אחת.
תופעת הלהקות החלה מיד אחרי קום המדינה, מיוזמה מקומית של קצינים זוטרים, התגלגלה וצברה תאוצה תוך כדי המלחמות שפרצו מדי עשור. ההרכבים המוזיקליים הורחבו, נוספו נגנים וכלי נגינה מסוגים שונים, ונשכרו טובי היוצרים – פזמונאים ומלחינים, מעבדים מוזיקליים, במאים וכוריאוגרפים. בשיא פריחתן, כל שיר שלהן הוקלט באולפן מקצועי לצורך הפקתו על גבי תקליט, וחברות תקליטים התחרו ביניהן במכרז, מתוך ידיעה כי זכייה בו מבטיחה להן רווח נאה, יותר מכל זמר או להקה אחרים.
בשנות השיא, בין שתי המלחמות הגדולות, הלהקות נגסו נתח משמעותי בתעשיית המוזיקה בישראל. שיריהן מילאו את מצעדי הפזמונים של ערוצי הרדיו הציבוריים. תקליטים שלהן נמכרו בכמויות גדולות והיו "שי לחג" אולטימטיבי במקומות עבודה ושל משפחות ואורחים לחג. ראשי ערים ומועצות התגאו בהופעתן על במת יום העצמאות. יוצאי הלהקות, נחטפו על ידי אמרגנים כמוצר מסחרי מבטיח, ומעריצים נהרו להופעותיהם.
בשנים אלה, ואף מאוחר יותר, הלהקות היו ברירת המחדל להופעה בתוכניות בידור בטלוויזיה, בטקסים ממלכתיים ומופעי יום העצמאות.
שיריהן – ברירת מחדל בערבי שירה בציבור, או של תוכניות "כבקשתך" ברדיו.
ערב הצדעה לשירי הלהקות הצבאיות לדורותיהן
שנערך במסגרת פסטיבל עין גב בפסח תשע"ה (2015).
לצפייה והאזנה ביוטיוב הקליקו על הקישור כאן
אתוס הלהקות מייצג עידן בחייה של האומה הישראלית – עידן של חברה סוציאליסטית בהתהוות. חברה שמתגבשת תוך כדי עלייה המונית של יהודים מכל רחבי העולם, וצריך לספק לכולם אמצעי קיום בסיסיים, וליצור תרבות אחידה ואורח חיים יציב.
אלה היו משימות לאומיות.
כדי למלא אותן, ההגמוניה השלטת ומתווי הדרך שלה, טיפחו מותגים שיקיימו את התשתית האזרחית, כמו: הקיבוצים והמושבים בענף החקלאות, וכמו חברות וארגונים שהתפרסמו בתחומים אחרים של המשק והחברה: "סולל בונה" ו"שיכון עובדים" בענף הבנייה; "אל-על" בתעופה "צים" בים; "תנובה" בענף החלב; ועוד סמלים ומותגים אחרים שהיו חלק בלתי נפרד מההוויה המקומית מאז ההכרזה על עצמאות ישראל.
המותגים האלה קיבלו מעמד בכיר, והתקיימו בחסות ממלכתית, במימון המדינה ובהקצאת משאבים על פי שיקולים של "אינטרס לאומי", לפי ראות עיניהם של המנהיגים מההגמוניה השלטת.
זה קרה גם ללהקות הצבאיות.
בכירי מערכת הביטחון גייסו את הלהקות להיות שותפות ביצירת מיתוסים, טקסים וסמלים, שנועדו לבטא ולהחדיר את הלאומיות הישראלית החדשה. ולאחר שצברו פופולאריות בציבור, הוקצו להן משאבים ותקציבים, כמעט ללא הגבלה.
ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר
עם חברי להקת הנח"ל - 1972
ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון
עם חברי להקת הנח"ל - 1960
מעמדן של הלהקות הצבאיות נגזר ממעמדו של צבא הגנה לישראל.
אל הפסגה התרבותית הן הגיעו אחרי הניצחון המפואר במלחמת ששת הימים, כשתחושות גאווה והתרוממות רוח סחפו את החברה הישראלית לאופוריה, והעלו את צה"ל לדרגת מיתוס בלי מעורער. הלהקות, שחבריהן היו חיילים לובשי מדים, נישאו על גלי האופוריה.
ב-1973 פרצה מלחמת יום כיפור, שחוללה שבר בחברה הישראלית.
המלחמה פרצה בהפתעה על ידי מדינות האויב, בלי שהצבא הישראלי יהיה מוכן לה כראוי. למרות המהלומה הכבדה שצה"ל ספג, הצליחו מפקדיו להתאושש מההלם, בעיקר בזכות "הרוח הישראלית" שסחפה מאות אלפי ישראלים להתייצב כחיילי מילואים, לתגבר את הכוחות ולהדוף את צבאות האויבים.
הנרטיב של "צבא העם" הוכיח את עצמו באותם ימים, אבל האופוריה התפוגגה, והשבר היה בלתי נמנע – מניין ההרוגים והנפגעים, שנספר באלפים רבים, סדק את האמונה בכוחו ועוצמתו של הצבא. אחרי ארבע מלחמות שהתישו את אזרחי ישראל,
בטלטלה שעברה על החברה הישראלית, גם הלהקות הצבאיות החלו לדעוך, והאתוס הלך והתפוגג.
שנים ספורות לאחר מכן, ב-1977, נפלה ההגמוניה השלטת בישראל.
תוצאות הבחירות שהתקיימו באותה שנה העלו לשלטון הגמוניה חדשה של מפלגות הימין, ולמנהיגות החדשה לא היתה מחויבות לאידיאולוגיה הסוציאליסטית של קודמיהם. מיד אחרי עלייתם לשלטון החלו להפריט של כל הנכסים הישראלים הלאומיים – כלכליים ותרבותיים. המותגים והסמלים הוותיקים התיישנו ואיבדו את כוחם ומעמדם, השווקים נפתחו יותר ויותר לכל מי שהיה לו מה להציע בכל תחום. גם בתחום המוזיקה והבידור.
במערכת הביטחון הפנימו את השינויים.
הרמטכ"ל וקצינים בכירים במטה הכללי הבינו כי הלהקות שלהן צמחו בלי פרופורציות, בתוך בועה, וחרגו מהמסגרת המקורית שלשמה הוקמו. הם פירקו את המתכונת המורחבת של הלהקות. במקום עשרות יחידות צבאיות שונות ונפרדות, הוקמה יחידת בידור צבאית שנקראה: "מקהלת צה"ל". זה היה הרכב מוזיקלי רשמי שמופיע בטקסים צבאיים וממלכתיים, ללא יומרות אזרחיות - להקה צבאית כמו שיש בצבאות אחרים, כמו שהיה כאן בשנים הראשונות להקמת המדינה.
מאוחר יותר, בשנות ה-80 ניסו להקים לתחייה את מתכונת הלהקות הצבאיות, בהרכבים נפרדים, ושוב הופקו שירים מקוריים ותקליטים יצאו לשוק, אבל ההצלחה לא חזרה על עצמה.
תעשיית המוזיקה הישראלית כבר היתה במקום אחר לגמרי.
התעשייה התעשרה במגוון עשיר ורחב של יוצרים וסגנונות. הצרכנים שלה לא עמדו דום לקראת שובם של החיילים המזמרים והתייחסו אל שיריהם כשירים של נישה ייחודית בטעם של פעם. היו רבים שהתייחסו אליהם בזלזול, כאל שירים בעלי פטריוטיות מוגזמת.
הלהקות הצבאיות "המחודשות" לא השתחררו מהתדמית של קודמיהן, ונותרו על מדפי ההיסטוריה והנוסטלגיה מוקפים בכל שירי הז'אנר שנושא את הכותרת: "שירים עבריים".
השנים חלפו, זוהר הלהקות התעמעם אך הן לא נעלמו לגמרי מהנוף הצבאי.
מאז שנות ה-90, צה"ל המשיך לקיים מסגרות של להקות והרכבים בימתיים, ועדיין ממשיך, גם כיום (2023). אבל אלה חסרים הילה ואתוס לאומי, מהסוג שהיה ללהקות של פעם. התוצרת המוזיקלית שלהם נבלעת בתוך האוקיאנוס הגדול של תעשיית הבידור הישראלי.
שירי הלהקות הצבאיות מכל הזמנים
לחצו על התמונה להאזנה של הפלייליסט
או בקישור ליוטיוב כאן
סיפור הלהקות הצבאיות סופר באינספור כתבות בעיתונות, בתוכניות רדיו ובטלוויזיה, בבלוגים, פודקאסטים, ובאתרי אינטרנט בארץ ובעולם. באקדמיה אפילו עשו על זה עבודת דוקטורט.
ממרחק השנים אפשר להתחיל לסכם את כל המילים שנכתבו, ולמקם אותן על ציר הזמן ההיסטורי של החברה הישראלית, מיום הקמת המדינה ועד שמלאו לה 75 שנים.
"מסע מוזיקלי בעקבות האתוס" הוא סיפור של מוזיקה ומלחמות, סיפור על צבא ועל עם שהתלכדו יחד ויצרו את "צבא העם".
והמוזיקה ברקע היא מוזיקה של הלהקות הצבאיות.
זה מתחיל קצת לפני הקמת המדינה, עם כמה חבר'ה שאהבו לשיר ביחד בקומזיצים...
נפגוש אותם בפרק הבא:
זהו פרק במונוגרפיה המוזיקלית על הלהקות הצבאיות - תופעה ייחודית שהתקיימה בין המלחמות השפיעה על המוזיקה והתרבות של ישראל במשך למעלה מ-40 שנה. המונוגרפיה מתפרסת על פני 8 פרקים נפרדים ומבוא, תקציר ותוכן העניינים. כולם ניתנים לעיון ולקריאה בלחיצה על הקישור הבא:
תחקיר, כתיבה ועריכה: שלומי רוזנפלד
