הים שופע אסוציאציות שמוכרות לכל ישראלי:

מטקות – משחק חוף של כדור קטן ומחבטים גדולים, הנחשב לאחד המשחקים הלאומיים שלנו - שני שחקנים בבגדי ים אוחזים במחבטים, מעיפים כדור טניס ממחבט אחד לשני, ואף מתרחץ בים לא יפריע לזוגות הגברים או הנשים המשתלטים על פיסת חוף וקופצים בתוך החול.

מציל – זה שאחראי על הביטחון של המתרחצים. הוא נמצא רק ב"חופי הים המוכרזים", אלה שמותרים לרחצה על פי החוק, ורק בעונות הרחצה הרשמיות. יש לו עמדה מוגבהת, שנקראת גם "סככת מציל" או "מגדל מציל" - משם הוא מנהל את הממלכה שלו.

יש לו גם חסקה, סירת הצלה ייחודית שנרשמה בהיסטוריה כפטנט ישראלי, ויש לו כמה דגלים שהוא תוקע בחול ומכריז על מצב הים: דגל שחור – הים סוער מדי ואסור להיכנס למים בכלל, דגל לבן – הרחצה מותרת והכל בסדר, דגל אדום – זה מצב ביניים, ככה וככה, מותר להתרחץ אבל באופן מוגבל קרוב לחוף.

מוכר הארטיקים – רוכל שמסתובב עם צידנית ומוכר למתרחצים ארטיק או גלידה במחיר מופקע.

מדוזה – יצור ימי צורב שנטל מהישראלים את חדוות הרחצה בים ופגם בשלמות ההנאה ממנה. המדוזות הופיעה בחופי הארץ בשלהי המאה ה-20 והיו למטרד קבוע בחודשי הקיץ העמוסים ביותר בים.

ויש עוד משהו שיש בחופי ישראל וכנראה שאין כמוהו בעולם המערבי:

חופים נפרדים לגברים ונשים - בחופים אלה הרחצה מותרת רק לגברים או רק לנשים, ההפרדה מתקיימת בימים מסוימים בשבוע בעונות קבועות, ומוסדרת על פי החוק והתקנות, למען מתרחצים ומתרחצות דתיים, מכל הדתות, ששומרים על צניעותם.

(רשימת החופים הנפרדים כאן בקישור הזה)

​

חוץ מכל אלה

הים הוא גם שמש קופחת, לחות, קרם שיזוף, ארמונות בחול, שובר גלים, חנייה עמוסה, מגבות בשלל צבעים ומופע של גברים ונשים בבגדי ים לכל הגילים וגזרות הגוף.

הים הוא תפאורה נפוצה לצילומים של זוגות לפני חתונה. יש לו כמה שעות חסד ביממה, שבהן הוא מזרים בריזה לכל מי שמתגורר סמוך אליו אבל הוא גם מקור של לחות בלתי נסבלת שעוטפת את התושבים בערי החוף והשפלה.