top of page

נָתבָּ"ג

נמל התעופה בן גוריון, ובקיצור נתב"ג, הוא נקודת יציאה המונית של אזרחי ישראל בדרכם לחו"ל, ונקודת כניסה בחזרה משם.

 

זהו מתחם ענק, שווה בגודלו לעיר רמת גן.

המתחם שוכן לצד כביש מס' 1 סמוך לעיר לוד במרכז הארץ, במרחק של כעשרה קילומטרים מתל אביב והערים של גוש דן. הוא פתוח כל השנה, 24/7, רוחש פעילות ערה ותנועה בלתי פוסקת של בני אדם, מכוניות ומטוסים.

במבט מלמעלה נראים השטחים הפתוחים - כבישים ודרכי גישה, חניונים, מסלולי טיסה.

למטה, הכל מתנקז אל שטחי ה"טרמינל" - המקום בו מתחברים אנשים ומטוסים.

מיליוני אנשים בכל חודש - ישראלים בני כל הגילאים, מכל המגזרים והעדות, יחד עם בני דתות ועמים אחרים - צועדים עם מזוודות ו"טרולים" בשני טרמינלים, עוברים דרך "הדלת המסתובבת" (מטאפורית) בין אולם היוצאים לאולם הנכנסים.

נתבג 4.jpg

מה עושה את נתב"ג למקום חשוב בתודעה של החברה הישראלית ?

שלא כמו מדינות אחרות בעולם, ישראל מדינה מוקפת אויבים וחצי-אויבים. לאזרחים שלה קשה לקפוץ ממנה לגיחה קלה אל המדינה השכנה מעבר לגבול, ברכב פרטי או באוטובוס תיירים.

כשהם נזקקים לחופש ונופש בראש שקט, אין להם הרבה ברירות, והאופציה הטובה ביותר למימוש היא לרכוש כרטיס טיסה ולטוס מכאן – לקפריסין הקרובה או לאוסטרליה הרחוקה. לסיביר הקרה או לתאילנד החמה. לאיים אקזוטיים או לפסגות מושלגות.

 

רוב היוצאים יעשו את זה בחודשי השיא, לפני חגים או בחופשת הקיץ.

יגיעו למתחם נתב"ג שלוש או ארבע שעות לפני מועד הטיסה – לבד, בזוג או עם ילדים קטנים וגדולים. ישתרכו בתור דקה אחרי דקה, מטר אחרי מטר, עם המזוודות בתוך רעש והמולה, ירוקנו את כיסיהם ויעברו את הבידוק הביטחוני, ימלאו את הוראות הכירטוס, ישוטטו בדיוטי-פרי כדי לקנות מוצר פטור ממכס, ולא יהיו רגועים עד שגלגלי המטוס יתרוממו ממסלול האספלט.

וכל זה יהיה שווה להם. כולל עיכובים ותקלות, כמו: איחור בהמראה, דרכון לא בתוקף, משקל עודף של המזוודה ועוד אירועים צפויים ובלתי צפויים...העיקר לצאת מגבולות ארצם הקטנה והצפופה, עמוסת הבעיות - ולנשום קצת אוויר חו"ל.

בבואם חזרה, עייפים אך מרוצים, הדרך לאולם הנכנסים תהיה קלה יותר, והם אחרי טיסה קצרה או ארוכה ימהרו לברוח מהמולת הנתב"ג – אל הבית החם והנעים בישראל.

נתבג 3 א.jpg

לצידם של אזרחי ישראל, עוברים בנתב"ג נוסעים בעלי דרכונים זרים. ביניהם: עולים חדשים, אנשי עסקים, ישראלים שקופצים לביקור מולדת, יהודים שאוהבים את ישראל מרחוק ובאים לנשום את אווירתה, צליינים ונוצרים שבאים לארץ הולדתו של ישוע המשיח, ו...מיליוני תיירים מכל רחבי הגלובוס שבאים ליהנות מהמקום שהישראלים בורחים ממנו.

 

במלאת למדינה 75 שנים, נותרו מעט מאד ישראלים שלא ביקרו עדיין בנתב"ג, אבל סביר מאד להניח שגם הם יעשו את זה בשלב כלשהו בחייהם. אם לא כדי לטוס אז כדי לבוא ולקבל את פניהם של חברים או בני משפחה שהגיעו זה עתה.

Israel_Batch_3_(428).JPG

חתיכות היסטוריה

מאז 1948, נתב"ג הוא לא רק שער כניסה ויציאה רשמי של ישראל - הוא אחד מסמליה של המדינה.

בשנותיו הראשונות, כשנקרא "שדה התעופה לוד", זה היה מתחם קטן ובו "בית נתיבות" בן שתי קומות שדרכו עברו נוסעים, מסלול בטון אחד להמראות ונחיתות של "אווירונים", ומגדלון פיקוח בגובה של מגדל מים.

שבעים וחמש שנים עברו, והכל השתנה:

המתחם החליף את שמו ל"נמל התעופה בן גוריון", על שמו של ראש הממשלה הראשון של ישראל. אחר כך, כשהמוני ישראלים נהרו לשם, קיצרו אותו לנתב"ג – שֵם קצר וקליט, נוח למילוי טפסים ולהגייה בשיחה יומיומית ובדיווח תקשורתי. עבור כל העולם מיתגו אותו בשם "תל אביב" (TA), שהיא עיר מוּכֶּרֶת יותר.

"בית הנתיבות" המקורי, שופץ והיה ל"טרמינל 1", אח קטן וצמוד ל"טרמינל 3" שנבנה בסגנון המאה ה-21, עם כל הטכנולוגיה הנדרשת לתפעול שדה תעופה בסדר גודל עולמי.

המגדלון הישן הוחלף במגדל פיקוח ענק שמתנשא לגובה 100 מטרים, משקיף על מרחבים עצומים, ונראה למרחוק. ממרומי המגדל מנווטים פקחי הטיסה בימי השיא, מאות מטוסי סילון ממריאים ונוחתים משלושה מסלולי אספלט ארוכים ורחבים.

בית הנתיבות

"בית הנתיבות" הישן בעשור הראשון לקיומו

נמל התעופה של ישראל ראה הרבה בשנות קיומו. ומה שהוא ראה, עלה לכותרות של אמצעי התקשורת בארץ ובעולם, ונחרת בהיסטוריה של ישראל.

הנה כמה מנקודות ציון בולטות:

הוא קלט את גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50, מתימן ומעיראק. שם, על יד בית הנתיבות, פגשו העולים הנרגשים לראשונה את ארץ חלומותיהם. שם כרעו ברך ונישקו את אדמתה המכוסה במשטח בטון.

שדה התעופה הישראלי קלט גם את העולים מרוסיה שבאו בשנות ה-70 וה-80, ביניהם "אסירי ציון" מפורסמים. שם הצטלמו איתם מנהיגי המדינה ברדתם מהמטוס.

בחודש אחד, במאי 1970, הוא עמד במרכזם של שני אירועים ביטחוניים סוערים – הטבח בלוד וחטיפת מטוס סבנה.

בימי מלחמת יום כיפור, ב-1973, הוא היה במשך שלושה שבועות תחנה מרכזית של "הרכבת האווירית" שהובילה נשק אמריקאי לצה"ל. אחר כך הגיעו אליו השבויים ששוחררו אחרי המלחמה במסגרת חילופי שבויים עם מדינות האויב. שם נערכה להם קבלת פנים המונית.

ב-1977 הוא הציג לישראלים לראשונה בחייהם, בגודל טבעי, את נשיא מצרים אנואר סאדאת האויב הגדול ביותר שלהם ממלחמת יום כיפור, שהגיע כדי להתפייס ולעשות שלום.

בשנות ה-80 וה-90 התעצמה תופעת הנסיעה לחו"ל של הישראלים. הם מילאו את נתב"ג בהמוניהם – ויותר מהטסים עצמם, היו שם בני המשפחות שליוו אותם בצאתם ובשובם, נרגשים מהאירוע שנחשב חוויה של פעם בחיים.

נשיא מצרים יורד מהמטוס.jpg

1977 - אנואר סאדאת נשיא מצרים יורד מהמטוס בנתב"ג

לאורך כל שנות קיומו, נתב"ג קיבל את פניהם של מנהיגים מפורסמים מהעולם – מהאפיפיור ועד נשיאי רוסיה ארצות הברית.

מעריצים של כוכבי ספורט, אמנים מתחום המוסיקה, וסתם סלבריטאים מכל התחומים חגגו שם קבלת פנים למושאי הערצתם.

ובין לבין, הוא  ראה מיליוני נוסעים באים והולכים, אירועי בטיחות קלים וחמורים, פרידות ומפגשים נרגשים, מעצרים מתוקשרים של עבריינים מפורסמים, גניבות מכס, שביתות משתקות פעילות, טקסי פרידה רשמיים לראשי ממשלת ישראל לדורותיהם הטסים לחו"ל, נחיתות אונס, ואירועי בטיחות חמורים יותר או פחות.

 

ב-2020 הוא לא ראה כלום.

מגיפת הקורונה השביתה אותו למשך חודשים ארוכים. עשרות מטוסים עמדו דוממים על המסלולים. הטרמינל היה ריק מנוסעים. החנויות נעולות. מסועי המזוודות לא נעו והחשמל כבה.

פסק הזמן, שחוו כל אזרחי ישראל, הרחיק אותם למשך שנה מהמתחם הענק, עד שהסתיימה המגיפה והם שבו אליו בהמוניהם.

        זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".


מה היא כמוסת הזמן ?

לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.

אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.

bottom of page