פֶּתֶק
חתיכת נייר קטנה שיש לה משמעות מיוחדת.
אין לה גודל מדויק, אבל היא קטנה בהרבה מכל דף נייר סטנדרטי - לפעמים נתלשת ממנו בחיתוך גס, לפעמים מגיעה חתוכה בגודל המתאים, מוכנה וניתנת לשליפה.
הפתק נועד לתזכורת של מספר טלפון, מס' דגם של מוצר, מחיר להשוואה, כתובת דואר אלקטרוני, קוד סודי, תאריך ההופעה, רשימת קניות בסופר וכל מה שרוצים לזכור - כותבים על הפתק בעט או בעיפרון, מכניסים לכיס, לתיק, למגירה, מדביקים על המקרר או מניחים זרוק על השולחן.
הפתק נוכח בהווייה הישראלית.
הוא "פתק החלפה" שנצמד למתנה, הוא רשימת הקניות שהאשה נתנה לבעלה, הוא מספר התור שמנפיקים בעמדת הכניסה, הוא הודעה על "מכתב רשום" בדואר, הוא סוד כמוס שהתגלה בארכיון או בבוידעם, הוא מתכּוֹן להכנת עוגה, הוא השאלה שרוצים לשאול בסיום ההרצאה, הוא הרעיון שהבזיק תוך כדי נסיעה ברכבת, הוא המילים של אמא על הסנדוויץ' של הילדים, הוא הבקשה שמכניסים לרב או מקובל כדי לזכות בישועות.
לפתק יכולות להיות משמעויות רציניות ביותר:
הוא מוגש לראש הממשלה באמצע אירוע, לתזכורת בנאומו או כדי לדווח לו על התפתחות ביטחונית חשובה.
הוא מלווה כל החיים את החסיד שקיבל אותו מהרבי.
הוא קובע את המהלכים הבאים אחרי שמחליטים "להטיל גורל" ושולפים אותו מתוך ערימת פתקים.
וכשאשה לוקחת את המכנסיים של בעלה לכביסה ומוצאת בכיס פתק עם מספר טלפון של המאהבת - הוא יכול גם להיות סיבה מוצדקת לגירושין.
בעידן המחשב והטלפונים החכמים של המאה ה-21, הפתק ירד מגדולתו ואיבד את הערך שהיה לו פעם, כנייר שימושי.
ובכל זאת עדיין עושים בו שימוש בכל האמור לעיל.
בנוסף, הוא משמש גם את הטכנופובים והקשישים שלא מסתדרים עם מחשבים וטלפונים, את המגזר החרדי וכל מי שמונע מעצמו את הקידמה הטכנולוגית, ואת הרומנטיקנים שכותבים על פתק משפט רומנטי לאהובתם, ומשאירים לה אותו לפני שהם יוצאים מהבית.
שני הפתקים המפורסמים ביותר בישראל מסמלים את היותה מדינה יהודית ודמוקרטית:
פתק ההצבעה בקלפי - הפתק של יום הבחירות ועליו שם המפלגה שהבוחר החליט להעניק לה את הקול הדמוקרטי.
"הפתק בכותל" - זה שיהודים מעל העולם נוהגים לטמון בין אבני הכותל המערבי בירושלים, ובו הם פונים לקדוש ברוך הוא עם בקשות מיוחדות לבקשת סיוע בעניינים אישיים.
הפתק בכותל
פתקי ההצבעה בבחירות
חתיכות היסטוריה:
הפתק ידע ימים יפים יותר - כשהנייר היה נייר בעל ערך, העט היה מוצר שימושי, ואי אפשר היה בלי שניהם. גברים ונשים החזיקו אותו קרוב אליהם למקרה שיצטרכו לעשות בו שימוש מיידי.
והם עשו:
כשהילד איחר או לא הגיע לבית הספר, כתבו ההורים פתק למורה ובו הסבר שמתקבל על הדעת; שודדי בנקים הניחו לפקידים פתק ובו דרישתם למסור להם כסף; משוררים מפורסמים כתבו שורות משיריהם על פתק ברגע של השראה; וכמובן היו (ועדיין קיימים) ה"שְלִיפִים" המפורסמים של תלמידי התיכון בבחינות הבגרות – פתקים המוחבאים על גופם עם פתרונות אפשריים לשאלות צפויות בבחינה.
בעשורים הראשונים של המדינה, היה לפתק שימוש בענייני פרוטקציה - מי שרצה להתקדם בעבודה או לסדר עניין במהירות, היה מצטייד בפתק של פקיד בכיר בממסד. בפתק נכתבו שורות קצרות לנמען שיקבל את הפתק, ובו הוא מתבקש "לדאוג שהכל יסתדר".
הארכיון הישראלי מלא בפתקים בעלי ערך היסטורי:
* פתקים שכתבו אישי ציבור מפורסמים, בדרך כלל כאלה שהיה להם חוש היסטורי והכינו לעצמם ראשי פרקים לספר האוטוביוגרפי שיכתבו יום אחד.
* הפתק של אורי אילן שהתאבד בכלאו בהיותו שבוי בסוריה, ועליו כתב: "לא בגדתי, התאבדתי".
* "נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמַן" - הפתק שכתב (או לא) הרב ישראל דב אודסר מחסידות ברסלב, ומשמש מנטרה של הברסלבים.
* הפתק שהסגיר את חברי המחתרת היהודית בשנות ה-80.
* ועוד ועוד.
ככל שגבר בהם השימוש, השתכללו הפתקים והיו למוצר מסחרי שנמכר בצורות ובאופנים שונים.
המפורסמים שבהם היו פתקיות דבקיות (שנקראות גם: מֶמוֹ) שהגיעו בתוך קופסה מרובעת או דבוקים אחד לשני במרוכז.
הדפים האלו עדיין נמכרים, במחירי ריצפה, והם תזכורת לתקופה שהיתה ולא תהיה עוד.
בעידן החדש הפתק מנייר מגיע כאפליקציה במחשב או בטלפון, וכל נער מתבגר יודע לעשות בו שימוש טוב יותר מהפתק הישן והטוב שהולך ונעלם מחיינו.
זהו חלק מפרויקט "כמוסת זמן ישראל 1948-2023".
מה היא כמוסת הזמן ?
לקט נבחר של 75 תמונות מצב ישראליות כאלה שהיו ועדיין כאן איתנו. כל אחת מהן שווה הגדרה מעודכנת עם כמה מילות הסבר יחד עם טיפ טיפה היסטוריה. ככה בקטנה - וכולן יחד נכנסות לתוך כמוסת זמן וירטואלית שתישאר באוויר למען הדורות הבאים.
אפשר לראות מה נכנס אליה בהקלקה על הכמוסה.
